למרות הכל: מפלגת העבודה !!! פניה אישית אל חברי גבע
למרות הכל: מפלגת העבודה !!!
פניה אישית אל חברי גבע –
למחשבה נוספת למי להצביע בבחירות הקרובות.
דני פלג
אני מביא ציטוט ממאמר ב"הארץ" שפורסם ביום שישי האחרון..
28.03.2019
אבי גבאי.
למרות הכל !!! -הצבעה בעבור מפלגת העבודה היא ההצבעה הנכונה למען שמירת אופייה הדמוקרטי והפלורליסטי של ישראל.
האיחודים והחיבורים שהביאו להקמת מפלגת כחול לבן. מפלגת כחול לבן
האיחודים והחיבורים שהביאו להקמת מפלגת כחול לבן מציאות פוליטית חדשה, שמקדמת משמעותית את הסיכוי למהפך שלטוני ב–9 באפריל. אבל מה שמונח על כף המאזניים אינה רק השאלה איזו מפלגה תוביל את הקמת הממשלה לאחר הבחירות, אלא גם עתיד המערכת הפוליטית הישראלית כולה. זהו שיקול שהמתלבטים בין כחול לבן לבין מפלגת העבודה חייבים לקחת בחשבון בבואם להכריע בעבור מי להצביע.
הבסיס של כל דמוקרטיה הוא קיומן של מפלגות מגובשות, המתחרות ביניהן לא רק על שלטון, שררה ומנהיגות, אלא גם על דרך והשקפת עולם. המשבר העובר עתה על דמוקרטיות מבוססות במערב נובע בחלקו מהתפוררות המפלגות המסורתיות, מימין ומשמאל, ומעליית מנהיגים שזוכים אמנם לתמיכה רחבה אבל נעדרים בסיס ארגוני ואידיאי מוצק. אין דמוקרטיה ללא מפלגות מגובשות, מאורגנות היטב ויציבות, המציעות לבוחר דרכים וגישות אלטרנטיביות לסוגיות מדיניות מרכזיות
יצרו ללא ספק מציאות פוליטית חדשה, שמקדמת משמעותית את הסיכוי למהפך שלטוני ב–9 באפריל. אבל מה שמונח על כף המאזניים אינה רק השאלה איזו מפלגה תוביל את הקמת הממשלה לאחר הבחירות, אלא גם עתיד המערכת הפוליטית הישראלית כולה. זהו שיקול שהמתלבטים בין כחול לבן לבין מפלגת העבודה חייבים לקחת בחשבון בבואם להכריע בעבור מי להצביע.
הבסיס של כל דמוקרטיה הוא קיומן של מפלגות מגובשות, המתחרות ביניהן לא רק על שלטון, שררה ומנהיגות, אלא גם על דרך והשקפת עולם. המשבר העובר עתה על דמוקרטיות מבוססות במערב נובע בחלקו מהתפוררות המפלגות המסורתיות, מימין ומשמאל, ומעליית מנהיגים שזוכים אמנם לתמיכה רחבה אבל נעדרים בסיס ארגוני ואידיאי מוצק. אין דמוקרטיה ללא מפלגות מגובשות, מאורגנות היטב ויציבות, המציעות לבוחר דרכים וגישות אלטרנטיביות לסוגיות מדיניות מרכזיות.
קשה לומר שכחול לבן עוברת את המבחן הזה בהצלחה. מעבר לחמישייה הפותחת רשימת מועמדיה אינה מרשימה במיוחד: היא מקבץ מאוד הטרוגני של אישים בעלי השקפות שונות, סלבס (כולל סלבס בעיני עצמם) ודמויות שקשה למקם אותן על המפה הפוליטית. לחלקם גם אין ניסיון פוליטי או ציבורי כלשהו, ואלה מביניהם שיש להם ניסיון פוליטי, הם בעלי השקפות ימניות ולאומניות מובהקות, ואילולא הסתכסכו עם בנימין נתניהו על רקע אישי, היו מן הסתם מוצאים את מקומם ברשימת הליכוד.
בין אם תרכיב כחול לבן את הממשלה הבאה ובין אם תישאר באופוזיציה, יש לשער כי לאורך ימים גורלה לא יהיה שונה מזה של רשימות מזדמנות דומות שקמו בעבר, כמו ד"ש או קדימה: יש לה מטרה אחת — הפלת נתניהו — אך היא אינה מלוכדת סביב תוכנית מדינית או דרך כלשהי.
האלטרנטיבה לליכוד היתה במשך שנים מפלגת העבודה. לאחרונה הצלחותיה האלקטורליות היו מועטות, אך היא סימלה דרך: ציונות נחושה אך מתונה, ייצוב המעמד של ישראל כמדינת הלאום היהודי כלפי פנים וכלפי חוץ, בלי להיגרר להצהרתיות בוטה ונבובה שרק מעמיקה את הפערים בין יהודים לערבים; גיוס יהדות העולם לצדה של ישראל; נכונות לפשרה — לא תמיד נוחה — עם הציבור הדתי, בלי למסור את מוסדות המדינה ומדיניותה לידי קיצונים דתיים ומשיחיים מסוג כזה או אחר; חתירה לקיים מדינת רווחה סוציאל־דמוקרטית גם בתנאים כלכליים קשים, תוך כיבוד הסקטור הפרטי אך ללא סגידה לפונדמנטליזם של השוק.
אפשר היה להאשים את מפלגת העבודה — ובצדק — בשעטנז של חצי־תה וחצי־קפה — אך זה טיבה של כל מתינות, כולל הנכונות ההיסטורית לאמץ את עקרון החלוקה ולהצליח לחלץ משיני ההיסטוריה לאחר השואה את הקמתה של מדינת היהודים בחלק ממולדתו של העם היהודי. זו היתה גם הסיבה לנכונותה לקבל אחרי 1967 — ולא בלי לבטים — את הקמתה של מדינה פלסטינית לצדה של מדינת ישראל. מסביב לגישות פרגמטיות אלה, המעוגנות בעקרונות, הצליחה העבודה ללכד ציבור משמעותי, שבחלקו הגדול נשאר נאמן לה בתהפוכות השנים.
מפלגת העבודה טעתה כאשר מתוך מצוקה אלקטורלית ועודף סכסוכים פנימיים בחרה לה למנהיג איש עסקים מצליח, שמעולם לא היה קרוב לה או לדעותיה. עד מהרה התברר כי ניסיון עסקי ותבונה פוליטית לא תמיד הולכים יד ביד, והעדר ניסיון פוליטי תוך רצון לנהל מפלגה כאילו היא עסק פרטי ואחוזה אישית נידונו לכישלון חרוץ. אלא שבבחירות הבאות לא רק ראש מפלגת העבודה עומד למבחן, אלא עצם קיומה של מפלגת מרכז־שמאל מתונה, שמייצגת בשביל ציבור רחב אלטרנטיבה אידיאית וארגונית לימין המתלהם של הליכוד ובעלי בריתו, וגם לאוסף חסר הפרופיל המובהק של מפלגת כחול לבן.
בין אם ירכיב בני גנץ את הממשלה הבאה ובין אם לא, ברור כי מפלגת העבודה תהווה ציר מרכזי בגוש המרכז־שמאל. גם מי שרוצה שגנץ ירכיב את הממשלה הבאה, חייב לשאוף שבממשלתו ישרתו אישים המייצגים דרך מדינית וחברתית ולא רק אמביציות אישיות או הלכי רוח חולפים. מנגד, אם כחול לבן והעבודה יישארו באופוזיציה, חשוב שזו תייצג לא רק התנגדות אישית לנתניהו אלא גם התנגדות לדרכו האידיאית של הליכוד, המובילה למדינה דו־לאומית, ועלולה להביא לריסוק המשטר הדמוקרטי. כחול לבן לא תהיה מסוגלת, מבחינת הרכבה, להציג אלטרנטיבה זו, ומרצ מייצגת עמדות שלא יהפכו ללחם חוקן של שכבות רחבות הציבור. גם אם מפלגת העבודה לא תהיה מפלגת האופוזיציה הגדולה ביותר, היא תייצג את הדרך של ציונות מתונה, של אחריות ביטחונית שקולה, ושל זיקה לעולמן של דמוקרטיות ליברליות בעולם המערבי, ולא תחפש ידידים אידיאים דווקא אצל שליטים סמכותניים ומדכאים. לעמדות מתונות אלה שותפים גם חלקים בדור המצביעים הצעיר, המבינים כי על כף המאזניים מונחים עתידה ודמותה של המדינה, וכי עם כל הכבוד והאמוציות, יש דברים חשובים יותר בעולם מסוגיית הקנאביס.
לכן כל כך חשוב לחזק את מפלגת העבודה בבחירות אלה, מה שלא תהיה דעתנו על העומד בראשה. ראש מפלגה אפשר להחליף — בזה מפלגת העבודה דווקא מצטיינת — אבל הציבור שהיא מייצגת מהווה את אחת מאבני היסוד של ישראל כמדינה ציונית, מתונה, דמוקרטית, שוחרת שלום וקשובה הן לשכנינו, הן לעולם הרחב והן ליהדות התפוצות לגווניה. לעמדות אלה אין תחליף בקרב המפלגות המתמודדות עתה בבחירות.
החלוקה הפנימית בגוש המרכז־שמאל בין כחול לבן לעבודה אינה קריטית: מה שקריטי הוא שמפלגה ציונית מתונה וסוציאל־דמוקרטית תהווה גם בעתיד את אחד מעמודי התווך של המפה הפוליטית הישראלית, כיוון שציבור תומכיה ודרכה הם מעמודי התווך של החברה ישראלית. חוזקה וחוסנה של מפלגת העבודה הם עדות לחוסנה ולחוזקה של החברה בישראל, וליכולת העמידה שלה בפני הגל הלאומני־דתי העכור המאיים עליה מימין.
ישראל זקוקה למפלגת מרכז־שמאל חזקה — תפקיד שכחול לבן אינה מסוגלת למלא, ובזאת חייבים להודות גם אלה שרוצים לראות את גנץ מכהן כראש הממשלה הבא. רק מפלגת העבודה מסוגלת לעמוד במשימה קשה זו. לכן, למרות הכל, הצבעה בעבור מפלגת העבודה היא ההצבעה הנכונה למען שמירת אופיה הדמוקרטי והפלורליסטי של ישראל, בין אם ממשלת נתניהו תופל ובין אם לא.