קבוצת גבע
חסר רכיב

דף מספר 2439

31/07/2020

 

דף מספר 2439 י' באב תש"פ 31 ביולי 2020

עריכה והדפסה : נעה ידין  ומירה ידין

עריכה באינטרנט: טל גולן  אייל אורן

הדף באתר גבע www.kvgeva.org.il. הערות, כתבות, מכתבים, בקורת ומחמאות מהבית ומהפזורה אפשר לשלוח ל  e.mail שלנו: daf@kvgeva.org.il


תשעה באב- הפינה הדרום מערבית של כותל אבנים נפולות מהחומה העליונה על הדרך המרוצפת מימי החורבן בשנת 70 לספירה

עדכון מהמזכירות - ניצן לב
 

עדכון מהמזכירות
השבוע יערך קלפי, בין השאר למינוי יו"ר ועדת קלפי. גם בקלפי זה ישבו חברי מזכירות שמתוקף תפקידם ובהעדר ועדת קלפי לוקחים על עצמם תפקיד חשוב זה. אנחנו חוזרים ומבקשים לכבד את סדרי הקלפי ואת היושבים בו. גם אם לעיתים נעשים דברים שאינם לרוחם של חברים, הם אינם נעשים על מנת לפגוע במישהו. לעיתים נעשות טעויות והמזכירות לוקחת על עצמה להעלות ולדון וכמובן ללמוד מהטעויות שנעשו. יש לציין שבקלפי הקודם ראוי היה לפרסם את סדרי הקלפי שעליהם אנו מקפידים, ושמעתה, לפני כל קלפי, יפורסמו לציבור.

איתור מועמדים למשרות הניהול בגבע נמצא בעיצומו: תהליך איתור מנהל הקהילה עומד לקראת סיום והמזכירות ממליצה על המועמד, חיים גנירם, שיציג עצמו בשבוע הבא  בפני האסיפה . תהליך איתור יו"ר קיבוץ החל והצוות פועל למצוא מועמדים ראויים ולהציגם בפני המזכירות  והאסיפה.

נושא נוסף שנידון במזכירות וחשוב ליידע בו את הציבור הינו השכרת דירות עבור בנים מעל גיל 30. בני ובנות גבע נדרשים, עם הגיעם לגיל 30, להגיע להחלטה אם הם נכנסים לתהליך מועמדות בגבע או שהם מודיעים על עזיבה. אם החליטו לעזוב, עליהם לפנות את דירתם, במידה וישנה כזאת. אם החליטו להיכנס למועמדות, ימשיכו להתגורר בדירתם או, במידה ואינם גרים בגבע, תוקצה להם למגוריהם דירה בקיבוץ.  בכל מקרה לא תושכר דירה בגבע למי שעבר את גיל 30. מקרים חריגים בלבד יגיעו לדיון במזכירות.

הקורונה עדיין אתנו ומי יודע כמה זמן עוד ימשך מצב זה. אנחנו חווים שחברי ותושבי גבע שומרים על ההנחיות הבריאותיות. לשם שמירה על בריאות כולנו אנו חוזרים ומבקשים להמשיך כך! במידה וישנם מי מכם שצריך להיכנס לבידוד, אנא יידעו את מענית ו/או רון וייס ע"מ שיוכלו להיות עמכם בקשר במידת הצורך.

סופ"ש נעים והרבה בריאות,

ניצן, בשם חברי המזכירות.

דו"ח מנקל - דורון חורב

דו"ח מנק"ל

 

בריכה בימי קורונה

לצערי, נאלצתי להחמיר את הכללים להפעלת הבריכה בימי קורונה, וזאת בגין חוסר שיתוף פעולה של בודדים, המשליך על האוכלוסייה כולה.

אחריותנו המשותפת היא לשמור על בריאותם, שלומם ורווחתם של חברי הקיבוץ ותושביו.

בריאותם = מניעת הדבקתם בקורונה.

שלומם = שירגישו בטוחים במקום בו בחרו לחיות.

רווחתם = שבין היתר יוכלו להינפש בבריכה, והרי הפעלתה ממומנת מכיסם.

חברי הקיבוץ ותושביו קודמים למי שאינם מתגוררים בקיבוץ, ובאחריותנו לדאוג ולשמור על חברינו.

מה קרה בקיבוצים שהכתה בהם הקורונה, כמו בגברעם, רמות מנשה, שפיים, העוגן?

סגרו בהם הכל, גם את הבריכה, ובאשר למפלס הלחץ והחרדה לשלומם של הורים וחברים?

למה לנו לסכן עצמנו כאשר אנחנו יכולים להישמר, כאשר אנחנו יכולים לצמצם החשיפה.

נכון זה קשה, ילדנו מגיעים הביתה והם לא יכולים לרחוץ בבריכה ולהינפש כמונו.

אך מה נגיד אנחנו ומה יגידו הם, אם חלילה מי מאתנו יידבק וייחלה ?

חברים, ההחלטה היא שרק חברים ותושבים המתגוררים בגבע יכולים להגיע למתחם הבריכה.ההחלטה מגובה בדיווח למזכירות ובתמיכתה, ונבקשכם לכבדה.

 

מענקי המדינה הצפויים

מענקי המדינה אשר צפויים להתקבל מהביטוח הלאומי בגין חברים וילדים, הם רכוש הקיבוץ.

לאחר שתחליט המדינה על מפתחות החלוקה של מענקים אלו, וככל שכספים יתקבלו בגין חברינו וילדינו, תחליט המזכירות על ייעודם. פרסום בעניין ייצא לציבור החברים.

התפתחויות בחזית היופי

ניקה ברזק נפרדת אט אט מהמספרה, לאחר שנים רבות בהן ניקתה, ציידה, דאגה, עזרה להיכל, להילה הספרית המוכשרת, ולבאי המספרה כולם. ניקה, נתונה לך תודתי, תודתנו ואיחולים לבביים להמשך עשייה ברוכה בכל שפע היכולות שלך, וכמובן לרוב בריאות ונחת.

הילה הספרית המסורה תמשיך לייפות את חברי וחברות גבע בימי שלישי, ורנה פלד (בעלה של תומר), יתחיל להעניק שירותי ספרות בימי חמישי ובשעות אחר הצהרים, ויטפח בעיקר ילדים וגברים. עובדי חוץ, מעתה נגמרו התירוצים הזמינו תור וחסכו לכם הטפות מוסר בבית.

תמורות בחזית ההדברה

החל באוגוסט חוזר לעבוד אתנו כמדביר מני עמר. מני יגיע לקיבוץ אחת לשבוע, בימי רביעי. בקשות חברים להדברה יש להעביר אלי בפתק, סמס או מייל. אני מרכז הפניות ומכוון המדביר לבתים.

אזכיר לחברים, שהדברה בתוך הבית היא באחריות החבר, ובכלבו ישנו מגוון רחב של תכשירים לכל מטרה ומזיק. מני משתמש בחומרים חריפים, שאינם מתאימים לפנים הבית. למני ניסיון עשיר, והוא יוכל להנחות חברים באלו תכשירים להשתמש וכיצד כדאי ליישמם.

    בהזדמנות זו אבקשכם להתריע ולדווח לי על חולדות, מקקים, פרעושים, צרעות, דבורים (דבש), קרציות, זבובים ונמלים. רובם של אלו מגיעים לבית ממקור חיצוני, וכאשר אתם מתריעים, אנו מטפלים באזור – בפחים, בביובים, בדשאים ובגגות, במטרה למגר המזיקים לפני שיתרבו   יתושים, אלו נצפו במוקדים בודדים בקיבוץ ומתוך כך אנו למדים, שמדובר בגופי מים עומדים בסביבת הבית. חברים, די בצלחת עציץ מלאה במים ובשבוע ימים, כדי לסבול מיתוש הנמר האסייתי למשל. ועל כן, אנא סרקו את סביבת הבית ויבשו מקורות מים עומדים. כאשר היתוש הגיע לבגרות והוא מעופף, כבר קשה מאוד להדבירו

 

נמר אסייתי

הקלפי הנוכחי והקלפי שהיה

ביום שישי הקרוב יתקיים קלפי ידני לבחירת יו"ר וועדות. ברכה רבי מועמדת לתפקיד יו"ר וועדת הקלפי, וצקי גפן מועמד לתפקיד יו"ר וועדת ביקורת. הבחירה היא ברוב מיוחס של לפחות 60% בעד, מבין המצביעים בעד או נגד. חברים המגיעים להצבעה, אנא הגיעו מצוידים במסכה ועט. בהצלחה למועמדים.

בקלפי הקודם, נדחתה ברוב מוחץ (למעלה מ 80%) ההצעה להקצות שטח לשימושי מיזם הטורבינות. בהצבעה זו מצאנו, שדפוסי גבע בכל הקשור לייפוי כוח להצבעה, אינם ברורים דיים. המזכירות לקחה על עצמה להביא הנושא לדיון ציבורי ולהכרעה.

לצערי, אחדים מחברי המזכירות ספגו עלבונות מקומץ חברים זועם, שאינו מכיר מספיק את תקנון האסיפה הקובע בעניין מתן ייפוי כוח. העלבת חברינו המשמשים בהתנדבות בקלפי ובמזכירות, ועוד ללא עוול בכפם, היא התנהגות שאינה ראויה ואני מבקש להוקיעה מעל במה זו. לא מקובל, לא חברי.

אסיפת חברים

ביום שני הקרוב 3/8, תתקיים אסיפה אליה מוזמן חיים גנירם, להציג מועמדותו לתפקיד מנהל קהילה. קורות החיים של המועמד פורסמו בתאי הדואר של החברים. נוכחותכם ושאלותיכם חשובות.

עם בחירתם של רז ברוד ואמיר חרפ למזכירות, נאשרר את הרכב המזכירות (וועד ההנהלה).

נעביר לקלפי שורה של מועמדים להנהלות תאגיד האחזקות.

סדר יום לאסיפה מפורסם על לוח המודעות ובאתר גבע.

חברים, אתם מוזמנים להגיע, להביע, להשפיע.

ולסיום, יש אומרים שלעיתים מוטב שלא יבינו אותנו עד תום, וזאת כדי שנוכל להתענג ולהתרעם על שאין מבינים אותנו, ובכיוון אחר יש האומרים, שלעיתים כלל לא עוזר לנו כשלבסוף אנו עצמנו מבינים.

ולשבת של מנוחה ושלום, לפעמים אנו מבינים שנחוץ לנו הכדור המתאים.

דורון חורב, מנהל קהילה

ממש"א

 

 ביום שני 3.8.2020, אסיפת קיבוץ עם חיים גנירם- מועמד לניהול הקהילה. אנא הגיעו לשמוע, לשאול ולהתרשם לקראת גיבוש החלטה.

מכרז נציג ציבור לוועד ההנהלה של האחזקות (הנהלה כלכלית), מוזמנים להציע עצמכם.

רנה פלד – ספר במקצועו, לוקח את ניהול המספרה וחולק את השימוש במבנה עם הילה אידלמן ספרית שלנו מזה 11 שנים בגבע! רנה יספר בימי חמישי לעת עתה וירחיב את הפעילות ככל שיגדל הביקוש.

חגיגות המאה

בלה בן ארי התגייסה להוביל את חגיגות ה- 100 לגבע. כמו כן תשמש כנציגת גבע בחגיגות ה- 100 להתיישבות העובדת באזורינו.

בהצלחה ותודה גדולה לכל אחת ואחד

שבת שלום, צוות מש"א

הודעות לדף

 

 

***************************************

מספרה

 

המספרה נפתחת בימי חמישי בשעות אחר הצהריים בכדי לתת מענה לחברים וילדיהם, במיוחד בתקופה מאתגרת זו. 

שעות הפתיחה: 15:00-19:00

ניתן להזמין תור מראש אצל רֶנֶה

במספר: 052-4813010,

ובהמשך יהיה ניתן להזמין תור באפליקציה דרך אתר גבע. 

מחירון

ילדים (בנים/בנות) - 35/20 בהתאמה

גברים - 25 

עיצוב זקן- 15

החיוב יתבצע דרך התקציב האישי.

אשמח לראותכם,                        שבת שלום והמון בריאות לכולם!

***************************************

לנוהגים ברכבים החשמליים,

במהלך השבוע הוספנו לרכבים החשמליים צ'יפים על צרור המפתחות, המאפשרים טעינת הרכב בעמדות טעינה חשמליות הפזורות ברכבי הארץ.

ע"מ לטעון את הרכב באחת מהעמדות, רצוי  לנווט לעמדה דרך אפליקציית אפקון, ולוודא שהעמדה פנויה (חיווי באפליקציה).

טעינת הרכב אורכת כ 20-30 דקות (טעינה מהירה), והיא על חשבון הקיבוץ.

להלן שלבי הטעינה:

1.     יש לחבר את הכבל שנמצא בתא המטען, אל יחידת הטעינה.

2.     להצמיד את הצ'יפ הירוק לעמדה עצמה ולוודא שהרכב נטען (חיווי בנורות ברכב או על המטען עצמו).

3.     בגמר הטעינה יש לנתק את הכבל מהמטען ולהחזיר לתא המטען.

אנא, לא לשכוח את הכבל בעמדה הציבורית !

זמן טעינה מלא בעמדה המהירה הינו כ 20 דקות, ניתן כמובן לסיים את הטעינה לאחר שנצברו מספר הק"מ הרצוי ע"מ לסיים את הנסיעה.

ניתן להוריד את אפליקציית אפקון בחנות גוגל תחת השם Afcon EV או לחילופין כאן.

אין צורך לבצע רישום לאפליקציה, וניתן לבצע חיפוש ללא הרישום.

בכל שאלה או פתיחת הרשאה לחשמליים מוזמנים לפנות אליי או לשירה.

בברכת נסיעה נקיה וירוקה,

בשם ועדת הרכב, אורן רזניק.

 

פינת תרבות



אירועים נוספים:

תערוכת 'ט"ו באב בעיניים שלך'-חברים מציגים אמנות-  תוצג בחדר האוכל, החל מה-7.8 ולאורך אוגוסט.

ביום שישי ה-21/8/20 יתקיים יום הילד. פרטים מדויקים יפורסמו בקרוב!

חגי תשרי מתקרבים- נשמח לשמוע רעיונות מקוריים לחגיגות אינטימיות ברוח התקופה והמגבלות.

טיול לילי עם רשי

טיולי הלילה שלי עם הכלב רשי

הבהמות השתלטו על ישראל. כך תזהו אותם /איתי מאירסון מתוך "הארץ"

בהמה הוא מי שהשפעתו על סביבתו מוגזמת ואינה הולמת את שיעור קומתו או את העניין הציבורי בו. הוא לאו דווקא ניחן ברשעות כרונית, אלא שהוא פשוט מורגש מדי במרחב, וללא כל הצדקה

טיולי הלילה שלי עם הכלב רש"י אהובים עליי במיוחד. מדי לילה בלילו הם נותנים לי את ההזדמנות לפגוש פנים אל פנים את האנשים הכי בלתי־נסבלים בשכונה הדוחה שאנחנו גרים בה, ובכך לחדד את דעתי עליהם, על עולמנו ועל זמננו. זה רק הם ואני, בלי הפרעות ובלי רעשי רקע. והנה זה קורה גם הלילה.

השעה מעט אחרי אחת וחצי. מכונית קטנה מנסה לחנות באיזה כחול־לבן צפוף — לא חניה קלה, אבל בוודאי לא בלתי אפשרית. אחורה וקדימה, רוורס ודרייב, ושוב אחורה ושוב קדימה ושוב אחורה. מאחור על הכביש מחכה מכונית גדולה יותר, ועל המושב שלה, מול ההגה, בתוך חגורת הבטיחות, מונחת חבית נפץ בצורת נהג. הוא מחכה כבר שניות ארוכות עד שהרכב שלפניו יחנה ויפנה את הדרך, או יוותר ויפנה את הדרך, או ימות ויפנה את הדרך. והנה מגיע רוורס אחד יותר מדי. לנהג הממתין זה הספיק, והוא דוחף יד כבדה על כרית הצופר — פאאאאאאאאאאא.

את עוצמתה ואת אורכה של הצפירה לא יוכלו להעביר גם אלף אותיות מחוברות. זו צפירה רעה, מכוערת, אכזרית, שמרטיטה את כל שערות העורף, צפירה מבעיתה של רכבת דוהרת שבוקעת ממכונית עומדת — ואין בה אפילו את אפקט הדופלר להתנחם בו. פשוט פאאאאאאאאאאא ארוך ועומד ומונוטוני ואקספוננציאלי — כל שנייה שעוברת מהרגע שבו הוא התחיל, ארוכה יותר מזו שלפניה וגם מרושעת יותר. אפשר לראות בעיניים את גלי הקול נורים מהמכונית זה אחר זה, נמעכים על קירות הבניינים הסמוכים ומטפסים עד הגג כמו צל שקוף. אם לסוף העולם יש צליל, הנה הוא.

ואז הצליל נגמר. ורק כשהוא נגמר אפשר לשמוע מהמרפסות הצפופות את שאריות הצעקות של השכנים שכנראה ליוו אותו לכל אורכו. "הלו!" ו"הייי!" ו"טפי עליך יא בן של שרמוטה!" והצעקות ממשיכות כשאני מושך איתי את רש"י לעבר מכונית התופת הדוממת. אם לא צעקתי לכל הצועקים שיפסיקו כבר לצעוק כי הצעקות שלהם מפריעות לי לצעוק על הנהג, זה רק כדי למנוע מהאירוע להפוך לסצנה מסרט של אפרים קישון. שלחתי אליו מבט דרך החלון, לכלומניק. הצופר המעשן עדיין מונח בידו.

"אז זה מה שנהיה ממך?" שאלתי כמעט באכזבה

"אנחנו מכירים?" הוא השיב בחשדנות, וידע יפה מאוד שלא.

"אל תצחיק אותי", עניתי. "אתה יודע משהו? חבל שלא יכולת לראות איך נראית לפני רגע מהצד. אם היינו עושים מעשה פוטושופ ומפשיטים מעליך את קופסת הפח שבה אתה כלוא, את הדלתות, את שלדת המכונית, את הגלגלים, ואיתם מעלימים גם את שאר החפצים שפזורים סביבך, היינו נשארים עם אדם בן 55, שיושב לבד על כיסא, באמצע הכביש, באמצע הלילה — מאגרף את ידיו, רוקע ברגליו בעצבים על האספלט, ופולט לשמים יבבת חרון צרחנית וארוכה, כשדמעות של תסכול משפריצות לכל עבר מעיניו המוטרפות, כמו תינוק מוגזם של סרטים מצוירים רגע אחרי שחטפו לו את המוצץ. תסתכל על עצמך. לשם הובילו כל החלומות המתוקים שרקמת כילד, כל הכישורים שרכשת, כל היכולות שסיגלת והבחירות שבחרת? זה מה שנהיה ממך".

השמוק בלע מעט רוק והביט על עצמו במראה. המשכתי: "למותר לציין שלא שירבבתי את הראש לחלון הרכב שלך כדי לעשות לך טיפול פסיכולוגי או דיון רטרוספקטיבי על רגעים מכוננים בילדותך. חייך הקטנים לא מעניינים אותי כהוא זה. אני רק רוצה להציג את תוצאות הדיאגנוזה שלי, ולמרבה הצער אין לי אלא לבשר לך שאתה בהמה. למען הסר ספק, הצער הוא לא עליך, אלא על כל הפרות והג'מוסים והיחמורים, אותם חמודים בני־חמודים, שרק בגלל לקונה מושגית ייאלצו עד לסוף שיחתנו לחלוק איתך את אותה קטגוריה זואולוגית.

""הבנתי אותך", הוא רטן בלחיים מזיעות. "עושים לך קצת רעש מתחת לבית אז אתה מאבד את זה, הא? יש לך מאה נהגי אמבולנס להגיד שהם בהמות על איך שהם מפעילים את הסירנה באמצע הלילה, אז דווקא?  עליי נפלת.

"תשמע", השבתי, "העובדה שאתה מעז להשוות את מופע הבהמיות שלך לאמבולנס, מוכיחה שאתה לא רק בהמה אלא גם דגנרט. בהמיות לא נמדדת בדציבלים, אלא בהקשר שבו הם נישאים באוויר. כשאמבולנס מיילל בקולי קולות הוא עושה זאת כדי להציל חיים, כדי שיפנו לו את הכביש וכך ירוויח עוד דקה, עוד שנייה, בדרכו לאדם שחייו מונחים על הכף. הסירנה שלו אמנם מוציאה מן הדעת, אבל הציבור מקבל את הגזירה בשוויון נפש מסיבה אחת פשוטה: כל אחד מאיתנו מוכן לסבול אלף כאלה, אפילו מיליון כאלה, במשך עשר שנים, אפילו שלושים שנה, ולו רק כדי לדעת שביום פקודה, כאשר חיינו שלנו יהיו מונחים על הכף, גלי הקול האיומים האלה יהיו מסילת הזהב שעליה ידהר אלינו האמבולנס שנשלח להושיע את נשמתנו. עד לרגע זה, שבו פגשתי אותך בפעם הראשונה וכולי תקווה שגם האחרונה, הייתי בטוח שעוד לא נולד החמור שיקרא לנהג אמבולנס בהמה. אבל למרבה הצער הוא נולד, והנה הוא לפני.

"בהמה, ידידי המיותר, הוא מי שהשפעתו על סביבתו מוגזמת ואינה הולמת את שיעור קומתו או את העניין הציבורי בו; בקיצור, אדם כמוך, שלא ניחן דווקא ברשעות כרונית, אלא שהוא פשוט מורגש מדי במרחב, וללא כל הצדקה. כמו זבוב שצליל מעופו הוא בעוצמה של מנוע של בואינג, וכמו נמלה שכל צעד שלה מרעיד את החדר כולו — חשיבותו האובייקטיבית של הבהמה, התרומה שלו, המסר שלו, כולם פחותים משמעותית מהרעש שהוא מקים ומתשומת הלב שהוא גוזל מסביבתו.

קח למשל את אלמוג. אלמוג הוא נער בן 16 מאחד מיישובי עמק חפר — אח בכור מבין שלושה, אהוב על חבריו, ידידותי, אחראי במידה, שטותניק במידה, בעל ציונים סבירים. עם תחביביו ניתן למנות הטסת רחפנים, משחקי רשת וצפייה בסרטוני אנבוקסינג של מוצרי אפל ביוטיוב. הטענה שלי, אדוני, היא כי הכתובת הענקית 'אלמוג היה כאן', שגילף אותו אלמוג בעזרת אולר על הפרגולה בפינת הפיקניקים בשמורת הטבע נחל עמוד, היא מעשה בהמיות ממדרגה ראשונה. ודאי שלפני הכל מדובר במעשה ונדליזם, אבל על סעיף זה מי שצריך לבוא איתו חשבון הוא לא אני, אלא רשות הטבע והגנים.

אלמוג הוא בהמה, משום שהכתובת הצעקנית שהשאיר על הפרגולה פשוט גדולה על מידותיו, היא אינה עולה בקנה אחד עם השפעתו האובייקטיבית של אלמוג על חיינו, והיא אינה מצדיקה את תשומת לבם של

מאות מטיילים בשבוע ועשרות־אלפים בשנה. הנער הזה חטף את תשומת לבנו לחינם, ובתוך כך השחית רכוש ציבורי וכיער את חיינו ואת היותנו — בדיוק כפי שאתה עשית לפני שתי דקות, חתיכת בהמה, כשלחצת על כרית הצופר מלוא שורש כף היד. תוכל להתפלפל ולטעון שאם ביום מן הימים אלמוג יגדל להיות אישיות לאומית דגולה, הדבר יהפוך את חריטת שמו על הפרגולה למוצדקת, שכן היא תיוחס לאדם ששיעור קומתו הולם את הכתובת שהשאיר, וכן תשמש עדות היסטורית, שתוכיח כי בניגוד גמור לטענתה של אניטה שפירא בביוגרפיה שלה עליו מ–2053 — אלמוג אכן 'היה כאן'. כן, זו אפשרות. אלא שאני מאמין ומקווה שנער המכלה את זמנו בצפייה בסרטוני אנבוקסינג של מוצרי אפל לא יגיע לעמדת הנהגה בארצנו.

מדמנת הבהמיות הראשית של עולמנו בעידן הבהמי הנוכחי היא האינסטגרם — אותה רפת חברתית שמתגמלת לא את המדברים, אלא את הצורחים, לא את המתאפקים, אלא את המתפרצים, לא את בעלי הקלאס, אלא את מפריסי הפרסה. ככל שסתמיותך, חוסר כישוריך ונומך שיעור קומתך ניכרים יותר, כך אתה צורח אותם חזק יותר, אוסף סביבך בהמות רבים יותר, ובסופו של דבר זוכה לתואר הבלתי־נתפס בכלומיותו — 'משפיען'. במעגל קסמים מביך במיוחד, ככל שהמשפיען צועק את משפיענותו חזק יותר, כך משפיענותו משפיעה יותר. כך יהיו לו מיליוני עוקבים ומיליוני שקלים, והכל מתוקף העובדה שהוא מעולם לא עשה דבר ולא אמר דבר.

ההנחה היחידה שאני מוכן לעשות לאינסטגרם היא ציון העובדה כי החשיפה אליו וולונטרית — לא הצטרפת, לא התמלאת בצואת עגלים. כך או כך, הצרה עם אנשים כמוך וכמו אלמוג היא טביעת האצבע שלכם על העולם האמיתי. וכמוכם גם בהמות נוספים, כמו הפרחו־מיליונר שלפני כמה שבועות הפגיז את שמי הלילה של תל אביב בזיקוקים כדי לחגוג את בר־המצווה של הבן שלו; וכמוהו גם הפרחו־מיליארדר שהרים לשמים מטוס פרטי שלם — על הרעש והזיהום הכרוכים בכך — לא כדי להשתתף בוועידת שלום או באירוע גיוס כספים לתרומות איברים, אלא רק כדי לשנע את ישבנו למסיבת בר־המצווה המחליאה הנ"ל; בהמות נוספים כמותם הם נערי רבי נחמן שחוסמים את הצומת וקופצים כמו פופקורנים חלולים על גג הרכב המסחרי שלהם, שמתוכו בוקעת מוזיקה בווליום בהמי שכולו שנאה למין האנושי.

בהמות לא פחות מאלה הם כל צמד בהמות שמשחקים מטקות בים, על החול הבוצי המבוקש, ובכך לא רק חוסמים את הירידה למים ומעמידים עוברי אורח תמימים בסכנה לחטוף מרפק לצלעות או כרס לפרצוף, אלא גם כופים על כלל המתרחצים ברדיוס של מאה מטר ניגון רועש של נקישות עץ מחרפנות מוחין; בהמה נוספת הראויה לשמה היא השכנה הבהמה שלי, שמבלה במרפסת שלה שעות, ערב אחרי ערב, בשיחות קולניות ברמקול של הטלפון עם החברה הכי טובה שלה, סתיו, שלהערכתי אכן עשתה בשכל כשנפרדה מדניאל, כי אחרי כל מה שהיא הקריבה בשבילו הוא באמת צריך להיות זבל כדי לא להבין איזה פרח יש לו ביד.

ברוב המקרים הבהמות אינם מסכנים את חיינו — אך בכל המקרים הם ממררים אותם, מייסרים אותם, מכערים אותם, משחיתים אותם. הפיגוע האקוסטי שביצעת כאן לפני חמש דקות, הפך רחוב שקט ורגוע לרחוב רוטן, רוגן, לחוץ ודרוך, רחוב שהחיים בו בלתי נסבלים — גם אם לעשר שניות בלבד. בעשר השניות האלה הערת משנתה תינוקת, ובכך הרסת לשני הוריה המותשים את חצי השעה היחידה שהיתה להם השבוע לצפות יחד בטלוויזיה; בעשר השניות האלה עוררת את השדים בנשמתו האומללה של ילד מעוטף עזה, שהגיע ליומיים של כיף אצל סבתא בעיר הגדולה, ולרגע אחד קצר היה בטוח שהוא שומע אזעקת צבע אדום; החרדת את לבם של 13 כלבים ועשרה חתולי בית, הרתחת את דמם של 39 שכנים, הערת משנתם 18 שכנים נוספים — אחת מהם היא גברת חולת סרטן שרק דקה קודם לכן הצליחה סוף־סוף להתגבר על הכאבים ולהירדם, אחרי שמוקדם יותר היום עברה את הטיפול הכימי הראשון שלה.

לכל אחד מהאנשים האלה לקחת משהו עם הצפירה הבהמית הזאת, ולא נתת כלום בתמורה. אז לשם מה היה הכל? אני שואל אותך ברצינות — לשם מה? לא כדי להבריח גנבי לילה שהסתננו לשכונה, גם לא כדי להזהיר את השכנים מפני שריפה שפרצה באחד הבניינים הסמוכים, אפילו לא כדי להתריע על דוב גדול שאורב מאחורי אחת מדלתות האינטרקום. עשית את זה כביטוי לתסכול מכך שהיה עליך לחכות עשר שניות, אולי עשרים, עד שרכב שמנסה לחנות יפנה לך את הדרך. כך בדיוק נוהגים בהמות..

לא תאמין, ידידי, כמה קל להיות לא־בהמה. כל מה שצריך הוא מעט איפוק, בגרות, אורך רוח, ובעיקר צניעות — אותה הכרה מובנת מאליה עבור האדם הבלתי־בהמתי, בכך שלא כל מה שעובר לך בראש חייב להיות מתורגם לטביעת אצבע היקפית על סובביך. אחרי הכל, ובניגוד גמור למה שמכרו לך בהוליווד, בסרטים של דיסני, בפסטיגלים ובאגדות הילדים — אתה הוא רק אתה. זה לא מעט, אבל בינינו — זה גם לא ממש הרבה.

הבהמה תופף על ההגה בחוסר סבלנות. "עשר שניות, אולי עשרים — בתחת שלי", הוא פלט, וסימן בראשו על אותו רכב שהתחיל לנסות לחנות לפני שש דקות, ולא ייאמן, הוא עדיין מנסה. שלחתי לכיוונו מבט רחוק — זה לא שהוא רק מתקן את המיקום שלו, הוא מתחיל את החניה מחדש, בפעם השלושים.

"אני לא מאמין", מילמלתי לעצמי, ומיד פניתי שוב לבהמה. "שמע, אין דברים כמוהו. הדיאגנוזה שלי היא שמדובר בדביל, ואם תרשה לי אני אסביר לך למה בדיוק אני מתכוון

הבהמה שלח בי שתיקה לחוצה, שילב לרוורס בפתאומיות, נסע לאחור במכת מנוע אחת ארוכה עד לתחילת הרחוב, ונעלם לרחוב החוצה. התרשמתי שהוא עשה זאת כדי להוריד את הלחץ מכתפיו של הנהג שלפניו, ולסמן לו שהוא מוזמן לקחת את הזמן ולהמשיך במאמצי החניה שלו ברוגע ובשלווה.


איור רועי רגב

פניני עיתונות העבר - ערי גיל

דצמבר 1951

יולי 1940

דבר אוגוסט 1927
תרבות בעמק


סדנת STORYBOARD בהשראת התערוכה של מיכאל קובנר,

משפחה יוצרת סיפור אישי ומקורי משלה.

הסדנה מבוססת על קפסולה משפחתית, ויש צורך
בהרשמה מראש באתר האינטרנט

שוחרים יקרים שלום רב,

שבוע אחרון של חודש יולי,

האמנים יהיו נוכחים בתערוכות וייפגשו עם הקהל באופן אישי וחופשי, 
במועדים הבאים:

 

אין צורך בהזמנת כרטיסים מראש.

כניסה על פי כללי התו הסגול

 

מועדים נוספים לחודש אוגוסט יתפרסמו בקרוב.

להתראות במשכן.

מיכאל קובנר / מראות כפולי אפיק

שלישי 28.7, בשעות: 11:00-15:00


אלי שמיר / גבולות
חמישי 30.7, בשעות: 11:00 - 12:30


אורנה בן עמי  / צרור חיים

חמישי 30.7, בשעות: 16:00-10:00

שישי 31.7, בשעות: 13:00-10:00

שבת 1.8, בשעות: 14:00-10:00




דברים טובים

 

כל פעם נוחת עלינו משמים או בדרכים נסתרות עלומות, משהו חולני או סגרירי או חמסיני או סתם לוהט. בקיצור אנחנו נידונים כל חיינו לגחמות מזג האויר וידידותיהן. יש כמובן המון דרכים להתמודד עם הצרה התורנית. ומבחינה קולינרית בקיץ, התשובה היא סלטים. הרבה סלטים. אחד ששבה את תשומת ליבי הוא סלט כרובית צלויה שאפשר לאכול אותו חם, פושר או קר. הכל הולך... רק שיגמר החום הזה... 

 

סלט כרובית צלויה, שקדים, גבינה בולגרית מעודנת, פטרוזיליה וחמוציות מיובשות

מצרכים

1.5 כפות חומץ טבעי 5%                                                                          

כרובית בינונית

·        פלפל שחור גרוס גס

·         125 גרם חצי חבילה) גבינה בולגרית מעודנת 3%, חתוכה לקוביות קטנות

·        חב' פטרוזיליה, שטופה היטב, עלים בלבד, שלמים או קצוצים גס1/3

·        (2/1 כוס ועוד כף) פרוסות שקדים מולבנים

·        שמן זית

·          כוס פחות כף חמוציות מיובשות (רצוי ללא תוספת סוכר) 1/2

 

הוראות הכנה

1.שמים קערה גדולה בכיור. ממלאים במי ברז, מוסיפים 1-2 כפות חומץ ומערבבים. מפרקים כרובית לפרחים קטנים ושמים בקערה למשך 20 דקות.

2.מחממים תנור ל-210 מעלות ומרפדים תבנית תנור מרופדת בשני ניירות אפייה. מסננים את פרחי הכרובית, שוטפים היטב ושמים בתבנית. מזלפים 2 כפות שמן זית בזרזיף דק, בוזקים מלח אטלנטי ופלפל גרוס ומערבבים. כשהתנור חם מכניסים את התבנית למרכזו וצולים במשך 18 דקות. מסובבים בתנור וצולים עוד 5 דקות או עד להופעת סימני צריבה יפים. מוציאים ומעבירים לקערת הגשה יפה.

3.מחממים מחבת יבשה על אש גבוהה במשך דקה. כשהמחבת חמה מוסיפים את פרוסות השקדים ומנמיכים מיד לאש קטנה. קולים במשך 2-3 דקות או עד להזהבה טובה או השחמה קלה. מסירים מיד מן האש ומעבירים לצלחת.

4.מוסיפים לקערת הכרובית קוביות גבינה בולגרית, עלי פטרוזיליה, חמוציות מיובשות ופרוסות שקדים קלויות. מזלפים כף שמן זית ומגישים

 

 

עמוד אחרון

הקורונה לא מבלבלת רק אותנו, גם הגיאוגרפיה משתגעת. עד כה ידענו שהקיבוץ בית אורן נמצא על הכרמל בצפון ואילו העיירה בית שמש בעמק האלה במרכז הארץ ואילו אצלינו  התקרבו מאד זו אל זו. עד כדי קיר משותף בין הדירות של משפחת שמש ומשפחת אורן.   

 

צילום בלה בן-ארי

 

 


 
חסר רכיב