קבוצת גבע
חסר רכיב

דף מספר 2428

15/05/2020

 

דף מספר 2428 כ"א באייר תש"ף 15 במאי 2020

עריכה והדפסה : נעה ידין  ומירה ידין

עריכה באינטרנט: טל גולן  אייל אורן

הדף באתר גבע www.kvgeva.org.il. הערות, כתבות, מכתבים, בקורת ומחמאות מהבית ומהפזורה אפשר לשלוח ל  e.mail שלנו: daf@kvgeva.org.il

הודעות לדף
 

 

מזל טוב

לצביה דורון

ולכל המשפחה להולדת הנין

נכד לטוביה ולאה

 

********************************

נור נחשון

סיימה  4 שנות שירות בצבא קבע .

ברכות חמות עם חזרתך לאזרחות

שתהיה טובה ומשמעותית לפחות כמו בצבא!

באהבה, ועדת צעירים

********************************

מועדון  החבר חזר לפעילות. אפשר להזמין

********************************

כל מי שלא הספיק ,כל מי שלא מצא, כל מי ששכח, כל מי שלא זכר, עדיין אפשר ורצוי להביא לתיבת הנמר הזקן כל מעטפה שכלל, הראל , פסגות שלחו לכם. אנו נקבל אותן תמיד בחפץ לב.                                                                                              מוקי

********************************

בס"ד                                                                                                      ‏13 במאי 2020

דיווח מרכז משק

מטעים: בדוח הקודם בדיווח על סיום הנטיעה השניה בקומי שכחתי לציין שגם שלושה חברים מגבע עזרו במבצע השתילה, תודה גם להם. החברים בחרו להישאר בעילום שם.

פארקיון – גן האירועים מופעל בהסכם עם חברת אדום. ההסכם הוא עד סוף 2030 לבקשת אדום העברנו את ההסכם על שם חברה חדשה שנקראת בת הגלבוע והבעלים שלה הוא ארז קורנפלד (אחד מהשותפים באדום). בשנים האחרונות הגן הופעל בצורה חלקית בלבד עקב מגבלות מזג אוויר ואישורי משרד הבריאות הקשורים למבנה הכנת האוכל. לבקשת המפעילים הוחלט להוריד את גובה שכר הדירה כדי שיוכלו להמשיך ולהפעיל את המקום ללא הפסדים. משבר הקורונה גרם לביטול כל האירועים ועדיין לא ניתן לדעת מתי אפשר יהיה להחזיר את הגן לפעילות. כדי שנוכל להמשיך ולקבל שכירות על הגן וגם להעלות אותה אפשרנו למפעיל לפתוח בסמוך לגן פעילות תיירותית בשטח פתוח (אתר לפיינטבול והשכרת ריינג'רים.) ובכפוף להיתרים הנדרשים. מי שיעבור במקום יוכל לראות את העמודים והחביות שהוצבו וכן את ההשקעה המבוצעת בחישוף השטח וגיזום הדקלים כדי להכין את האתר לתחילת העונה. המטרה היא להגדיל את היקף הפעילות באתר כדי שנוכל להגדיל את שכר הדירה בהתאם.

איל לב

תרומת דם
דורות בגלבוע
מרפאת שיניים חוזרת לפעילות

מטופלים יקרים שלום,                                                              

מרפאת השיניים חוזרת לפעילות בהדרגה ותחת הוראות קפדניות של האגף לרפואת שיניים במשרד הבריאות. לפיכך, ביצירת קשר לקביעת תור, תתושאלו לגבי מצב בריאותכם.

במידה וחל שינוי עד יום הגעתכם לטיפול, יש לעדכן מיידית את הצוות בנייד 0546633107.

בהגיעכם לטיפול, מספר הנחיות:

1. אין להיכנס למרפאת השיניים כלל! יש להמתין מחוץ למרפאה (ספסל/כסאות) עד לקריאה שלנו.

2. יש להגיע עם מסיכה וכמה שפחות ציוד אישי.

3. בכניסה למרפאה ימדד חום, תינתן שקית לחפצים אישיים קטנים (נייד, מפתחות) ולאחר מכן יש לשטוף ידיים בסבון ולחטא באלכוג'ל (ימצא ליד שטיפת הידיים) ולהשתדל שלא לגעת בחפצים סביב.

4. בסיום הטיפול יש לאסוף את השקית עם החפצים האישיים ולא להתעכב בתוך המרפאה.

הצוות מתמגן ועושה מאמץ רב על מנת לשמור על בריאותכם ובריאותו! נא סבלנותכם ושיתוף פעולה.

לשאלות/הזמנת תור/עזרה ראשונה/בירורים, ניתן להתקשר למרפאה בנייד או בטלפון הקווי (771).

בברכת בריאות איתנה לכולנו,

צוות מרפאת השיניים.

 

פינת תרבות - לילך רז

מגלים את ירושלים ב ZOOM הקהילתי! 

 

לקראת יום ירושלים וחג שבועות, אנחנו מזמינים אתכם לחוות מגוון הרצאות מרתקות מבלי לצאת מהבית. ההרצאות יועברו באמצעות ZOOM קבוצתי, בשילוב מצגת, סרטונים ואמצעי המחשה.

 

 

לבני הנעורים שהתנצלו - צקי גפן

 

חברי גבע היקרים,               התנצלות

ברצוננו להתנצל בפניכם על התנהגותנו בליל יום העצמאות. כמו שאתם יודעים פוצצנו נפצים מאוחר בלילה והערנו כמות רבה של אנשים .

חשוב לנו להדגיש שמעשינו היו מכוונה של שחרור מתחים והנאה עקב יום העצמאות ולא הייתה כלל כוונה של פגיעה בציבור.

עמכם הסליחה: עידו חרפ,פז ארצי,רז רכט , תמוז רצין, וים גוריון.  

**************************

לבני הנעורים שהתנצלו

כל הכבוד על ההתנצלות , מתקבלת בכל הלב , מודה לא שמעתי ולא ידעתי שבכלל היה אירוע שכזה.

ובכל זאת כ"קשיש" ושומר סדר , הבנתי שחרגתם אבל... לא מדי הרבה וטוב שאיש לא נפגע.

צריכים לדעת שלא הייתם פורצי דרך או מהפכנים , שנים לפניכם אנשים שהיום קשישים עד מאד עשו דברים דומים , מצחיקים יותר ואפילו נועזים.

זוהי תקופת הנעורים תקופה של התבגרות , הכרויות עם נושאים חדשים בכל תחום וכל עוד אתם הולכים בתלם , הכל יסולח.

והעיקר למצות את הזמן כי הנעורים לעולם לא ישובו אח"כ הצבא , לימודים , טיול גדול ומשפחה , עתה אתם מבחינת גוזלים שמנסים לעוף פעם ראשונה קצת נופלים קצת נכשלים אבל...שמרו על המסגרת בטולרנסים המתאפשרים על ידי ההורים והחברה.

חיזקו ואימצו

צקי (סבא 8)

טייס בגייסות הרוח - זאביק רז

זאביק רז: טייס בגייסות הרוח

·        אפריל 6, 2020

·        ארן ריילינגר

אל"מ מיל. זאב רז, טייס קרב שהוביל את מבצע "אופרה" – תקיפת הכור האטומי בעיראק, מספר על מכתב הטייסים נגד הטלת הרכבת הממשלה על נתניהו שהוא היה בין מארגניו, על ילדותו בקיבוץ גבע ועל תחילת השירות בחיל האוויר. בימים אלו ראה אור ספר ראשון שלו, "בחזרה מהירח", סיפורים ממהלך חייו, הכתובים באופן חצי בדיוני.

כששמעתי שאל"מ מיל. זאב רז (72) יזם ועמד מאחורי מכתב הטייסים (אנשי צוות אוויר) לנשיא, זמן קצר לפני הבחירות האחרונות (בו קראו שלא להטיל את הרכבת הממשלה על מי שנאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים), מכתב שהיה הצלחה גדולה ועורר הדים רבים (555 חותמים),  החלטתי שאני רוצה לראיין אותו.  רז טייס קרב ומפקד שהוביל את תקיפת הכור האטומי בעירק

יש חדשות. רז, שתמיד אהב לכתוב, הוציא ממש עכשיו ספר ראשון, "בחזרה מהירח"

               (הוצאת הקיבוץ המאוחד, עורך גדעון טיקוצקי).

 

 סיפורים ממהלך חייו שכתובים  במיומנות של מסַפר ותיק, אף שזהו ספר ביכוריו. קורות חייו – ילדותו בעמק יזרעאל, נעוריו בשנותיה הראשונות של המדינה ובגרותו בשירות ממושך כטייס קרב – חורגים מן המישור הביוגרפי והופכים פרקי התבוננות באירועים שהתרחשו בשמיים ובארץ, בטיבם של קשרים ובאופיו המתעתע של הזיכרון. בהתאם לכך, הדיווח ה"יבש" על אודות ההתרחשויות המרתקות, שנמסר ביד אמן, נעשה לא אחת לשירה צרופה – ברוח יצירותיו של הטייס-הסוֹפר הצרפתי ובהשראת משנתו ההומניסטית הגדולה של אנטואן סנט אקזופרי

 באופן חצי בדיוני. הכל שזור זה בזה, ילדותו ונעוריו בגבע, משפחתו, קורס הטייס, שירותו הארוך בחיל האוויר, חברים שאיבד, דברים שעבר. אז אחרי שחשבתי ששמעתי הכל, מצאתי את עצמי קורא את ספרו של רז בבת אחת. לצערי איני מרבה לקרוא ספרים אבל את הספר הזה לא יכולתי לעזוב (מומלץ בחום!). דווקא על פעילותו החברתית והפוליטית, חלק משמעותי מחייו בשנים האחרונות, הוא לא כותב בספר. ניכר שיש דברים שמלווים את רז שנים רבות והוא חוזר אליהם שוב ושוב. אבל לפני שנצלול, או נמריא, נזכיר שלוש דמויות שמלוות אותו כל חייו. השתיים הראשונות הם שרה ויעקב רז, סבתא וסבא שלו, שהיו ממייסדי קבוצת גבע ולהם הוא מקדיש את ספרו. הדמות השלישית הוא אנטואן דה סנט אקזופרי, הטייס והסופר ('הנסיך הקטן', 'טיסת לילה', 'טייס מלחמה') שמהווה עבור רז דמות מופת ומודל לחיקוי. שוב ושוב הוא חוזר אל סנט-אקס בסיפוריו, בטיסותיו, שומע אותו ברגעים קשים, מנהל אתו שיחות, מנהל בעקבותיו מסעות. סנט-אקס האגדי, ספרא וסייפא, הוא מקור ההשראה של רז, ללא ספק. בשיחתנו, וגם בספר שכתב, סנט-אקס נוכח, כל הזמן.

בוא נתחיל מהסוף, איך נולד המכתב שלכם

רז: "לפני כמה חודשים הצטרפתי לקבוצה שעתרה לבג"ץ כנגד הטלת הרכבת הממשלה על ביבי. הייתה לנו קבוצת ווטסאפ שעסקה בזה והייתי בין אלה שחתמו על העתירה. כידוע, בג"ץ לא דחה את העתירה אבל הוא מחק אותה ואמר שהעיתוי לא בשל. ואז אחד החבר'ה שם, ברק חכמוב, המנוע והבולדוזר של אותה קבוצה אמר לי 'תראה, יצאו כבר מכתבים של 120 מדענים ו-120 תעשיינים וכו' אז בוא נעשה גם מכתב של 120 טייסים'. חכמוב עצמו הוא לא טייס, אבל הוא הגה את הרעיון, ככה זה התחיל. הקמנו קב' ווטסאפ, ניסחנו מכתב והתחלנו להפיץ אותו לאנשי צוות אויר. כל אחד שקיבל העביר לחברים שלו ופתאום זה תפס כאש בשדה קוצים והתקדם בקצב מטורף. הכל היה מאוד מהיר ותוך 24 ש' אספנו 555 חותמים.

אתה באופן אישי שקלת פעם ללכת לפוליטיקה

"אני לא חושב שאני מתאים לזה. באמת. אני… יש לי אישיות יותר מדי מהירת חימה. פיוז קצר. גם בחיל האוויר הייתי ככה. ברור. תשאל חבר'ה מחיל האוויר למה השתחררתי אל"מ, הם יספרו לך. התפקיד האחרון שלי היה מפקד בית הספר לטיסה בחצרים בשנים 88-89, ואז השתחררתי

לרון חולדאי, תא"ל מיל' בחיל האוויר, יש פיוז קצר לא פחות ממך.

נכון, אבל הוא חיה פוליטית, יש לו את זה. ידעתי שהוא יהיה ראש עיר מצוין. הוא היה מפקד חצרים כשאני הייתי שם מפקד הבית ספר. מצד שני, לא סתם הוא לא הלך לפוליטיקה הארצית למרות שהוא מאד התלבט. היה יכול לקרות לו מה שקרה לעוד הרבה אנשים טובים. בני פלד למשל כשהיה מפקד חיל אוויר (1973-1977) אמר לנו תמיד שהמדינה הזאת היא שטעטל, כמו איזו עיירה בפולין. כולנו היינו בטוחים שאחרי חיל האוויר הוא ילך לפוליטיקה, להקים סוף סוף את המדינה, אבל הוא השתחרר ולהפתעת כולם הלך לאלביט. שאלנו אותו בני, מה היו הדיבורים האלה כל השנים, והוא ענה –  בחייכם, בפוליטיקה היו אוכלים אותי בלי מלח. תראה מה קרה עם כל הכוכבים של ד"ש, סטף ורטהיימר, מאיר עמית, יגאל ידין. פוליטיקה לא מתאימה לכל אחד וישראל היא מדינה מאד קשה, מאד בעייתית. יש פליטון של אפרים קישון, שקיסינג'ר במקום להגר לארה"ב עולה לא"י ופה הוא נהיה בסה"כ נודניק שכותב מכתבים לעיתונים. אנשים כמו קיסינג'ר, כמו שהם הגיעו לגדולה בארה"ב, פה לא היו מגיעים לכלום. וזה נכון מה שקישון כתב, זה לא סתם בדיחה.  

 הכל כתוב במשל יותם, הלוך הלכו העצים. היום שמתי את זה בקבוצות ווטסאפ שאני פעיל בהן. כל העצים עסוקים בלהביא תועלת ולא רוצים להיות מלך, ורק האטד הקוצני שאינו נותן פרי, מסכים ומיד מאיים על שאר העצים שאם לא יחסו בצלו הוא ישרוף את הכל. זה בדיוק מה שקורה פה בפוליטיקה.

זאביק לאחר סיום קורס טייס עם סבא וסבתא שרה ויעקב רז


בוא נלך שנים אחורה, לקיבוץ

כשאני שואל אותו על ילדותו בקיבוץ גבע, הוא משיב  כך: "סבתא וסבא שלי, שרה ויעקב, היו ממייסדי הקיבוץ. הם הגיעו ארצה מאוקראינה ובלרוס במהלך מלחמת העולם הראשונה, בעלייה השנייה. אבא שלי שהיה בנם הבכור נולד עוד בזמן שעבדו בכביש צמח טבריה, כמה חודשים לפני שהקימו את גבע ב-1921. לאבא היו שני אחים ושתי אחיות תאומות. כולם נשארו בגבע. אני נולדתי ב-1947, בן בכור להורי, חיה ויוסיק, וגם נכד בכור. 4 שנים הייתי נכד יחיד וזכיתי להרבה פינוקים. אח"כ נולדו לי עוד שני אחים ואחות. שני האחים נשארו בקיבוץ. הייתי ילד קצת חולה. הייתה לי אסטמה והיו לי כאבי אוזניים וכאבי גב חזקים. כנראה שהלינה המשותפת והחינוך המשותף לא היו טובים לי, אבל בגלל שגדלתי במשפחה של מייסדים לא התקוממתי, כי הפנמתי את הערכים והאתוס. האסטמה עברה בערך בגיל 11 אבל כאבי הגב נשארו עד היום. כשהתגייסתי לא סיפרתי על הגב והאסטמה. את הבדיקות הרפואיות לקורס טיס עברתי אבל אם הייתי מספר עליהם לא היו מקבלים אותי לקורס. למזלי דווקא בטיסה כאבי הגב לא הפריעו. בעבודה בקיבוץ בגלל הגב היה לי קשה לעבוד בשדה אז עבדתי בחשמליה. אבל עבדתי גם במספוא ולפני הגיוס עבדתי בצוות של בניית פירמידות קש. סבא היה מאד גאה בי אחרי ששמע מחבריו שאלה הפירמידות הכי יפות מאז שגבע קמה. לחבר'ה האלה להגיד משהו מפרגן היה קשה.

בתור ילד ערכתי את עלון חברת הילדים של גבע ובנעוריי הייתי מדריך בנוער העובד. לא הייתי ילד מנהיג אבל הייתי ילד שאכפת לו, ילד תורם. הלימודים פחות עניינו אותי, לפחות חלק מהמקצועות. יסודי למדנו בגבע ומאד נהניתי ממנו ותיכון בעין חרוד, שם כבר למדתי בצורה סלקטיבית.

ראיתי תעודה שלי מכיתה י"א והיה כתוב בה 'התעמלות – לא משתתף'. נזכרתי שכמה פעמים 'שכחתי' להביא מכנסי ספורט. המורה כעס ואמר לי לא לבוא יותר אז לא באתי. דווקא תמיד אהבתי לשחות ולשחק כדורסל. בערך בגיל 17 העיפו אותי מהתיכון כי למדתי רק מה שהתחשק לי. למשל לא למדתי היסטוריה למרות שאני דווקא מאד אוהב היסטוריה. הייתה לי מורה לא טובה. למזלי הדוד שלי, נחמן רז (לימים ח"כ מטעם מפלגת העבודה) התמנה למנהל ביה"ס זמן קצר אחרי שעפתי והוא החזיר אותי לשם. אשתי הראשונה, גילה באר, הייתה איתי בכיתה בתיכון, אבל אז עוד לא היינו חברים. היא הייתה ממושב מולדת, תלמידה מצטיינת. נהיינו חברים בגיל 20, התחתנו בגיל 22 ובמשך השנים נולדו לנו 4 ילדים".

קורס טיס וגייסות הרוח

"להפתעתי ולהפתעת כולם הזמינו אותי לקורס טייס. אני חשבתי שאני לא מתאים אבל הזמינו אותי אז הלכתי. אבל לפני הקורס קרה משהו שנחקק בי חזק מאד. יום אחד קיבלתי בדואר מכתב מפצ'י מקיבוץ יזרעאל. פצ'י, שאחרי מלחמת ששת הימים הגה ויזם את 'שיח לוחמים'. בשנות ה-60 הוא ריכז חוג לספרות של קיבוצי האיחוד שהתקיים כל פעם בקיבוץ אחר. סבא שלי שהשתתף בחוג היה לוקח אותי אתו למפגשים, הוא חשב שזה יעניין אותי וזה באמת היה מעניין. ככה פצ'י הכיר אותי. כשהוא שמע שהתקבלתי לקורס טייס הוא כתב לי מכתב ובו הוא הפציר בי לא ללכת לחיל האוויר כי 'אנחנו זקוקים לך בגייסות הרוח'. לצערי לא שמרתי את המכתב הזה, אבל למעשה הוא נשאר איתי עד היום. מיד כתבתי לפצ'י מכתב בחזרה שאין לו מה לדאוג כי ממילא יזרקו אותי מהקורס. חוץ מזה, שאלתי אותו, למה בעצם יש סתירה בין גייסות הרוח לחיל האוויר? הפרשה הזאת נחקקה בי כל כך חזק שאני חוזר אליה שוב ושוב, גם בספר. המשכתי לחשוב על זה במשך כל השנים והבנתי שפצ'י צדק. א' לא זרקו אותי מהקורס, ב' יש בהחלט סתירה בין גייסות הרוח לחיל האוויר. אנטואן דה סנט אקזופרי יש אחד, אבל לרוב האנשים זה לא הולך ביחד. למה לאורך כל ההיסטוריה נשים כתבו יחסית מעט ספרים ועשו מעט מחקרים מדעיים והמציאו מעט המצאות טכנולוגיות? כי הן היו עסוקות עם הבית והילדים, חוץ מזה שדיכאו אותן. אותו דבר טייסים. מי שמטיס מטוסי קרב ואח"כ נהיה מפקד טייסת וכן הלאה, הסיכוי שלו להיות חלק מגייסות הרוח, פרופסור, סופר, משורר, הוא יותר נמוך כי הוא מתעסק עם דברים אחרים. תראה אותי, אני תמיד אהבתי לכתוב אבל רק עכשיו בגיל 72 הוצאתי ספר ראשון. אם לאדם יש נטייה לזה, למה הוא לא מוציא ספר כבר בגיל 27 או 37 או 42? זאת התשובה. פצ'י צדק, הוא היה יותר חכם ממני.

"בקיבוץ הצחיק אותם שאני הולך לטייס כי התהפכתי עם טרקטור. כתבתי על זה בספר. אולי אתה זוכר את העגלות שהיו פעם, עם שני צירים וארבעה גלגלים, אף פעם לא הצלחתי לעשות אתן רוורס. אמרתי לחבר'ה, במטוס לא נוסעים אחורה, נוסעים קדימה. במהלך השנים עשיתי 6-7 קורסי נהיגה מונעת. לא הייתי בכלל ילד מוכוון טייס.

כשהיה קורס דאונים בקיבוץ לא השתתפתי בו ולפניי היה רק טייס אחד בגבע, שאול נצר, טייס מסוקים. בקיצור, זה היה הפתעה. אחרי שבטעות דחו לי את הגיוס בכמה חודשים, התגייסתי בפברואר 66 לקורס טייס מס' 54. שני חבר'ה מהשכבה שלי, מתי בירנבאום מיפעת ודן גבעון משער העמקים, נהרגו כבר במלחמת ששת הימים, כשהטיסו פוגות. בירנבאום היה ממש חבר טוב שלי, עשינו יחד קורס מדריכים בתנועה בשנת 61. גם עליו אני כותב בספר. הם היו קורס אחד לפניי וסיימו אותו כמה שבועות לפני המלחמה. אנחנו סיימנו בנובמבר 67, כמה חודשים אחריה."

דוד עברי היה מפקד ביה"ס לטיסה כשרז היה בקורס. כעבור עשור התמנה עברי למפקד ח"א והיה מפקד גם בעת מבצע "אופרה", הפצצת הכור בעיראק, אותו הוביל רז ביוני 81. בסרט הדוקומנטרי המעולה "תמוז" של הבמאי ניר טויב, על הפצצת הכור (2007, ערוץ 1. נמצא ביוטיוב) נזכר עברי: "זאביק רז, הוא לא היה בין המצטיינים בקורס. אני זוכר יום הורים שאמו הגיעה ובין השאלות הראשונות שהיא שואלת אותי זה מה קורה עם המודחים, לאן שולחים אותם." רז (בסרט): "הייתה לה סיבה טובה לשאול את זה. היא לא שאלה את זה סתם, היא לא הייתה פרנואידית. אני הייתי חניך מאד גבולי והיא גם הכירה אותי כבר 18 שנה.. היה לה ספק אם אני אגמור את הקורס, כמו שלי היה ספק גדול אם אני אגמור את הקורס

החלק השני של הראיון מצוי ב "כנס מדיה" "זאביק רז טייס בגייסות הרוח"."

 

איך זה קרה - ניצן הורוביץ

איך זה קרה?

כשפתחתי מסמך חדש במחשב כדי לכתוב לכם את הדברים האלה, שמרתי את הקובץ עם השם של התאריך של היום, כמו שאני עושה תמיד: ״ניוזלטר 8.5.2020״. ובעודי מתחיל לכתוב על גנץ ובגץ ועל המאבקים הקשים של מרצ בשטח ובכנסת, קפץ לי התאריך הזה לעיניים: 8 במאי. ופתאום, קולות אחרים ודגלים אדומים, וכותרות היסטוריות ותמונות שלא משאירות עין יבשה… יום הניצחון על גרמניה הנאצית - היום לפני 75 שנה בדיוק. והנה ככה, כל הדברים הנורא דרמטיים, שמטריפים את דעתנו בשבועות הסוערים האלה, מקבלים פרופורציה אחרת.

חיים בינינו אנשים שעוד זוכרים היטב את היום המאושר הזה. חלק מהם, כבר מעטים מאוד, בני יותר מ-90, חוו אותו בשטח, כחיילים ופרטיזנים. סבא שלי, שמעולם לא פגשתי, היה חייל בצבא הבריטי - אחד מרבבות מיהודי ארץ ישראל שהתגייסו לצבא הוד מלכותו. הוא לחם בצפון אפריקה ובאיטליה, ואת יום הנצחון חגג עם חבריו בבסיס בניוקאסל, באנגליה, משם שלח גלויה מלבבת לאשתו, סבתא שלי, שנשארה בבית ברחובות עם שתי ילדות קטנות. ״צו מיין הערץ אין רחובות״, כתב לה ביידיש. אל הלב שלי ברחובות.

כמוהו היו מיליון וחצי יהודים, מספר בלתי נתפס, שלחמו בכל החזיתות בצבאות בעלות הברית. עשרות אלפים לחמו במחתרות ובגדודי פרטיזנים. כחצי מיליון יהודים נפלו בקרבות.

למעשה, גרמניה נכנעה כבר יום קודם, ב-7 במאי, כאשר הגנרל הנאצי יודל חתם על כתב הכניעה במטה של אייזנהאואר, המפקד העליון של בעלות הברית באירופה. אלא שסטאלין לא רצה שהארוע ההיסטורי ייזכר כחגיגה אמריקאית, ולכן דרש לקיים טקס כניעה נוסף, במטה הסובייטי בברלין. זה קרה למחרת, קצת לפני חצות, ובגלל הפרשי השעות, במוסקבה ובארץ ישראל התאריך היה כבר 9 במאי. לכן ברוסיה וגם כאן, יום הניצחון נחגג באופן רשמי ב-9 במאי.

הווטרנים וכל מי שזוכר את אותו יום, לפני 75 שנה, מספרים על מערבולת רגשות בלתי אפשרית: שמחה והקלה כאילו סלע ענק יורד לך מהלב, ובאותו זמן ממש, הולמות בך הידיעות והתמונות המזוויעות על היקפי המוות והרצח, שמעולם לא היו כמותם בהיסטוריה האנושית. ובחזית המזרח הרחוק עדיין ניטשה מלחמה איומה, שתסתיים כעבור כמה חודשים באקורד סיום מחריד במיוחד.

איך זה קרה? גם אז, כאשר הכוחות המשחררים של בעלות הברית הגיעו למחנות, ונחשפו הזוועות, גם אז לא היה אפשר להבין איך קרה דבר כזה, לא כל שכן עכשיו, 75 שנה אחרי השחרור. מאות ואלפי ספרים וסרטים התמקדו בסוגיה הזאת: איך התרחשה מלחמה מטורפת כזו עם השמדה תעשייתית של מיליוני בני-אדם? איך צמחו הפאשיזם והנאציזם שהגיעו לרצחנות נוראה שכזו?

דכאו, בפרברי מינכן, היה מחנה הריכוז הנאצי הראשון, ושימש דגם למחנות אחרים. המוני יהודים ושבויי מלחמה סובייטים מתו שם עקב התנאים המחרידים. אך חשיבותו המיוחדת בכך שהוקם חודש וחצי בלבד לאחר עליית היטלר לשלטון. דכאו מוכיח, ששורש הרע הוא בעצם המחשבה הגזענית.

איש לא עסק אז, בתחילת 1933, בפתרון הסופי. רוב מתנגדי היטלר לא העלו בדעתם שהרטוריקה המסיתה שלו תוביל לרצח ההמונים הגדול בהיסטוריה. והנה, ב–30 בינואר מונה היטלר לראש ממשלה, ומיד הטיל על הימלר להקים מחנה ריכוז. ב–22 במארס נכלאו בדכאו מאות האסירים הראשונים. כך זה התחיל.

במרחק שעה וחצי נסיעה משם שוכנת נירנברג: מרכז אירועי הראווה של הנאצים. ב–1935 התקבלו בה חוקי נירנברג, חוקי הגזע. על המסד הזה צמח הפתרון הסופי. בסרט ״משפטי נירנברג״ מנסה השופט האמריקאי להבין כיצד השואה היתה יכולה להתרחש.

במוקד העניין לא עומדת ההשמדה, אלא פרשה קטנה כביכול: סיפורו של ליאו כצנברגר הזקן, ראש הקהילה היהודית של נירנברג, שהוצא להורג עקב מגע אסור עם נערה ארית, לפי אחד מחוקי נירנברג — ״החוק להגנת הדם הגרמני״.

שנים אחר כך, השופט שגזר את דינו למוות, שלגלברגר שמו, נשבע בדמעות במהלך ״משפט השופטים״, כי לא ידע על השמדת ההמונים, ובשום אופן לא התכוון להוביל אליה. ״אדוני״, אמר לו השופט האמריקאי, ״זה התחיל כאשר דנת למוות אדם שידעת שהוא חף מפשע״. עיוות הדין, חוק השנאה, היה הסדק בסכר. אחר כך זו רק שאלה של זמן עד שהכל מתמוטט.

יום השואה ויום הנצחון הם הזדמנות לבחון כיצד אנחנו, לא רק אנחנו כישראלים וכיהודים פה בארץ, אלא כיצד אנחנו כבני-אדם, כחלק מהחברה האנושית, צריכים לפעול כדי למנוע מאותה אבן ראשונה ליפול. כי הרצחנות הזאת – וחשוב שנדע את זה – טמונה בכל עם ובכל דור. יש אלמנט רצחני בחברה האנושית, שבתנאים ובנסיבות מסוימות הוא מתפרץ. הוא הגיע לשיא בלתי נתפס בגרמניה הנאצית, אבל הוא קורה גם במקומות נוספים. מאז השואה היו גם השמדות אחרות: ברואנדה, ביוגוסלביה, בבוסניה, בסוריה  – הדברים האלה מעידים שהנגיף הזה, של הרצחנות, נמצא בכל מקום.

לכן אני חושב שמה שאנחנו צריכים לשנן זה את אותו לקח אוניברסלי – שאסור לתת לשנאה הזאת להרים ראש. לא רק כשזה מגיע למחנות ריכוז, כי אז זה כבר מאוחר מדי, אלא בדברים שלכאורה נראים פחות דרמטיים: אפליה, גזענות, חינוך – ביטויי שנאה והסתה. אלה הדברים שיוצרים אווירה ציבורית שאחר כך בחסותה מתעצמת השנאה. זה קרקע המזון שלה. לכן, את זה אנחנו צריכים לייבש: את השנאה, את ההסתה, את הגזענות.

בדיון מיוחד בכנסת לזכר השואה, אמרתי שלמען זה קמה מדינת ישראל: אנחנו נמצאים כאן כדי להילחם בהסתה ובשקרים, בשנאה ובגזענות. בשביל זה יש כנסת ויש מדינה – כדי למנוע מהשנאה להרים ראש, כדי שלא תהיה פה אפלייה וגזענות. את זה אנחנו, כיהודים, כבני ניצולים, כבני אדם, את זה אנחנו חייבים לעשות.

ניצן הורביץ

  פניני עיתונות העבר - ערי גיל

 

 מספורי העמק וגבע שנות ה-40 :זכרונותיו של אמן- אמנון בקר ז"ל חבר יזרעאל

 

בשנות ה-50 התפשטה בישראל מגפת הפוליו- שיתוק ילדים שפגעה באלפי ילדים .כשהמחלה החלה להתפשט עוד לא היה חיסון . לאחר שנמצא החיסון ע"י ד"ר סאלק ואח"כ ד"ר סייבין המחלה נעלמה כמעט לגמרי .

 

 

 


 

דברים טובים

 

במסע האינסופי אחרי מתכונים פשוטים עם מרכיבים צנועים הנמצאים תמיד בכלבו אם לא בבית הפרטי שלי ,אני בדרך כלל לא מתעכבת על מתכוני תפוא"ד כי הם מצויינים בלי ההמלצות של הבשלנים באשר הם. אבל לא יכולתי  הפעם לפסוח על הפתיח המביע אחת לאחת את עקרי רגשותי ונהמת ליבי בכל הקשור בתפוחי אדמה ומאליו הוספתי גם את  המתכון שבשולי הדברים::

מבין כל צורות ההכנה, תפוחי האדמה אפויים בתנור הם הדרך הקלה והאהובה ביותר


תפוחי אדמה הם התוספת האולטימטיבית, שכולם כולל כולם תמיד אוהבים: צלויים, אפויים, מטוגנים ואפילו מבושלים, התפודים הם קונצנזוס שקשה למצוא לו מתנגדים. גם אם קרניבורים אמיתיים יטענו שליד הבשר לא צריך פחמימות, אולי רק איזה סלט ירוק וזהו, הרוב המכריע לא יוותר על התוספת הפחממתית, הזהובה והלוהטת.

מבין כל צורות ההכנה, תפוחי אדמה אפויים בתנור הם הדרך הקלה והאהובה ביותר על פי רוב על הבשלן הביתי. יש מי שאוהבים להסיר את קליפתם ולחתוך לקוביות, אחרים פורסים לפרוסות או מניפות. ישנן גרסאות בהן הם מבושלים תחילה במים ואחר כך נמעכים/ 'נשברים'/ 'נדרסים'/ מתרסקים ורק אז מוכנסים לתנור. עם שמן או חמאה, עם עשבי תיבול, עם שמנת, אבל הכי חשוב עם מלח.התוספת שלנו מגיעה דווקא בסוף האפייה והיא תתאים כמעט לכל תפוחי האדמה האפויים באשר הם.בזמן שתפוחי האדמה משחימים להם היטב בתנור, גרדו לתוך קערית קטנה 1-2 שיני שום טריות וקליפת לימון (מלימון שלם). הוסיפו חופן קטן של עלי פטרוזיליה או כוסברה קצוצים דק וצקו על התערובת מעט שמן זית. עכשיו ערבבו היטב וכשהתפודים הלוהטים יוצאים מהתנור, הברישו אותם בשמן הזית המתובל. זה נשמע פשוט, אבל אנחנו מבטיחים לכם שלא תוכלו יותר לאכול תפוחי

 

דני עם פסל של דג

דני עם פסל של דג !


אם זכרוני אינו מטעה אותי, את הפסל יצרתי ב-1985 .

הייתי בכיתה ה' ,בשיעור מלאכה אצל אילנה גולן בביה"ס היסודי בגבע !

שימו לב לניגוד מעניין: פיו של הדג פתוח, אך דגים כידוע אינם מדברים.

הפה שלי סגור, אבל אינני מפסיק לזיין את השכל...

 



חסר רכיב