זווית ראיה - נחמן רז


על החטא הקדמון

אף כי עברו 3 שבועות מאז הבחירות, ממשלה עוד אין, דיונים, מניפולציות, פרובוקציות, ציפיות ושברונן עוד לא התאוששנו מתוצאותיהן. (המערכת)

תוצאות הבחירות שהתקיימו לאחרונה הִכוּ בהלם ובאכזבה את מרבית האנשים. הכל נראה בלתי צפוי, להפך. כל הסקרים שנִסקרו, כל ההערכות שנערכו, הכל ניבא תוצאה הפוכה. אלמלא חזרה התוצאה של מוצאי-יום-הבחירות עצמוֹ, בו-ביום, ואחר-כך נאספו עוד ידיעות שרק אישרו והגבירו את ממדי המפנה.

אנשים נשארו המומים פשוטו-כמשמעו. לא זכור כדבר הזה בבחירות אחרות. לא קרובות ולא רחוקות.

ואז התחילה מערכת הפירושים, שעתם הגדולה של הפרשנים והמומחים: מדוע קרה מה שקרה?

מה היוּ הסיבות למפנה הזה? איש לא חזה תוצאות כאלה ומדוע?

למראה החוגגים, שנראו כיוצאים מדעתם כשהגיעו שוב ושוב ידיעות על תוצאות הבחירות ועל המפלה הכל-כך לא צפויה שלנוּ, של "המחנה הציוני", כפי שנקראוּ אלה שבעבר נקראוּ "מפלגת העבודה" וכיוצא בזה. לאחר ההלם הראשוֹן החלו ניסיונות ההסברה והפרשנות למפנה המדהים הזה. מה קרה? על מה התחרטו אנשים רבים כל-כך? מדוע פרצוּ גילויי השמחה על התוצאות, על כשלון "המחנה-הציוני"? הרי כלל לא הוא היה בשלטון. בצהלות הקהל שצולמו והוקרנוּ היוּ כאיזה מין שמחה-לאיד. תחושת-נקמה ועשיית צדק. למי? כנגד מי? ומה?

כל ניסיון לתת הסבר הגיוני – לא יצלח. הרי מה שמאפיין את הלך-הרוחות שאפשר היה לחוש בו לפני הבחירות, עוד מאז התקיימו הפגנות-המחאה הגדולות כנגד הממשל ומדיניותו השלטונית: השתלטות טייקונים על משאבי-טבע, על מחירי המזון, על מחסור הדיור לזוגות צעירים, על כל מיני שחיתויות של בעלי-מעמד וכֹח בחברה בישראל, על שימוש לרעה בסמכות של ממלאי תפקידי-שירות, בבריאות, בחינוך, ברפואה, בביטחון. הכל כמוֹ פצע וחבורה ומכה טרייה, והטענות הופנו כלפי השלטונות, כלפי אלה המופקדים על שמירת החוק והסדר, והנה – שוב נִיתָן הכח לאותן מפלגות ואותם אנשים שהיו מופקדים על שמירת החוק ועל אספקת השירותים לאזרחי-המדינה, על ביקורת ועל שמירת החוק והצדק – ומי היו אלה? הרי שליחיהן של אותן מפלגוֹת עצמן ששוּב בחרו בהן. כנראה שנעשוּ בעבר דברים כל-כך איומים שמרחק הזמן אינו מוחק את הכאב שהן גרמו לאנשים רבים. כפי שקוראים  להם ! ה"עדות" (המזרחיים) ושוב אותם האנשים באותן העמדות ושוב יחזרו ויישמעו אותן טענות כנגד אותו החטא הקדמון. חטא הקיפוח, האפליה, הפגיעה-הכבוד ולשאר עלבונות ופגיעות שאינם נשכחים ואינם נסלחים. נחוץ כנראה זמן ארוך ללא גבול כדי שדברים יישכחו ואנשים יוכלו להתבונן במציאות בעיניים פקוחות ושכל-מבין. וזה בודאי יגיע! מישהו יודע אימתי?

וישנם כבר כאלה שמצפים כי השינוי המיוחל יבוא מקרב המפלגות הערביות שקבלו מעמד חשוב לראשונה בפעם הזאת. האמנם? הן תקרבנה את השלום?

אשרי המאמין! ואשרי המקווים לניסים.


מופיע בעלון:
תגובות לדף