זווית ראיה - נחמן רז

 

על התקנון וסביבו

בדף האחרון מופיעים כמה מאמרים בנושא זה. חבל שבסוף ההתייחסות, במקום לדון על העניין עצמוֹ מופיעות שורות שמזכירות ימים לא-טובים במקומותינו. מה פירוש הביטוי:"חברים התעוררוּ" – קריאה לפקוח עיניים! לְמה, לכך שבאותו תקנון מופיע אחד הסעיפים הראשיים (מס'44,45,) והוא הקובע מהו "קיבוץ" ואיך צריך לנהוג חבר קיבוץ בכספים שהוא מקבל ממקום עבודה כלשהו (אם לא בקיבוץ עצמו). הרי כל השאר הוא תפל לעיקר! והעיקר הוא זה שמופיע בתקנון במקור. (כולל התיקון).  אם כן, מה יש כאן לתקן? אכן, ידוע לי, למרות קביעותיה של הועדה שנבחרה לטפל במקרים של אי-קיום הכלל המרכזי הזה. מניחים זאת והעגלה ממשיכה לנסוע. וזהו עיקר העיקרים, (וכל השאר רק נספחות.)

גילוי נאות מחייב אותי, לומר מה ואיך הצבעתי במשאל ובכן: הצבעתי נגד,  למרות, ואולי משום, שאני חש שכל הבעיות הקשות נפתרות ע"י כך שפשוט מזניחים אותן. למי? למה? אכן, אלה בעיות, או מקרים, שאנשים פשוט" מצפצפים" כיוון שאין רצון לריב. פשוט מתעלמים או עוצמים עין. לדוגמא: ראוּ כמה אנשים מבחוץ מנהלים היום את הקיבוץ. כי רבים  מהחברים מסרבים להתעסק עם סרבנות להיות רע.

מדוע עניינים קשים, שחלקם קשורים בעבר הרחוק – פשוט מוזנחים, ואנשים "סוחבים" תחושות, לעיתים מוטעות, של אי-צדק שנעשו בהם בעבר, שרובנוּ כלל לא זוכרים ולא יודעים כלל שנים על שנים את פרטיהן. אבל אוי לנוּ אם תמשך ההתעלמות הזו, ויכריע הפחד מקשיי הטיפול בעניין זה או אחר. הרי זהוּ פתח להתפוררות המערכת כי כך מתפתח  מצב  של אין דין ואין דיין. ואיש הישר בעיניו יעשה...  

בעל תפקיד שעייף, מוטב שיפרוש מהתפקיד ובלבד שלא ייכנע לעייפותו או למורכבות המקרה. כך לא פותרים בעיות. רק מתפטרים מהן, אבל רק למראית-עין ומזמינים, בבלי-דעת, עוד ועוד "מקרים קשים". ואולי מישהו סבור כי ככל  שתגברנה תופעות כאלה כן ייטב, לְמה? למי? לא לחיינו המשותפים.

ולבסוף; לא היה מיעוט יחסי של המשתתפים במשאל, שמא מישהו חשב מדוע? היה רוב לא קטן כלל. נגדו, ונגד אופן הטיפול בנושא בכלל. אין טעם ולא תועלת בקריאות אזעקה:"התעוררו חברים" למה? למשאלים תכופים על כל עניין קטן וזניח?  

 מוטב היה לתמצת את התקנון הארוך-ארוך שעליו הצביעו, ורבים לא קראו אותו כי הוא עוסק בעניינים שאין להם שום שייכות לחיינו. 3-2 סעיפים מרכזיים עליהם צריך לדון ולא על פרטי שונים  בתהליך קבלת חברים לקבוצה, למשל, אף כי זו שאלה חשובה, ובזה לטפל כראוי.

שינויים בחיינו מתרחשים כל השנים, לא כולם מרוצים מהקצב, וחלק לא מהתוכן. אבל אלה שאלות שאסור לגשת לפתרונן בגישה של "זבנג וגמרנו".

משאל אינו תחליף לבירור יסודי, מתון ואחראי. התקנון הוא מעין חוקה, ומדינות רבות נמנעות מלעשות חוקה מטבע אחריותן.אני בטוח כי יש בנו כוחות לעשות זאת.

אין להיחפז. "החיפזון-מן השטן", אמר פעם מישהו.

אולי מותר לשאול – כמה הוציאה גבע על תשלום לשופטים , מנהלים למיניהם

 ועורכי-דין?   ומה עוד ניתן לבטל במשאל ולממן מהכיס של החבר?

כך לא ראוי לנהוג בחברה שהשיתוף הוא אחד מעיקרי חייה.


*****************

רק בישראל

 

מופיע בעלון:
תגובות לדף