בין מחמאה למחאה - רחלי וייס

 

בין מחמאה למחאה

ביום שישי, 6.3.15, נערך משאל בנושא הצעה לעדכון תקנון האגודה.

106 תמכו בהצעה

 129 התנגדו להצעה (מרבית הציבור).

להלן פרופיל התכונות כפי שעלה מכתבתה של צלילה של התומכים והמתנגדים:

התומכים:

סומכים בעיניים עצומות בהמלצת המזכירה, מזכירות- בבחינת האח הגדול אמר , האח הגדול יודע.

המתנגדים:

אנרכיסטים, שוברי חוקים- לא עובדים, לא מכניסים קרנות, בעלי חובות בתקציב.

מתבכיינים שלא בונים או משפצים להם...( אז מה אם יש החלטת קלפי מחייבת).

 חסרי סבלנות, רוצים כבר קבוץ מתחדש....

ב-25.1.2013, פרסמה צלילה כתבה בדף שכותרתה " התומכים והמתנגדים, "תרשים אופי"- בה היא התייחסה למנשר שנשלח לחברים על ידי מובילי תוכנית "שכונת בנים"- שבו הם הציגו את " ההבדלים" בין התומכים בתוכניתם למתנגדים. צלילה יצא חוצץ נגד מנשר זה וסיימה את דבריה בשורות הבאות:

"התבטאות זו כנגד שוללי התוכנית (מרבית הציבור) הינה בוטה, מזלזלת וראוי לה שלא הייתה נכתבת כלל. על כך נאמר: "חכמים היזהרו בדבריכם"" –

עצה נבונה, חבל שלא יושמה.

אז מה היה לנו בהצבעה הפעם? ( לפי עניות דעתי)

1.     הצבעה של קרוב למאה איש שלא קראו ולא הבינו את כל השנויים ומשמעותם ובכל זאת הצביעו בעד, כי המזכירות הייתה בעד.

הגיע הזמן להיפרד מההרגל הקיבוצי "ללכת אחרי" רק כי ההנהגה תומכת בזה, או כי איש ציבור מרכזי מתבטא בעד...- הגיע הזמן לבחון באופן עצמאי את הנתונים, להתבונן בעין חוקרת על הנאמר.  בזמנים אלו שדברים חשובים עומדים על הפרק, יש לקחת אחריות אקטיבית יותר על החלטותינו. (רלוונטי לאומרי ההן והלא)

2.     הצבעה של 129 איש נגד. אכן הצבעת מחאה- כי גם אלה לא היו מצויים בפרטי ההצעה.

אז על מה מחו האנשים? איך היה כל כך קל להשפיע עליהם להצביע נגד?

הרי מרבית החברים הם לא אנרכיסטים, אלא עומדים בחוקים ותומכים בעשיית סדר.

·        חלקם מחו על הסגנון-על זה שהם זכו ליחס לא מכבד מאחד מאנשי ההנהלה, לא הקשיבו להם, דברו אליהם בהתנשאות, בחוסר סבלנות.

·        חלקם מחו על חוסר טיפול בעניינם. סגרו להם מקום עבודה, פטרו בלי שימוע. 

·        חלקם מחו על הקפדה מחד בנוהגים, והחלטות קלפי והתעלמות מנוהגים והחלטות קלפי אחרות או אי מימושם.

·        חלקם מחו על אי דיוקים, הטעיות קטנות...על הובלת קו שלא לרוחם.

ובעיקר זו הייתה מחאה נגד הנהלה ששכחה שאנו חיים בקבוץ ולא בעיר. על שהטיפול נושא אופי הרבה יותר בירוקראטי מאנושי. ההודעות בכתב הפכו כתחליף  לשיחה ישירה. כי נשכח שכולנו רוצים להרגיש חשובים, מוקשבים במידה שווה. זו הייתה קריאה נגד שחיקת כוחו של החבר היחיד.

מה עושים עם הצבעת מחאה?

הנהגה חלשה נבהלת ומבהילה, הודפת ומאשימה, תגיב בנוסח בן אהרון – תרצה להחליף את העם.

הנהגה חזקה תעצור מלכת ,תתבונן בצניעות במעשיה , תבחן היכן שגתה ותעשה בדק בית.

ובאשר לתקנון שהוא כלי מרכזי בניהול חיינו

אני מציעה שבפעם הבאה תורכב ועדה רחבת משתתפים, שתהיה בה נציגות לכל שכבות הגיל ולכל קשת הדעות, וועדה ציבורית. וועדה שכל חבריה יזכו באמון הציבור בקלפי, לא וועדת משנה במנוי המזכירות.

הייעוץ המשפטי בעבודת התקנון חייב להיות שונה מהייעוץ המשפטי של הקבוץ ביום יום – כדי להשיג ייעוץ נטרלי שמשרת את החבר היחיד ואת ההנהלה כגוף מבצע.

 

אמרתי בעבר ואומר שוב, יש לטפל ב"פצע" החברתי באמצעות ייעוץ חיצוני טרם כל דבר אחר- אחרת נמצא עצמנו שוב ושוב באותו מקום.

 

                                                                  רחלי וייס

מופיע בעלון:
תגובות לדף