פורים משנות הארבעים - מרדכי בן יהודה

מן הארכיון של ורד א-צ

 

  איור: מומו שלמה מונוסוביץ'

  פורים בגבע, שנות הארבעים . העברית  קצת השתנתה מאז, ולפעמים הנשוא מקדים את הנושא ובכלל מבנה המשפט קצת אחר מזה של היום אבל המושא מזכיר נשכחות לאלה מאיתנו שהכירו את תמימה וחמודה ואחיותיהן...

כתב מרדכי בן-יהודה

חברים!

נשלחתי מטעם הפורימון  להגיד אי אילו מילים לסדר היום.ואני רוצה להזהיר אותכם בפתיחה שהבקורת תהיה קשה.תקבלו את הדברים כחכמים ואל תבליטו את זה על הפנים.

הן אנו חברה חופשית.

והבקורת העצמית – היא הכרחית .

השנה שנה קשה – ואין הלב פנוי לבדיחה

ולכן לא ארבה דברים, וגם דברי לא יהיו שמחים. לא אגע במוסדות, בענפים. מטעמים פשוטים הן כעת כולם מצליחים – שטון תירס חמישים ובעד תפוחים מקבלים כמה שרוצים – פנדלריה מאה

מובן שהצלחת הענף מובטחה, "צריך רק קצת ארגון בעבודה" כפי שהתבטאו חברים באסיפה האחרונה.

אמנם לא ידוע עדיין מֶה ומַה  אלא סתם לתשומת לב החברה כי בארגון העבודה, כאן חברים עוגן הצלה לא להזקק לעבודה שכירה.

אבל לא נעסוק בפורים בענייני ענפים ועבודה, אלא נספר לכם סודות מישיבות הועדה.שהנם ידועים למתי מספר חברים והנה קצת פרטים:אחד החברים שבחיצונותו איננו נמנה על הנביאים, ראה את הנולד ובאה בהצעה למכור את הפרדה – שתמימה שמה.

אמנם באופן אישי לא היה לו נגדה שום תלונה: פרדה מצוינה... ממלאה כל פקודה מפי מסדר העבודה, בחציונותה לא מכוערה והבלורית שלה כמה היא יפה.

שתי נקודות חן על גבה – רגלים כלאיילה וגם לנחמן התייחסה לא רע.

עד שזה הגיע להלבשת הראשיה שארכה כחצי שעה – בעזרת שנים שלשה.והחבר בר ההצעה – מסדר העבודה, זכר את מוצאה של זו הפרדה, הן ממחנה דֶנץ – מוצאה- שעל אויבינו נמנה, (דנץ- ממתנגדי דה גול במלחמת העולם השניה) ויש בה מן הסכנה, שלמרות שמה המעיד על תמימותה, יכולה לפעמים לחלוק מהלומה די מסוכנה.

כי מי שזוכר את הפרשה איך שהיא עברה לחיי קבוצה הן היא מסכנה לא רצתה – ושמואל קופל סחבה על כרחה, ובלשון חלקה – הרים וגבהות (וגבעות?)הבטיח לה בקבוצה. עבודות לא קשות יום עבודה של 8 שעות,עגלון בלי שוט – מחונן בכל הסגולות.משתתף בכל הכנוסים והפגישות של כל התנועות והמפלגות ומתנגד בפרינציפ למכות, ועוד כל מיני הבטחות מקום נכבד באורווה – בשכנות עם חמודה בת זוג נאה – שמה אילה  ובהפסקה תהיה בהחלט מסודרה.

מחוץ למנה שהיא אמנם קבועה, תקבלו גם הוספה והביא לה דוגמא את חמודה הסוסה

שבאה אלינו רזה ודקה ותחת ידו של הילמי מטפלה הפכה שמנה ועגולה, ונראתה כאילו תאומים בכרסה. אמנם בסוף באה האכזבה – שהפחיתו מהמנה ורזה גם כרסה. אחרי ההריון של חודש ושנה קרה מה שקרה – הרתה משעורה. . . טעות מצערה שבספרים אינה כתובה ואין את מי להאשים קורים מקרים וכשהוברר שההריון הוא רק    פרי  דמיון .ושזה עולה הון.

 התאסף המנגנון לטכס עצה מה לעשות עם החמודה והוחלט ברוב דעות להתחיל בנסיונות. כי לא זאת היא הקבוצה שתתיאש  ולעבוד היא מוכרחה !

כי כך החליטה הועדה...

וכשהועדה מחליטה ברור מיד נגשו לפעולה. בהתחלה שידלוה בליטופים ובדברים, וכשזה  לא עזר אחזו באמצעים.

בהתחלה שוטים – ולבסוף לקורס של מטפלים שבכפר הילדים ואי שם שבה בהכרה ברורה – שהיא לא תשא בעול עגלה ויהי מה... ואתה סיבה מספיקה: הקבוצה בזמן הקניה, ידעה שאני מיועדת רק לרכיבה – וכל הקבוצה ממני התפלאה "כמה שהיא יפה....

וזה שווה דבר מה". ושמואל ממשיך בהסברה, ותמימה עומדת ומקשיבה וחושבת לעצמה: "באם של שמואל המעשיה היא נכונה אזי לא רע בקבוצה – ושואלת בתמימותה: "והסוף מה היה ?"

הסוף היה שחמודה נצחה את כל הקבוצה...

ועומדת לתפארת באורוה – וגורמת להילמי הנאה כשהיא עונה לשריקותיו בצהלה ה ה ה

החליטו אמנם למכרה אבל לא נמצא טיפש שרוצה לקנותה ולמה?

כי המחיר שהקבוצה נקבה לפי ערך השעורה שהיא זוללה עולה על מאה...

ומחירה בשוק לפי ערך עבודתה הוא חמישה שישה וחמודה צהלה ושמחה ומברכת את היום שבאה לקבוצה שחופש הפרט בה.

ואפשר גם לקבל מנה בלי התאמצות בעבודה ובינתיים תמימה שלנו כמעט נרדמה ושמואל אליה פונה: חביבתי...!

אחרי ששמעת את כל היתרונות שבקבוצה בטח לא תפקפקי אף רגע אחד ותעברי אלינו מיד.

ותמימה בתמימותה לדברי שמואל באמונה התייחסה – לבקשתו נענתה והחליטה לבנות את עתידה בחיי הקבוצה.

ומי שמכיר את חיי הקבוצה יבין למה תמימה התאכזבה...

והסיבה פשוטה לא נתמלאו של שמואל הבטחות.

והעגלון למרות שהוא מתנגד למכות – לקח לידו את השוט ובלי כוונה רעה הרביץ לה כהלכה

עם טון וחצי ובעליה – ולמכה הוסיף עוד אמירה..."דיו נבלה...אינך רואה שרה לתלתן כבר מחכה ולצהרים צריך להספיק עוד עגלה ואחרי זה למחלבה"

בקיצור עובדה כיום 12 שעות.

ראשונה היתה לכל הטיולים והנסיעות כי היא קלת רגלים

ועושה את הדרך מגבע לבית החולים ב 40 רגעים וזה נעים...

ומגבע לתל-עמל בלי שום עמל

ואת הדרך למחלבה על בוריה כבר ידע ועושה אותה בדקה...

ולבית השיטה פחות מחצי שעה אף פעם לא התאוננה את המוטל עליה באמונה עשתה    סחבה   שלשים בעגלה ובריצה וגם את זה קבלה באהבה, ממש כחלוצה אחרונה היתה עם ערב באורווה וראשונה עם  זריחת החמה.

בצהרים הספיקה לאכול רק חצי מנה כי שבה מאוחר מהמחלבה.

ושולמית שכנתה היתה מתחלקת איתה עם המנה עוד טרם בואה.

ומחוץ לעבודה והכלכלה שהיתה לא מספיקה

לא אהובה היתה על חברותיה באורוה ומדי פעם כבדוה מי בנשיכה ומי בבעיטה ואדר הזקן שבחבורה אף הוא מוסר הטיף לה...

 

מופיע בעלון:
תגובות לדף