סילבסר 1990 - דני גפן

סילווסטר 1990

 

מה פתאום נזכרתי דווקא בזה ?

הרי היום  אני  הולך למסיבת סילווסטר,  רק כדי לשתות בירה עם החבר'ה.    

סילווסטר 1990 אני בכיתה י'.

פעם ראשונה במסיבת סילווסטר.  אני יודע שמחר הולכים לביה"ס כרגיל , אין

 חופש   והבטחתי להורים ללכת לישון מוקדם.

מה פתאום אני חוגג את החג הזה ? הרי רק אמצע השבוע עכשיו, יום רגיל לגמרי...

בתשע בערב עוד הייתי עמוק בתוך המקלחת אחרי אימון כדורסל, כשנועם בן כיתתי דפק בחוזקה על הדלת וקרא לי לבוא  לחדר של נוגה.

מה יש, מה עושים שם ? שאלתי בתמימות...

מה, מה עושים ? ענה נועם בכעס, שותים ! והדלת נטרקה בחוזקה.

נו אז מה את אומרת, נועם יביא טקילה ? שאלה סיגל את נוגה ששטפה  כלים. 

חסר לו שלא... ענתה נוגה תוך כדי סגירת ברז המים .

בדיוק נשמעו שלוש דפיקות על דלת החדר. תלוי מי זה ? שאלה נוגה וסיגל צחקה.

באמת מצחיק מאוד  ענה נועם, שנכנס בחיפזון ובידיו שקית חומה.

תראו מה הבאתי , הוא אמר בגאווה תוך כדי שהוא מוציא  בקבוק טקילה

מהשקית ומניח אותו על השולחן העגול שבמרכז החדר. אמרתי לך אמרה נוגה לסיגל בתוכחה, נועם אף פעם לא מאכזב .

בדיוק , נועם חייך. ועכשיו תגידי נוגה, מה אקבל בתמורה ? הוא שאל.

בתמורה היא ענתה מחייכת, תקבל נשיקה מסיגל בדיוק בחצות .

מה פתאום ! צעקה סיגל בבהלה, נוגה ונועם צחקו.

שאר בני שכבת הנעורים, הגיעו גם אל החדר של נוגה וסיגל  והחגיגה התחילה.  החדר היה מלא בחבר'ה וכולם לבושים בבגדי חג. הנה כאן, צביקי עוד לא "הקפיץ", צעק מישהו לידי וכוס הטקילה הריקה הוכנסה לידי.     

לפני זה אף פעם לא שתיתי טקילה, כך שלא בדיוק ידעתי מה לעשות.

אבל נוגה שהייתה מבוגרת ממני  ובעלת ניסיון , קלטה שאני לא בדיוק בעניין ולקחה על עצמה את תפקיד המדריכה. הנה תראה ממלאים את הכוס, 1/3 בטקילה ו 2/3 בספרייט. אחר כך מכסים את פתח הכוס בעזרת כף היד ומציירים בעזרתה  מעגל  דמיוני על הרצפה שלוש פעמים, דופקים את הכוס פעמיים בריצפה ומהר שותים...

ולזה אתם קוראים "הקפצה" ? שאלתי נדהם, בדמיוני זו הייתה פעולה מסובכת בהרבה.    כן, זאת "הקפצה" ! ענתה לי נוגה בהחלטיות, תוך כדי שהיא  ממלאת לי את כוס הטקילה ומחייכת.

כל הקפצה התחילה  בברכה.   הפעם נוגה בירכה את מרכז הרפת שקיבל אותה בשמחה לעבודה. אחרי שבפעם המי יודע כמה הורחקה מביה"ס...  

אחרי שני סיבובים של הקפצות, הראש הסתובב לי כהוגן ואז סיגל אמרה פתאום בקולה הבכייני: נו בואו לדיסקו כבר,עוד מעט חצות...

היה לילה גשום. שלוליות מילאו את המדרכות וגם הדשאים שהיו רטובים,הבריקו באור פנסי החצר. היה קר כך שמדרגות הכניסה לדיסקו, שבדרך כלל מלאות באנשים היו ריקות הפעם.  אבל עם פתיחת דלת הדיסקו, גל של חום, מוזיקה רועשת וריח אלכוהול חריף  קיבל את פנינו.   הייתה הרגשה של חג. 

גם הפעם היה הדיסקו מלא בחוגגים.  בשביל המתנדבים שכרגיל ממלאים את רחבת הריקודים, מדובר בחג של ממש.  כלל ידוע בקיבוץ שלנו הוא, שהמתנדבות הן לב העניין. כשהן רוקדות, צעירי המשק רוקדים גם.

כבר הייתי מאוד מעורפל וכשניסיתי לרקוד, נתקלו הרגליים שלי זו בזו. מהר מאוד גררתי את עצמי, לספסל בפינה ונשכבתי עליו. מפעם לפעם הגיע לבקרני נועם (אתה גמור לגמרי ! הוא מילמל לעצמו...), כאשר בכל ביקור כזה הוא מביא איתו כוס מים.  המסיבה בניגוד אלי רק "התחממה" ובכל פעם כשהצלחתי להרים את ראשי ולהסתכל אל רחבת הריקודים, היא רק נראתה לי מלאה ביותר ויותר רוקדים.

קרוב לחצות הגיע אלי נועם עם כוס מים כרגיל ואמר לי, "קום צביקי עשרה לשתיים עשרה עכשיו, עוד מעט מתנשקים !".

הכרתי היטב מהסיפורים את מנהג הנשיקה לכבוד השנה החדשה ובברכיים רפות מאלכוהול ,התרוממתי מהספסל.

עם מי אני אתנשק לעזאזל ? אמרתי לעצמי. בעצם ישנתי עכשיו ואולי עדיף לא להתנשק ,ריח הפה שלי הרי יכול להרוג קרנפים...

השעה חצות והדי.גי שם את שיר הסלואו הנבחר לאותה שנה, "לחישה פזיזה" של להקת "וואם".  הזוגות מילאו את הרחבה, כשצעירי המשק רוקדים מחובקים עם מתנדבות. בהביטי לרחבת הריקודים אני מגלה, שרובו המכריע של בני גילי התיכוניסטים לא רוקד ורק עומד בצידי רחבת הריקודים ומתבונן .

השעה חצות וקצת השיר "לחישה פזיזה", נכנס לבית האחרון שלו, ואני כבר משלים שהשנה כבר לא אתנשק...        

פתאום תפיחה קלה על הכתף כשהסתובבתי מופתע ראיתי למולי את נוגה, גבוהה ויפה.  שנה טובה צביקי , היא אמרה לי התכופפה ונשקה לי "נשיקה צרפתית" על הפה כשידיה מלטפות את שערות ראשי.  הלשון שלה הייתה רכה וטובה  וכמעט שהתעלפתי מרוב הפתעה, אבל כשנגמר השיר וגמרנו להתנשק לא שכחתי להגיד לה "שנה טובה".

אחר כך נשארתי לבדי  במרכז הרחבה,נוגה יצאה מהדיסקו ולפתע  טפיחה חזקה על גבי.  היה זה נועם, שעמד בראש חבורת בנים .

אז מה צביקי, מתנשקים אה !, הוא אמר וכולם התחילו לצחוק.

כן, מה יש מקנא ? השבתי בכעס ופסעתי לעבר היציאה. המסיבה התחדשה  ואני יצאתי מחוץ לדיסקו.

גשם שוטף ירד בחוץ, אבל הלב שלי היה חם...

מה פתאום נזכרתי בזה, דווקא עכשיו ?

אולי מפני שאתמול לקחתי את ג'סיקה, מי שהייתה חברתי בשלושת החודשים האחרונים,לנמל התעופה בדרכה חזרה לביתה בדנמרק.

ג'סיקה בכתה והבטיחה, לחזור לבקר. חיבקתי אותה אבל בתוכי ידעתי שזוהי סופה של תקופה וגם אם נפגש, זה כבר לא יהיה אותו הדבר .

התנשקנו לפני שנפרדנו ,לנשיקה שלה היה בדיוק אותו הטעם כמו לנשיקה של נוגה אז ...

 

דני גפן

מופיע בעלון:
תגובות לדף