הגיל הרך במוזיאון בית ראשונים - 1: מורן רז. 2: דנדי

ביקור הגיל הרך בבית ראשונים

 

בשבוע שעבר חגגנו במערכת שלנו ובקהילה, את חג המשק (93!)

במסגרת החגיגות אנו נוהגים מדי שנה לערוך לילדי הגנים  ביקור במוזיאון הראשונים שלנו.

הביקור מתנהל בקבוצות קטנות כאשר בכל חדר מחדרי המוזיאון מחכה להם שחקן/שחקנית(מחברי הקיבוץ), מחופשים לחלוצים, ומסבירים להם על הפריטים במוזיאון, מאפשרים להם לגעת, להתנסות ולנחש למה הפריטים הישנים שימשו.

כהכנה לביקור, בבקר מגיעים לכל גן  שני "חלוצים", למפגש או לארוחת הבקר, מזמינים אותם לבוא למוזיאון ומחלקים לכל ילד קובית חלבה קטנה- ממתק שהיו אוכלים פעם הילדים בקיבוץ.

בהזדמנות זו אני רוצה להודות לסבתא אירית(של שני, עמרי, רותם ועדי), לסבא אריק(של צור וגור), לדבורה'לה בן יהודה, לטל ברעם (הבן של מענית) ולנטע דנצינגר, שהתנדבו להיות החלוצים השנה.וכן להזכיר שיונה רבי מאוד הורגש בחסרונו (הילדים לא הבינו, לאן נעלמת !!!)

. וכמובן לענת לביא שמדי שנה עוזרת בהפקת האירוע.

מצורפות תמונות להעביר לכם מעט מן החוויה, להנאתכם!

ולכמה מילים אישיות-

מדי שנה בהגיענו למוזיאון אנו מוצאות אותו  קצת מוזנח, פריטים נמצאים שלא במקומם.

דנדי האחראי על המקום, עושה כמיטב יכולתו, אבל הוא יחיד "במערכה" ואין ביכולתו להשתלט על כל מה שנוגע לתחזוקת המקום. אך אם יהיה עוד מישהו/מישהי, שהמקום חשוב לו ויקח חלק בדאגה למקום, כולנו נרוויח.

וכך,לפני  שבאים הילדים אנו מנסות להביא את המקום למצב שיכבד את הילדים המבקרים.

וכשהם מגיעים, הצריף מתמלא בעליזות וסקרנות, הפריטים הישנים מתמלאים בחיים

 וליום אחד המקום ממחיש בעוצמה את חשיבותו וכמה ראוי לו להשמר מטופח ומזמין ולו רק למען ילדינו. 

מורן שבילי-רז   שבת שלום!

 

 

הפעמון

לפני 65 שנים גרתי בחדר משפחה שהיום הוא המשרד של הדס. במשרד של אמנון רונן גרו דינה ואליוקים גולן (גלוסר) בחדר הקטן בינינו גרה אמא של אליהו נחשון שהוא אבא של יורם. מדרום לי גרו פועה ונחשון ידין.

אנחנו סבלנו בלי סוף מצלצולי הפעמון שהיה תלוי בפינה צפון מערב של חדר האוכל.

בכל בוקר בשעה 06:00  היינו מתעוררים לצלצולי הפעמון גם אם זה היה במקרה יום המנוחה שלי, מה לעשות. הייתי חייבת להתעורר אפילו שזה יום המנוחה שלי. עד שפניתי (אני לא יודעת למי) ואמרתי שכל החברים יודעים שבשעה 6:00 קמים לעבוד ולא צריך את הפעמון הנוראי הזה. ואז נענו לבקשתי וסלקו את הפעמון ממקומו.

רחל סלע

 

כאן היה ניצב הפעמון חדר האוכל-  ציור גדעון גולן

ביקור גיל הרך בצריף ראשונים

אני מנהל את המוזיאון כבר יותר מ – 15 שנה. כשנכנסתי לניהול, דבורה אלף הייתה בחיים ורק לאחר מותה קבלנו את החדר השביעי המשמש להקרנת סרט גבע "אל הגבעה שלנו" שהוא סרט מוצלח ויפה ומוקרן שוב ושוב.

רובו של החדר הוא תיעוד הגבעטרון שאנו מציינים שם את חלקה של רינה פירסטנברג, האמא של הגבעטרון ב-40 השנים הראשונות. גם לדבורה אלף ייחדנו פינת הנצחה.

ניקיון וסידורים – את המוזיאון מנקה "מנקה" בשכר פעמיים בשנה. לפני פסח

 וראש-השנה.

נשברתי מכל הוועדות, ובכל זאת עלי להזכיר כמה חברות שהתנדבו לנקות (הלואי שיבואו שוב) זה לא קל.

על ניקיון המרפסת אחראית רוחלה והצוות. ושוב תודה לרוחלה.

 

ניהול המוזיאון-

כבר שנים שאני מחפש מי שיחליף אותי וגם פניתי אישית לכמה חברים. כרגע דני פלג ואני מתחלקים בניהול. (רק שיהיה לי בריא)

תזכורת,מאז שהתחלתי לעבוד במוזיאון קרו כמה דברים:

1.      פיתחנו את מגרש המכונות החקלאיות מאחורי הצריף.

2.      הבאנו כלי נשק מתקופת טרום המדינה.

3.      הקמנו את חדר מספר 7. תיעוד הגבעטרון.

4.      הפכנו את המרפסת למוזיאון פתוח וכל אחד יכול לעבור ולהסתכל במוצגים.

5.      יצרתי קשר עם אספנים ועשיתי החלפות.

6.      מדי פעם אני ודני עושים הדרכה, לעיתים כולל ארוחת-צהוריים.

7.      מוזיאון צריף הראשונים הוא אוצר ונכס ולראיה מכתבי תודה שאני מקבל

8.      אחד מהם כאן.

9.      לסיכום  כל מי שהמוזיאון חשוב לליבו, מוזמן לתת יד. ויבורך.

מכתב שהתקבל לאחר סיור במוזיאון

שלום רב דנדי

בשבוע שעבר ביקרתי יחד עם עוד 7 חברים בגבע, מקום שהיה מחנה העבודה הראשון שלנו. המקום שבו למדנו לעבוד. היה סיור מאלף, סיפור אדיר. לא אגזים עם אומר שחברי ואני מסיירים הרבה בארץ ובעולם ביחד – לא ראינו מעולם מוזיאון עם נשמה כמו המוזיאון בגבע. במהלך הסיור במשק חווינו בזכותך את ההיסטוריה וההווה משולבים יחד, ושאלתי את עצמי איך אתה עושה את זה?

המהופנט, אורי חקלאי

ירושלים


מופיע בעלון:
תגובות לדף