זווית ראיה - נחמן רז

לעניין התקנון הקודם והמתוקן

עצם הרצוֹן לתקן ולעדכן את התקנון נראה לי נכוֹן וחשוּב.   כל ארגון, כל חברה המבקשת לארגן את חייה בצורה מסודרת זקוקה למין מסמך הבא לבטא את מטרותיו וכיוון חייו של אותו ארגון, לבל יהיה פרוּץ  לכל גחמה ולכל קפריזה ואפילו לא לכל רצון שיהיה אחרת, כי יש לאותו "מתָקֵן" מחשבות אחרות על הדרך הנכונה וראוי לתקן את הדרכים הקימות, המקובלות. ויש גם כאלה שנהנים לכנוֹת אותן:"ישנות", או "מיושנוֹת".  לכן, אין להתפעל יותר מדי כשאתה נפגש בביטוי שיש בו מימד של זלזול בביטויים שבאוֹתו מסמך, מעטים או רבים שהרי כל מטרתו וכוונתו של אותו תקנון, כאמור, לבטא בצורה נכונה את המטרות שלשמן הורם אותו ארגון. ומי שאינו מסכים להן חפשי שלא להשתתף באותו ארגון. כך היו מדי פעם תוספות ותיקונים, בתקנון שלנוּ או שינויים וגם מחיקות בכמה מקביעותיו. אצלנו בגבע, נהגוּ כך, וכך צריך לנהוג תמיד ולא להתבייש בתקנות שהיינו נשענים עליהן במצבים שוֹנים במהלך השנים. חברים שלא רצו בכך היו חופשיים להשפיע, לתקן ולנסח אחרת אותו עניין. דבר אחד אסוּר לו לקרוא ולשתוק, למרות שהם תומכים (באותו ביטוי או נוסח בתקנון,) לשתוק ולמלא פיהם מים. הכרת התקנון איננו מטרד. חשוב שכל מי שחי כאן יכִיר אותו ולא ייכשל שוב ושוב בשוגג או בכוונה במעשים הנוגדים את התקנוֹת או סעיפים חשובים שבו.

בעלון "בגבע", של "חג העלייה" ישנם מאמרים העוסקים בנושא הזה וטוב שכך. יפה עושה המזכירות שמעלה את הדברים. אבל אין זה פוטר אותנוּ מלהתייחס לעניינים שנראים לנו שאינם תואמים את המגמות הראשיות של חיינוּ.

ואתחיל דווקא מעניינים כלליים, אבל חשובים:

1.      לא טוב הדבר שאת רוב ענייננו הכלכליים (משקיים וחברתיים), מנהלים כיום אנשים שאינם חברי המקוֹם אלא "מנהלים" מן החוץ. לא כך צריך להתנהל קיבוץ שאחת ממטרות חייו העיקריות הוא ניהול עצמאי, ולא תלות או הזדקקות עמוקה לאנשים שאינם חברים בו (זה גם לא כל כך זול, ולא תמיד מניח את הדעת!) וידועים לי היטב הקשיים לגיוס לתפקידים אלה אנשים מקומיים, אבל זה הכרחי! וזה אפשרי! וכך גם ביחס להפרטת המזון. הרי כשרק נכנסנו לעניין הזה צוין והובטח בין השאר שזה יביא לחיסכון כספי. זוכרים? עד היום מי יודע אם זה התרחש וכבר עברו כמה חודשים טובים של ניסיון! ואין כל מידע על העניין! בסביבה שקט, אנשים בודקים את התקציבים האם משהוּ נחסך וכמה נשאר בכיס, והאם זה אכן עולה בקנה אחד עם מטרותינוּ?

בניית ואיחוד המרכולית והכל-בו החדשים והמרווחים, וזה יפה וחשוב, אבל כמה זה עלה וכמה אושר בתקציב בשעתו? מי שיודע – שיקום? ומדוע נוסעים אנשים לקנות מצרכים בעפולה? כנראה זול יותר...

ועוד מאגף המזון – חבורת העובדים שם (מגישים, מבשלים, רוחצי הכלים) כמה מהם חברים וכמה שכירים? מי שאינו מרגיש שזו צרה שמכה בנו , שיקום!

ובאותו הקשר ובאותו עלון רשימתו של דנדי למשל, על מצבנוּ הכספי כפי שעולה בשיחת חברים בארוחת הבוקר אצלנוּ -  מין נימה של געגוע להווית החיים שמחוץ לגבע.

 לאור קבלת חברים ומועמדים לגבע, שהוא קרוּי – "קיבוץ- שיתופי" -  איך זה מסתדר? עם  "קבלת חברים" נאה ומספר ניכר של אנשים וילדים – נוכח ה"נבואות" על סגירת גני-ילדים עקב מחסור בילדים. איך זה מסתדר? ומדוע לא מדווחים על שיפור המצב? היכן האמת והיכן הבלוף?

אולי הדרך הראויה היא לקחת מטלטלים ולרדת הרחק עד לקיבוץ נגבה! ושם, אולי, מחכה לו לאותו אדם האושר, כך שיוכל לרכוש לו דירה, ואפילו לשלם עבורה?

 והסיום, של הסיפור על קניית המכונית – אילולי היה כל כך מוזר, היה אולי משעשע. . .

אין כל רצון לפגוע בחברים טובים, אבל תקלות פנימיות אינן באות על תיקונן בצורה כזו של טיפול בהן. דרך גרועה אינה ניתנת לתיקון ע"י התעלמות וחפזון. דבר לא יעזור! רצוי לטרוח, לעמול ולרצות כדי לקיים קיבוץ וודאי וודאי שיתופי!

כל השאר הוארק "כאילו".. . הוא לא קיבוץ ולא "מתחדש" וזו אחריותה של הנהלה וכוונה ראויה! והיא כזו בדרך כלל!

ולבסוף – בפגישה הראשונה שהתקיימה עם אהרון מקבוץ "הסוללים" בנושא "גבע לאן" הוא קבע משהו חשוב שכדאי לזכור: יש להבדיל בחיינו בין "עיקרון" לבין "סידור". חיינו מאורגנים לאורם של עקרונות מסויימים או שהנ"ל רק "סידורים"? וחשוב להבחין ביניהם. כך למשל גם חדר-האוכל או בית סביון ולא לנגוס נתח אחר נתח בגוף השלם.

כל הנ"ל קשור ולא קשור לתקנון. אבל חשוב להדגיש כי אין להתפס לאשליה ששינוי סעיפים בתקנון מסוגלים להביא לשיפור.

אין בכך התנגדות לתיקונים ושינויים אבל אסור לשפוך את הילד עם המים.

נסיונם של קיבוצים מוכיח שזו אשליה ותו לא.

הכל תלוי באנשים עצמם התנהגותם, סיגנון דיבורם, כבוד לזולת, והגינות, והשלמה עם הדרך, אפילואם לא עם צורת –הגשמתה.

חגי עליה שמחים!


מופיע בעלון:
תגובות לדף