קוראת למטפלות - דני גפן

"קוראת למטפלות"

אוף, שוב פעם יעל וסיוון מתווכחות.  הן אף פעם לא יכולות בלי להתווכח, אז עכשיו זה על ערוץ הופ.     אני לא מתערבת, זה לא מעניין אותי בכלל, אבל הן לא יתנו לי ללכת סתם בלי להביע דעה. תמיד יגיע הרגע בו הן ישאלו : שירה, מה  דעתך ? ורק בגלל זה אני צריכה לדעת על מה הן מדברות בכלל .  ארבע אחרי הצהריים עכשיו ואנחנו הולכות הביתה מהחוג המעצבן לבלט, שיש בכל יום שלישי.     ואני בכלל לא אוהבת בלט , רשמו אותי ועכשיו אימא לא מסכימה לי להפסיק .              

והנה דני הזה, מגיע על כיסא הגלגלים שלו על המדרכה הצרה שממול.     תיכף הוא יחייך אלי ויקרא לי "שירה" ! .       אני כבר לא אכסה את הפנים בידיים כמו שהייתי עושה פעם, בגלל שאני כבר בת 8.5 .  פשוט לא אסתכל עליו .  אלך מהר בין כל הבנות ואסובב את הראש לצד, כאילו שאני לא רואה.   הנה מגיעה הצעקה הראשונה "שירה",לסובב את הראש לצד השני ולהמשיך ללכת בין הבנות.   עכשיו כמו תמיד הוא קורא לי עוד פעם "שירה" ! עכשיו להתחיל לרוץ, עד הסיבוב הקרוב בדרך.

כשעברתי את הסיבוב ויותר לא ראיתי את דני, עצרתי כדי להתנשם ולפתע שמעתי  את  הבנות צורחות "דני","דני".   מה זה יכול להיות ?, חשבתי לעצמי ורצתי אליהן בחזרה במעט הכוח שעוד נשאר לי.

כשעברתי את הסיבוב, ראיתי את דני ליד שוכב ליד המדרכה  וכיסא הגלגלים שלו הפוך על הצד. משקפי השמש והפלאפון עפו לתוך הגינה הסמוכה וכנראה שהוא התעלף, כי יעל וסיוון עמדו מסביבו וצעקו את שמו.

אבל מה באמת אנחנו יכולות לעשות ? הרי אנחנו כל כך קטנות, חשבתי לעצמי.

הכי טוב לרוץ לגנון הסמוך ולקרוא למטפלות.     וזה בדיוק מה שעשיתי.

אומנם הבנות שראו אותי משנה כיוון ומתרחקת מהן, חשבו שכרגיל נבהלתי והתחילו לצעוק במקום "דני" "דני", "שירה" "שירה".   אבל לא התבלבלתי והמשכתי לרוץ, עד הגנון .    

         באותו יום עבדה שם נועה, שבדיוק השתחררה מהצבא.

כנראה שהייתי קצת אדומה בפנים והיה לי קשה לנשום מהריצה המטורפת שרצתי , כי נועה ממש נבהלה כשראתה אותי.  היא הגיעה אלי עם יוחאי הקטן בזרועותיה ושאלה,שירה, מה קרה ?

זה דני , צעקתי , הוא התהפך עם כיסא הגלגלים שלו והתעלף, פה על המדרכה ממש ליד הגנון ! .  

אוי ואבוי היא אמרה, בתיה, היא קראה למטפלת השנייה תוך כדי שהיא מכניסה את יוחאי בחזרה לתוך הגנון.    אני יוצאת רגע, שימי עין על יוחאי ! ולי פשוט אמרה, בואי שירה, תראי לי איפה דני ?.   כשהגענו אליו בריצה דני עדיין שכב על האדמה ליד המדרכה ויעל וסיוון שכבר התייאשו מלקרוא בשמו פשוט עמדו לידו  ושתקו.

הן אמרו אחת לשנייה, או הנה שירה, סוף סוף היא חוזרת.... אבל אני לא התייחסתי, פשוט נעמדתי ליד נועה .

נועה לא חיכתה הרבה, היא פשוט התכופפה מעל דני קראה לו פעמיים: "דני, דני" ואחרי שראתה שהוא לא מגיב, נתנה לו סטירה איומה. הסטירה הזאת כנראה העירה את דני, כי הוא פקח אחרי זה את העיניים ושאל "איפה אני".  לנועה זה הספיק והיא ישר צעקה ליעל וסיוון, שיביאו מים מהגנון.

יעל וסיוון רצו לגנון להביא מים ואילו נועה עצרה שני מתנדבים ממקסיקו שעברו שם במקרה, וביקשה מהם באנגלית שירימו את דני מהמדרכה.

אז היא גם אמרה לי: שירה באמת כל הכבוד, ממש היצלת את דני. רציתי להגיד לה שהיא לא צריכה להגזים, אבל בדיוק סיוון ויעל הגיעו עם כוס מים.

יומיים אחרי , ביום חמישי בערב, הגיע הפרס האמיתי:  רגע לפני שאימא משכיבה אותי לישון, הגיעו דני ונועה לביתנו.

הם נתנו לי טבלת שוקולד ,שדני קנה במיוחד בשבילי וגם סיפרו להורים איזה גיבורה הייתי.

למחרת ביום שישי אחרי ארוחת ערב, שיחקתי כמו תמיד עם הילדים על הדשא.  כשדני עבר עם כיסא הגלגלים שלו על המדרכה  וקרא לי כרגיל "שירה" , כבר לא כל כך התביישתי ועשיתי לו תנועת שלום עם היד למרות שסובבתי את הראש לצד השני.

בכל זאת, לא צריך להגזים ...

דני גפן

**********

דני גפן ותלם בן השלישי של עינב

 

מצורפת תמונתי ,עם תלם גלוזמן.

בנה הצעיר והשלישי, של אחותי עינב ובעלה ארז.

אינני בטוח שמבינים מהתמונה את : גודלו, משקלו ועוצמתו של תלם .

מדובר בתינוק בן תשעה חודשים, ששוקל כעשרה קילו !

אני בכל אופן  (כמו שאפשר לראות בתמונה), מטפל בו יפה .

בתקווה שיגדל ויתחזק, ישמור לי חסד נעורים...

דני גפן

מופיע בעלון:
תגובות לדף