מסתרי הארנבות - אורי ברזק

שלושה פתגמים וחוק בל יעבור

האוהלים המרובבים בבוץ עוד מימי הגשמים עמדו עתה באחד השרבים הראשונים של קבוצת הגבעה. באוהל חדר האוכל התכוננו שלושה חברים לצאת לגן הירק בחלקת 'המשולש' שליד הוואדי. הם תכננו לאסוף ירקות שהבשילו סוף סוף. עצם המחשבה על סלט עשיר בירקות טריים כבר העלתה דוק של ריר על שפתי הגברים הכחושים וחמורי הסבר.

זאב, דוב ויונה רתמו את פיני הפרד לעגלת העץ הרומנית והחלו לרדת למטה לכיוון החלקה. אך מה גדולה הייתה תדהמתם כשהגיעו וגילו כי רבע מהשטח אותו עיבדו במהלך כל החורף הקשה, היה ריק מירקות! התגובה האינסטינקטיבית של שלושתם לא איחרה לבוא והם מצאו עצמם שבים אל שפת אימם הרוסית ומפליאים בה את שלל הדימויים והברכות שיוחדו לכל מי שיכול היה להיות חשוד בגניבה החקלאית הראשונה בגבע. כשהבינו כי קללות ברוסית לא יועילו וכי אבד אשר עבר, הם סובבו את פיני ושבו כלעומת שבאו.

אסיפת החברים הדחופה הייתה דחוסה ומתוחה מאי פעם. האשמות עפו מצד אחד של שולחן העץ אל צידו השני גם אם לא נאמרו מפורשות. רק רדת הליל הביאה לסופה של הפגישה כששלושת החברים נשלחים אחר כבוד לשמור על החלקה מגניבות נוספות.

היה זה ליל ירח מלא וריח העגבניות המשכר כמעט והביא את שלושת השומרים לגעת בשלל. רק עלבון החשדות אותו נשאו עמם לשמירה, מנע מהם לטרוף בהן טרף. השעות נקפו והעפעפיים החלו להכביד על שמורות עיני השומרים. כשהייתה העייפות קשה מדי החליטו כי יחלקו את שעות הערנות ביניהם. זאב שמר ראשון, דוב אחריו ויונה השלישי, כל אחד חצי שעה בסבב. אין איש יודע מי בדיוק היה השומר שלהרף עין נמנם על משמרתו. אבל ברור היה לשלושתם כי ניעורו בבעתה לקול עמום ומוזר וכשפקחו את עיניהם לא ראו איש. מה שכן נגלה לעיניהם ההמומות היו 15 שורות של צנון צעיר שנעלמו כאילו בלעה אותם האדמה.

אין צורך לתאר את קיתונות הבוז להם זכו השלושה כשבישרו את מפלתם הלילית. זאב מוכן היה להישבע שעדיף היה לו לשוב לפוגרום ילדותו בעיירה הביילורוסית הקטנה בה נולד, ולא לנסות ולהסביר לחבורת חלוצים וחלוצות צמאי נקם, לאן נעלם הצנון (יובוטפאיומאט)...

פוגעת יותר מכל ההאשמות הייתה ההחלטה שנפלה ברוב דחוק. הלילה, ישמרו החברות על חלקת הירקות.

הלילה השני ירד על החלקה כשבפינתה יושבות להן שלוש חלוצות חמוצות סבר המנסות לקרוע את החשיכה במבטן העיקש. שרק'ה גרוס הקטנה, חווק'ה מלינקי הגדולה ודבור'קה ז'יר הרזה. השלוש החליטו החלטה נועזת - אף אחת מהן לא תעצום עין הלילה ופחד הצ'פחה שייתנו שתיים לזאת שתירדם החזיק אותן ערות למדי רוב הזמן. אם אכן נשמט ראשה של מי מהן לרגע, נהנו חברותיה להפליק לה יחד מנה אחת אפיים. כך התמתח לו הלילה כמעט עד עלות השחר. קשה לתאר כמה קצר היה הרגע בו נמנמו כל השלוש בעת ובעונה אחת. אולם דבורק'ה היא זו שנזעקה לקול המוזר שבקע לפתע. היא זינקה אל תוך החושך הערפילי והרגישה כיצד היא נאחזת בגוף חי המנסה להתנער ממנה ולנוס על נפשו. חווק'ה התנערה לקול זעקות דבורק'ה והספיקה עוד לאחוז בשורש כף רגלה כשהן נגררות זו אחר זו על-ידי הגנב האלמוני והזריז. שרק'ה הספיקה עוד לתפוס באצבעות רגלה של חווק'ה וכך היו אוחזות זו בזו ונמשכות מבלי להבין כיצד, על תוך מחילה עמוקה שנפערה במעבה האדמה.

הגרירה נמשכה כמו נצח. הן טולטלו בתוך פיר אינסופי של אדמה ואבנים קטנות, נשרטות מחרסים עתיקים וצווחות בקולי קולות, מבריחות בצעקותיהן כל תולעת או רמש שנקרה בדרכן. משתנקות מחוסר אוויר ומריחות זיעה שדבקה בבגדיהן עוד שבוע קודם לכן, אך ברור היה לכל אחת מהן שאין שום אפשרות שהן ירפו מהגנב אשר גורר אותן אל המעמקים. עד שלפתע בלי הודעה מוקדמת, נחלצו כמו שרשרת פקקים מבקבוק יין הגבעה. פרץ של אוויר טרי מילא את ריאותיהן כשמצאו עצמן נדהמות אל מול הגנב שנתפס בקלקלתו. דבורק'ה הייתה אוחזת בזוג אזניים ארכניות של ארנב גדול מימדים.

"תראו תראו! ואני חשבתי שיש לנו עסק עם עין-חרודים!!!" אמרה חווק'ה בסוג של אכזבה בעוד היא מודדת את הארנב העצום בעיניה וכבר מתחילה לחלום על ניחוחות בשרו המעושן ועל נועם פרוותו הפשוטה בליל חורף באוהל הקר והדולף.

קשה לתאר את מבטן הנדהם של חברות הקבוצה המרובבות בעפר המחילה, כשפתח הארנב את פיו והחל לנסות ולשכנע אותן לשחרר אותו. "אנא סלחו לי" פנה הארנב אל חמלתן בעודו שוכח שהוא מדבר עם הקשוחות שבחברות גבע. "שחררו אותי ולא אחזור יותר על מעשיי" ניסה בשנית משום שלא ידע ששלושתן חברות בוועדת סידור עבודה וטיפול בחורגים מן התלם. "אספר לכן דבר שאיש אינו יודע בגבע" אמר הארנב נואשות ולא ידע כי הפעם קלע בול אל הסיכוי האחרון שלו, לראות את השמש זורחת מעל גבעת קומי.

"בסדר, אך קודם אמור לנו מי אתה והיכן למדת לדבר עברית ועוד במבטא רוסי כבד?" שאלה אותו שרק'ה גרוס הקטנה בקול מאיים, שלימים יירש ממנה הנכד שלה כשיהיה חוקר שבויים ביחידה 504. "אני הוא אל-אחראיירה." ענה הארנבון במבט שחצני מעט. "אבי אבות הארנבונים, גנב מפורסם ובעל תחבולות." רהבתנות זו לא השפיעה על החלוצות שכבר החלו לפקפק בטיב החלטתן ושוב העלו בדמיונן את הארנבון סב לו על שיפוד ליד כוסית 'שלפצעאך' צוננת. "יש לך דקה בדיוק לספר לנו דבר שאיננו יודעות... וחשוב היטב לפני שאתה מתחיל, משום שכמעט ואין דבר שנסתר מידיעתנו בין בית-אלפא לנהלל." כך אמרה חווקה מלינקי הגדולה ורשפה אליו ניצוצות משטמה אכזריות, אותן היא שומרת רק למאהב של בעלה במקלחת המשותפת.

הארנב הערמומי הבין שאין לו רגע נוסף להתמהמה ופתח את פיו: "אני אלמד אתכן שלושה משפטי קסם וחוק אחד שאסור לעבור עליו. אם תלמדו את המשפטים בעל-פה ותלמדו אותם את ילידכם, ואם תשמרו על החוק האחד אין שני לו, יקרו בגבע דברים שלא קורים בשום מקום אחר"... עיניה של דבורק'ה ז'יר הרזה התמלאו בסקרנות, פיה של שרקה גרוס הקטנה נפער ואזניה של חווק'ה מלינקי הגדולה דמו לאפרכסת.

"אם תשננו את פתגמי הקסם ותשמרו את החוק שאומר לכן, ייוולדו בגבע יותר זוגות תאומים מבכל יישוב בארץ. מנורות חשמל יאירו את מגרש הכדורסל. טרקטורים מסוג ג'והן-דיר ייזרעו את שדותיכם בעוד השכנים יחשבו בטעות שטרקטור 'קייס' מתאים יותר לאדמות העמק הכבדות. ילדי חוץ שתחנכו כאן ילכו לצבא במקום ילדיכם וילדות חוץ יהפכו לסופרות ולמשוררות בעלות שם. שקדים שיגדלו על העצים שלכם יצופו בשוקולד וחוטי נחושת שתשזרו על גלילים שחורים ימלאו את החנות של אליק ושל אולגה בכל טוב. וואדי סידר שלכם ייקרא 'נחל שיזף' והאבלק – 'גבעת בולק'. ערביי קומיה, נוריס וזרעין יתפוגגו להם יום אחד וישאירו לכם את אדמותיהם כמתנת פרידה, לאות ידידות וזכר לשכנות טובה. בחדר האוכל שלכן ישחו דגים בצבע זהב ותמונתכן הענקית תיתלה מול שער הכניסה לגבע. ילדיכן, נכדיכן וניניכן יהיו בטוחים כי הם שייכים למשפחות האצולה של העמק וכי הם הטובים והנבחרים מכל באי עולם, גם אם לא יהיה לתחושה זו שום ביסוס במציאות..."

שלוש החלוצות היו מאוכזבות מעט. למעשה, את רוב ההבטחות של הארנבון לא הבינו כלל. אולם, חוש נבואי כלשהו אמר להן שלפחות ההבטחה האחרונה מצדיקה את שינון הפתגמים ושמירה על החוק האחד. עכשיו היו מוכנות ללמוד את הפתגמים בעל-פה. הארנבון, שאזניו עדיין היו אחוזות בזרועה הכחושה של דבורק'ה ז'יר, כחכח בגרונו ועבר לדבר במבטא צרפתי השגור בפי חיילי לגיון-הזרים.

"חזרו אחריי" הוא אמר...

א.    "How are you – דחאף אל-מאריו!" (השלוש חזרו אחריו על החרוזים, מילה במילה).

ב.     "טראזבולבא! רררדיו רררמאללה! ז'יליז'יטו? ארררז'אלללל!" (בעודו מדקלם את המשפט הזה היה הארנבון מחליק את כפותיו על לחייו כאילו זה עתה סיים להתגלח).

ג.       "תיגאנזי, יש ברז-קולה!!!  זנאאאחס!!!" (עתה היה הארנבון מנפנף בידיו לכיוון אחוריו כמו רצה להפיג ריח רע שעלה מהם).

החלוצות היו נפעמות מהקסם ששרה על המשפטים ומדמותו של הארנבון. ברור היה להן עתה מעל לכל צל של ספק, כי עומד לפניהן סוג של חוזה עתידות אמיתי. "אמור לנו מהו החוק עליו עלינו לשמור ואז נשחרר אותך" אמרו שלושתן פה אחד.

הארנבון היסס לרגע ...  אך לבסוף זקף קומתו ופסק פסוקו:

"מעתה ועד עולם, בלי קשר ליום, לשעה או לעיסוקיכם השונים, תמיד תמיד... לחדר האוכל נכנסים, רק עם בגדי עבודה!!!"

כה אמר הארנבון ונעלם בין סלעי הבזלת במדרון הצפוני של גבע שנקרא מאז ועד היום...

 מסתורי הארנבות.

אורי ברזק

 

ציור: דורותי

מופיע בעלון:
תגובות לדף