ברכות ליורם נחשון בן 90

ניצלנו את מסיבת יום ההולדת של יורם נחשון במלאת לו 90 , קבלנו השראה מדברי ברכתו של נחמן רז בן במחזור של יורם הוספנו מעט משלנו תיקנו והוספנו את דבריו של יורם וכך מיום ההולדת של יורם סיפור משפחתו ודברי הברכה של נחמן  נולדה רשימת

תולדותיה  המקוצרים בהחלט של משפחה אחת משפחת נחשון...

ליורם לציון מלאת לוֹ 90 שנים!

דברי זכירה וברכה

יורם, ועוד שניים מבני אותו מחזור-ילדים, שגדלו כאן, על הגבעה הזו, יש להם מאגר זיכרונות די דומה אף כי לגבי פרטים – ,כרגיל, מרובות המחלוקות:"לא היה כך"; "היה אחרת", לֵך! ותכריע מה היה באמת אבל הזיכרון הוא כידוע, חלק חשוב מן החיים; הוא החיים עצמם, העבר והווה (העתיד – הרי כולנוּ יודעים")

הקשר של משפחת נחשון עם גבע נולד כשהסבאים, אליהו וחנה הגיעו לכאן עם גרעין חברים קטן, שקראו להם: ה"קסטינאים", כי הגיעו לכאן לאחר חורבנה של המושבה הדרומית קסטינה, במאורעות 1921. שם הם עבדו תקופת-מה, וחפשו את דרכם כשהחלה ההתיישבות בעמק שלנוּ, חפשו שם עוד חברים וגילו אלה את אלה. אִתם הביאו אנשי קסטינה את ילדיהם הפעוטים: אורי אתקין ויורם נחשון.


וכך זה מתחיל: אליהוּ נחשון עלה לארץ לבדו, לפני כל המשפחה כילד בן 8, ולמד במחזורים הראשונים של ביה"ס הריאלי בחיפה, בגימנסיה הרצליה בת"א ובגימנסיה הראשונה  ברחביה בירושלים.

אחרי בוא משפחת נחשון לגבע הקים אליהו את הרפת הראשונה בשנת 1926 ועבד בה שנים רבות. נחשון גם היה ברבות השנים, ממיסדי "ספר העדר" באירגון מגדלי הבקר. .

בשנת 1947 יצא בשליחות תנועתית לצרפת ואירופה. עם חזרתו נכנס לעבוד בספריה של גבע

והפך אותה מספריה קטנה וצנועה לספריה הגדולה והחשובה בתנועה הקיבוצית. חנה עבדה

בגן הירק, בלול, במטבח הילדים  וגדלה את שלושת ילדיה יורם יעל ויואב.

היתה כותבת רשימות יפות בענייני המקום דומה שמעטות מהן השתמרו לצערינו.

אימו של אליהו נחשון, כפי שקראו לה בגבע, הסבתא קִיפר הגיעה אחרי ילדיה לגבע ןאִלו הסבא קיפר זמן מה אחרי  שֶהִיָה בתל-אביב, חזר לגבע ועבד בתור פחח (שם המשפחה - קיפר-נחושת ובעברית נחשון מלשון נחושת)   ומקצועי מעולה ובנה את השקתות והאבוסים ששמשו ככלי האוכל בלולים.

הסבתא קִיפר הייתה נוהגת שלא כשאר ה"זקנים", לבוא בלילות שבת לכל ההרצאות, שהתקיימו בחדר-האוכל, מתיישבת לה בשורה הראשונה, בסמוך למרצה ולא הייתה מרפה ממנוּ עד שהיה משיב לכל שאלותיה.

נחשון אליהוּ , כאמוֹ הזקנה, אהב לבוא להרצאות, אהב לטייל בארץ בזקנתו אהב לנסוע לשמוע ולהנות משירת הגבעטרון של אותם הימים ולהנות מקולו האדִיר של צעיר בניו, יואב, מכסה על שאר הקולות בעוצמתו ובדייקנותו.

 

הילד יורם, לא זכור לי מאותם ימים כמי שמתעניין כל-כך בנושאי ההרצאות. אותו עניינו תמיד עניינים של ממש: הבהמות באורווה או ברפת ששם היה מבלה הרבה מזמנו, ובין התרנגולים בלול. שאת קריאותיהם בבוקר השכם הִכרנו וזיהינו היטב וכן את כֹחם בלהקה. לכל תרנגול היה, שֵם ומעמד בסולם החשיבות, וזאת לאחר שנערכו ביניהם קרבות  שאורגנוּ על ידי  הילדים.

למשפחת נחשון היו קרובים רבים שהתפזרו בישובים רבים בכל רחבי-הארץ, ומלבד בגבע,  היו להם קרובים גם בגבת וגם

   במעוז- חיים, בנען, בדורות. בגבע יש למשפחת נחשון משפחה קרובה משפחת גוריון אחיה של חנה – יוסף גוריון (אביו של יובל גוריון)  ושלומקה גוריון ומשפחותיהם.

את כל הקרובים של המשפחה הכרנוּ מביקורִים שלהם גם כאן.

 ל יובל, בנו של אחד מאבות המשפחה, שמואל בן-דוד מורה  וצייר מצליח  מהראשונים ב"בצלאל", התקרבנוּ במיוחד אחרי שהתייתם ועבר לגבע. 

יובל גדל בגבע ולמד בביה"ס בעי"ח עם עוד 2 ילדים מגבע,יובל הגדול כפי שקראנו לו  היה מקורב אלינו-הילדים, ועזר הרבה בהכנת שיעורי החשבון, תמיד בנפש חפצה ובצניעות בולטת  ולהבדיל והצטיין גם בבולאות. יובל ז"ל נפל במלחמת השחרור באחד הקרבות בנגב,

בצלאל, אחיו הגדול ממנוּ, אף הוא חי בשכנותנו, כרופא וטרינר. יובל עצמוֹ עבד בגבע כל השנים ברפת ונהיה אחד מהעובדים החשובים שם. גם האחות הקטנה אורה באה לכאן לשנים רבות היתה מורה למלאכת יד.

יורם היה צייר טוב וקישט את עיתוני הילדים. זו, אולי, גם הסיבה לכך שיורם תמיד היה קשור בעולם הטבע, סוסים, כלבים, חתולים. כשגדלנו היה שומר-רוכב בשדות  שבה היה נפגש עם הרועים הערבים, מתקוטט אתם ומשלים, כמובן. אבל הכירם מקרוב וזוכר את שמותיהם ואת מנהגיהם ותכונותיהם.


כשבגרנו מעט, ונכנסנוּ לעבודה בענפי המשק, נכנסנוּ שנינו לעבוד ב"משולש", במספוא "השטח-למטה" מְעֶבֶר לכבִיש ליד פסי הרכבת- רכבת העמק הידועה,  שהיום משתרעות שם בריכות הדגים. שם למדנוּ לעבוד ולקצור בחרמש, במקצרה, להשקות בערוגות ובתלמים וללחום במזיקים (ציפורים ותולעים).ולהעמיס עגלות תלתן ולהובילן למעלה לרפתות והלולים על הגבעה שלנו. לא פעם היה סבא נחשון בא אלינו לשדות לראות ולשוחח איתנוּ.

חלק מהשיחות אִתוֹ זכורות לי עד היום. למשל: לעזור יותר בקליטת הנוער העולֶה מגרמניה. שהגיעו אז לארץ וגם לגבע.

במלחמת-השחרור התגייס יורם ליחידה של גוש חרוד ולחם בגלבוע ליד המחצבה,  בקרב שבו נהרגו כ-7 נערים ממשקי האזור  בקרב שבו נפל גם נחום נישט בקרב ההוא, שעליו נהג יורם לספר. אח"כ השתתף גם בכיבוש הגליל.

זכור לי מנהגו של יורם  בעבודה בימות החורף, להכניס אצבע לפיו להרטיבה ולפי משב-הרוח לנחש  מנין היא נושבת ומה יהיה מחר, האם ירד גשם או לא? זה היה מכשיר המדידה והניחוש שלנו באותם ימים, בטרם התחנה המטאורולוגית.  וכן,למשל, האם השמש שוקעת בעננים או לא. . .

 

   רינה אשתו של יורם  הגיעה לכאן עם חבורה מבן-שמן כל החבורה ההיא שאיתה באה רינה  הלכה לגליל והקימה את קיבוץ עמיעד, (היא ג'יב-יוּסוף)

רינה הייתה עלמה חיננית וספורטאית ופועלת טובה, בגבע למדה, ואחר-כך עבדה שנים רבות בטיפול-בחולים, ובמרפאה בגבע עם פֶניה ואחר-כך גם בבית-חולים ובתנועה, בוועדת-בריאות תמיד בהצלחה ובחריצות רבה.

אי-אפשר שלא לציין במעמד מיוחד זה את יורם כאיש-הנוי בגבע שנים רבות כולל אפילו השנה, כשהוא בן 90.

הצורה החיצונית של המקום, גבע, יקרה לו מאד, כל לכלוך או כריתת עץ לא תמיד נראית לו נחוצה.  כל לכלוך במדרכה מניעה אותו  להתכופף כשמטאטא בידו כדי לנקות: "ושלא יעלו עם טרקטור על הדשא". "שיהיה נקי! זה חשוב!, ועל-כך יש לשקוד, ולכך גם לחנך את הילדים! " לכן אין פלא שחיים רוזן שנאלץ לפרוש מניהול גן-הבית בחר ביורם לעבוד עם הילדים כי יורם יותר מאחרים ראוי ומתאים להחליף אותו, וכך היה.

שנים רבות ליווה את הקמת חוות-הסוסים בגבע ועסק בפועל ביסוד חבורת הפרשים יחד עם עוד כמה חברים מגבע וממקומות אחרים ברחבי-הארץ. שעברו ברכיבה את הארץ לאורכה ורחבה "חיל הפרשים אנוּ"

ליורם, ידִיד-וקרוב, ברכות לחגך ה-90 וכן לכל המשפחה. העיקר שתהיה ברִיא ומרוצה.

מצפה לתשובתך ביום הולדתנו ה-120

בידידות  


דור  שלישי בגבע הם עפרה  זיו וניר לצערינו זיו וניר עזבו עם השנים את גבע אבל קשורים אליה בעבותות  וליורם חמישה נכדים ונין ראשון שיהיו כולם בריאים


וכמה ברכות נוספות שנאמרו :

סבא יורם היקר

"אם פרדסים עוד משגעים אותך בריח,

אם בלילות אתה שיכור מן הירח,

אם רוח מרחבים בצווארך תמיד נושבת,

ויש לך קוצים במקום שבו נהוג לשבת

זה סימן שאתה צעיר

כמו יום אביב בהיר. . ."

90 שנה עברו מאז שנולד יורם הראשון, 90 שנה בהן השתנה העולם ללא היכר – קמה לה מדינה, גבע גדלה והתפתחה, משפחת נחשון התרחבה והעמיקה שורשיה, הגינה המטופחת למרגלות הגלבוע הפכה לסימן ההיכר של רינה ויורם נחשון, והעולם התמלא בהמצאות חדשות (טרנזיסטור, פלאפונים, טלוויזיות וממיר של הוט).

לצד היותך איש אדמה מבטן ולידה, לא זנחת את אהבתך לתרבות, למילה הכתובה ולנגינת הקונצרטים. תמיד מעמיק בכל עניין, שואל, בוחן ומבקר.

סבא, אנחנו מאחלים לך בריאות טובה, אריכות ימים, אושר, שתמשיך להשתבח ושתזכה לנחת וגאווה מכל הילדים, הנכדים, והנינים.

אנו מעריכים, מוקירים ואוהבים אותך – את חכמת החיים, הרצון לדעת, החריצות והחיוניות. אתה מעורר השראה עבור כולנו.

"בן 90 על פי הלוח, אך בשאר המובנים הוא בן 19 בקושי, או 9 שנים.

           נכדתך טל

**************

ליורם  אשרי שזכית לשתול פרח, להשריש עץ, להעניק יופי במרחב חייך, ליהנות ממעשי ידיך, לגדל דור שמשש אדמה, שראה נבטים צצים והוציא לחם מן הארץ.

אשריך, שמימשת את אמונתך, שלא סרת ממנה עד היום.

המשך לעשור העשירי בראש מורם ובאותו חיוך של אופטימיות ותחושת שורשיות, שלא רבים זוכים לה. 

מזל טוב  ואיחולים מכל הלב, רחל אתקין

***************************

בני מחזור א' של גבע חגגו את יום ההולדת ה-90 עד 20  !

 ממחזור א'ה חיים בינינו בגבע נחמן רז, רחל סלע ויורם נחשון עד 120

 

מימין לשמאל רותה זיו, רחל סלע ,אורה גלילי, יורם נחשון, נחמן רז

 

מופיע בעלון:
תגובות לדף