עם הגב למראה - רחלי וייס

עם הגב למראה

אפשר לעמוד עם הגב למראה ולומר: אין לי אף קמט- אך זה לא ישנה את המציאות.

ראש השנה נחוג עד השנה, בחדר אוכל מלא בחברים ומשפחותיהם. השנה,  ראש השנה הראשון בשיטת  הפרטת המזון, (ולא יועילו מרכאות  , או עיסוק בשברים) מספר הסועדים קטן באופן משמעותי.

גם רשימת תודות ארוכה לא יכולה לכסות על האמת – לפחות ב- 37 שנות חיי על הגבעה לא קרה שלא היה ערב חג  בראש השנה.

אפשר לעמוד עם הגב למראה ולומר- מי שאמר שיש לי קמטים לא רואה טוב -אך זה לא ישנה את המציאות.

המידע על ירידה באחוז המצביעים בקלפי נלקח מאיש ציבור מרכזי שכתב בעלון   ב-24 בספטמבר שנה זו. ציטוט: "נוצרה אדישות המתבטאת בהיעדרות כמעט מוחלטת מאסיפות, הימנעות מהצבעה בקלפי של כ-50% מהחברים וסירוב למלא תפקידים."- (מתוך הכתבה של צלילה לקס "מול המראה".) צריך כנראה לרצות לראות.

אפשר לעמוד עם הגב למראה ולהאשים את המתריע על הקמטים- אך זה לא פותר את הבעיה.

ברור שמי שחיכה כבר זמן רב שדברים יתחילו לזוז לכיוון הקבוץ המתחדש,  כל מה שנאמר או נעשה לא בכיוון נתפס על ידיו בגדר "מחקרים, סיסמאות ונפנופי דגלים" מיותרים (מתוך הכתבה של ענת). עבורו, רק לא לעצור את שאיטת הרכבת שיצאה מאזור "הקיפאון" של 93 שנות הקבוץ השיתופי לאזור הטמפרטורה הנוחה לו בעיניו. ועל כן הוא יגבה כל התנהלות. הכותרת של התהליך היא אכן "פני גבע לאן" – אך לא צריך להיות חזאי כדי להבין לאן נושבת הרוח... העיסוק במודלים שונים של צריכה, חלוקה של משאבים אחרת או מודלים אחרים של התפרנסות- יביא מקסימום אם 75% מהחברים יצביעו בעד לשנוי אורחות החיים שלנו, אבל לא לשנוי האווירה בנינו. יש יותר מיסוד סביר להניח (כן, על סמך איסוף נתונים של אנשי מחקר) ששנוי אורחות החיים רק יתרמו להחמרת המצב החברתי.

להזכיר לכולנו- בסקר האחרון שנערך פה על ידי שלמה גץ, עלה המצב החברתי כבין הגורמים הראשונים  שהחברים(84% מהעונים )  רואים כיוצר את המצב המשברי בו אנו נמצאים. בתשובה לשאלה מה יביא לשיפור המצב במקום הראשון זכתה התשובה – שיפור האווירה החברתית. (77% מהעונים על הסקר). עוד ציטט שלמה גץ מההערות החופשיות של אנשים בדף הסקר: " המצב החברתי נגזר מהמצב הכלכלי והניהולי בגבע. אין אימון במערכת וזה מצב שקשה לשקם", "אפילו, בוקר טוב, תודה ובבקשה לא בלקסיקון", " אנשים כבר אינם מעוניינים לפגוש זה את זה ושנאת חינם בכל צעד ושעל בגבע...". לעומת זאת אחוז האנשים שרצה תשלום לפי שכר השוק עמד על 43% בלבד. ( לקוח מתוך סקר עמדות חברי גבע שפורסם במאי 2013).

במפגש של הצעירים לפני כשנתיים עלתה האווירה הקשה בין החברים כבין הגורמים המרכזיים המקשים עליהם לחזור לגבעה.

כל אלה משמשים יותר מקריאה ברורה ומהווים מצפן מכוון לאן והיכן רוב הציבור מבקש מהממסד להשקיע את המאמצים של הקבוצה , של ה"אנחנו".

מי צריך להרים את הכפפה? (לשאלתך ענת) זה שהעמיד את עצמו לבחירה והציבור העניק לו את המינוי לכך בהגדרת תפקידו.

 ה"אנחנו" לשאלתך דליה,  זה אני ואת וחברים שחיים על הגבעה בהנהגת הממסד. היה בעבר , נמצא בהווה ויהיה גם בעתיד. אפילו אם נעבור לדגם מעמדי, לא נוכל לחמוק מה"אנחנו" ."אנחנו" נמשיך להתהלך על אותם מדרכות ונפגוש את אותם אנשים . "אנחנו" נמשיך להשתמש באותם מוסדות שרות עם אותם אנשים, רק שנצטרך לשלם על זה ולכן נהפוך ליותר תובעניים. "אנחנו" נצטרך להמשיך את התלות בממסד, כי נמשיך לחלוק רכוש משותף ונצטרך לנהל קהילה משותפת, רק שהפעם הוויכוחים יהיו על נושאי פרנסה ופיטורין, חלוקת רכוש- נושאים טעונים בהרבה מהנושאים במחלוקת היום. "אנחנו" נצטרך להמשיך לשטוח את בעיותינו לפני הממסד ולקבל את אישורו  ל"עזרה מיוחדת" מתקציב "הערבות ההדדית" ועוד... ה"אנחנו" לא נעלם הוא רק הופך למורכב וסבוך יותר.  לכן כדאי לטפל ב"אנחנו" בהקדם האפשרי.

בברכת והיית אח שמח (שגיאת כתיב מכוונת)

רחלי וייס

כל הכבוד והרבה תודות לכם החיילים והחברה הצעירים על ערב סוכות-על שעשיתם ועושים למען " שיאחדו צעיר וזקן ויכניסו אוירה שמחה וטובה לגבע"., ישר כוח.

מופיע בעלון:
תגובות לדף