חג סוכות במקורות

חג הסוכות הוא אולי החג רב המשמעויות מכל חגי ישראל : האסיף, התפילה לגשם, הישיבה בסוכה, העלייה לבית המקדש, שמחת תורהננסה עתה להדגיש את השוויון והאחווה בין בני האדם, המסומלים בחג .

שכן , אל מול כוחות הטבע של הגשם הרוח והצמיחה, שווים כל בני האדם. הגדול והקטן, האישה והאיש, החכם והכסיל, העשיר והעני כולם ניזונים מן הלחם, וכולם מצפים מבואו של הגשם.

"אמר ר' שמעון בן יוחאי:

שלשה דברים שקולים זה כזה, ואלו הם:

ארץ ואדם ומטר.

אמר ר' לוי: ושלושתן משלוש אותיות, ללמדך

שאם אין ארץ אין מטר, ואם אין מטר אין ארץ,

ואם אין שניהם אין אדם."

(בראשית רבה)

ובסוכה , קטנה וארעית, נעלמים הפערים שבין עשיר לעני, ובטל ערכם של הנכסים. כפי שמסביר רבי יצחק משה ערמה, מן המאה ה15- :

"חג הסוכות, אשר בו יעזבו האנשים כל עניני הכסף וכל דבר שנקרא נכסים, ויוצאים אל סוכה קטנה, אשר אין בה רק ארוחת יום ביומו, ועל הרוב מיטה ושולחן וכיסא ומנורה שהיא התעוררות נפלאה, שלא יתעסק האדם להרבות מאלו הקניינים, כי די בהכרחי לבד כל ימי היותו בפרוזדור הזה, שהוא דירת-ארעי."

בסמליו של החג אנו מוצאים איפוא את השוויון מסומל בדלותה וארעיותה של הסוכה, ואת השלום בין בני האדם המושתת על התלות המשותפת באיתני הטבע. כך היה בעבר.

הנה דבריו של נביא מודרני אחר, שבחזון הגאולה שלו נכון השוויון בין בני האדם על השפע ולא על הדלות, ושלום העמים נובע מן הביטחון המשותף, ולא מן הפחד:

"לאחר שתעלם הכפיפות המשעבדת של היחידים אל חלוקת-העבודה, לאחר שיעלם גם הניגוד בין עבודה רוחנית לגופנית, לאחר שהעבודה לא תהא רק אמצעי למחיה , אלא תעשה היא גופה צורך-החיים הראשון; לאחר שיגדלו כוחות- הייצור עם ההתפתחות הכל-צדדית של היחידים ולאחר שכל מעיינות-העושר הקיבוצי יפכו במלא השפע - -

אז רק אז אפשר יהיה לחרוג כליל מאופקיו הצרים של חוק-המשפט הבורגני, ורק אז תוכל החברה לחרות על דיגלה; מכל אדם לפי יכולתו, לכל אדם לפי צרכיו."

 קארל מרכס.

תחושת השוויון הבסיסי שבין כל בני האדם, חורגת גם אל מעבר לגבולות הלאומים, ועל חג הסוכות שורה אוירה של פיוס ואחווה בין ישראל ואומות העולם.

כך מסביר רבי אלעזר את קורבן שבעים הפרים בחג הסוכות:

"אמר רבי אלעזר: הני שבעים פרים כנגד מי כנגד שבעים אומות."

(בבלי , סוכה)

ורש"י מפרש:

"כנגד שבעים אומות לכפר עליהם שירדו גשמים בכל העולם לפי שנידונין בחג על המים."

ובחזון אחרית הימים של הנביא זכריה אנו מוצאים:

"והיה כל הנותר מכל הגויים הבאים על-ירושלים ועלו מדי שנה בשנה להשתחוות למלך יהוה צבאות ולחוג את חג הסוכות."

לקוח מתוך:



שמחת בית השואבה


שמחת בית השואבה, טקס שאיבת המים בחג הסוכות, נחוג בחצר בית המקדש בכל הלילות של חג סוכות. הטקס נועד להביא לשנת גשמים מבורכת.

 הרקע לקיומו של הטקס דווקא בחג הסוכות טמון בתפיסת החג כמועד שבו גזר האל על טיבה האקלימי של השנה כולה - האם תהא זו שנת גשמים ברוכה, או, חלילה, שנת בצורת. כך קובעת המשנה במסכת ראש השנה כי חג הסוכות הוא המועד בו "נידון העולם על המים": על מנת לבקש שנה גשומה ומבורכת, נוהגים היו יהודי ירושלים וכל העולים לרגל, ששהו בעיר בתקופת החג, לרדת למעיין השילוח הסמוך לעיר. בטקס מיוחד היו שואבים את המים מן המעיין, מעלים אותם להר הבית ומנסכים אותם על  המזבח

מופיע בעלון:
תגובות לדף