קיבלנו במייל

 

אופס הוטענו וטעינו

מתוך הפורום המרכזי של אתר אלתרמן  דוד גוטרזון - מנהל האתר

 

"אליהו הכהן, חוקר הזמר העברי, הפנה את תשומת ליבי לשיר המיוחס לנתן אלתרמן ואשר "מתרוצץ" באינטרנט בעיקר לקראת תחילתה של שנה חדשה. מייחסים אותו לשירי "הטור השביעי" ואליהו הכהן טוען שזו כנראה טעות.

גם הד"ר מרדכי נאור שחקר, בין השאר, את "הטור השביעי" מאשר שאינו מכיר את השיר הזה ושהסגנון לא מתאים לאלתרמן".

זיו אייל, יצר איתי קשר בימים האחרונים וכתב לי את הפרטים הבאים

בתחילת שנות האלפיים פתחתי ביחד עם אחותי בית קפה בשם "הטור השביעי" שהיה אכן בהשראת נתן אלתרמן

במסגרת פעילותנו בקפה, פירסמתי באחד המקומונים שבשרון ברכת שנה טובה ללקוחותינו ומשום מה רבים נטו לחשוב שהברכה היא מאחד הטורים של נתן אלתרמן
כל מי שמכיר את סגנון כתיבתו של נתן אלתרמן יכול לראות כבר מעיון ראשוני כי זהו אינו סגנונו, ולמרות שזה די מחמיא, איני מתיימר להגיע ליכולות הכתיבה של האיש
לא מצאתי לנכון להיכנס לדיונים באתרים השונים אבל מכיוון שהאתר היפה בניהולך הקדיש גם הוא זמן לדיון בנושא, מצאתי לנכון ליידע אותך בעובדות

עד כאן דבריו של  דוד גוטרזון - מנהל האתר

ולמרות שלא אלתרמן הוא מחבר השיר, השיר  כל כך יפה והרי הוא  לפניכם בשנית

ותודה לורד קליין שהסבה את תשומת לבנו לסוגיה הזאת

תן לנו שנה אחת של שקט אמיתי

שנה של לובן הפריחה וירק הדשאים

שנה של להט אהבות וחום תנור ביתי

ושנדע רק פעם מהו טוב ומה נעים.

שנה ללא קולות שנאה וזעקות השכול

ללא מראות הדםללא הלמות תופיהמלחמה.

לא הפחד המשתק של הנורא מכל.

ללא צחוקו של העתיד אשר נטמן באדמה.

הן לא בקשנו לנו אוצרות של ממלכות,

לא אושר עילאי ומכוניות פאר.

קורטוב אחד של שקט אמיתי ולובן של פריחות

אשר נוכל בהם בלאט להתהדר.

להתרגש כפעם מריחות של סתיו.

לדהור אל אושר כשריקת רכבת.

לבנות לנו סוכת שלום עכשיו,

להיות בה ראויים אנו לשבת

*********

ילדי דור תש"ח

 

אנו, שנולדנו פה, או עלינו בילדותנו,

אנו שגדלנו כאן, להורים שעלו, לעיתים ברגלים,

שגדלנו בדירת חדר או שניים,

שיצאנו לשחק ברחוב, קלאס, גולים ומחניים.

אנו, ששרנו שירי מולדת באהבה ובכוונה גדולה,

שהכנו שיעורי בית ללא מחשב, טלפון סלולארי, או טלוויזיה חינוכית.

הטלפון לא צלצל בילדותינו, ברוב בתי הורינו, המזגן-טרם נפוץ היה,

היה לנו חם בקיץ, קר בחורף...פשוט, לא ידענו...

לא, לא סבלנו, יצאנו החוצה, לרחוב, לשכונה, ומצאנו שם את  כל המי ומה,

מתחת לעץ, אם היה, הסתתרנו מן החמה,

התחלקנו עם חברים, בכל מה שהיה,

עשינו הכול, להגשים חלומות הורינו,

שהיו חדורי הנעות ללמדנו, לחנכנו, להעשירנו,

שנעבוד במשרד, ולא - כמותם בעבודה מלכלכת,

אנו שלמדנו בתיכון, עוד בטרם היה חינוך חינם,

שהבטנו במורינו בעיניים כלות, מעריצות,

לא אומר שלא עשינו שטויות, לא היינו צדיקים,

השתובבנו, "התקנדסנו", עברנו את גיל ההתבגרות, ללא ניתוחים פלסטיים,

מה שקיבלנו בהיוולדנו - נשאר איתנו...

לא שיפצנו אף, עיניים או ציצים, לא שאבנו שומן,

לא היינו בולמים או אנורקטיים,

היו לנו עיתוני ילדים ונוער, חיכינו להם, הגיעו בדואר,  

העברנו מיד ליד, כרכנו ושמרנו.

אנו-על סף השישים...

אנו - שימינו הנוכחיים קשים, כואבים ומסויטים.

הארץ גדלה, התפתחה, התקדמה,

מכשירים בלי סוף לעזרה,

מזגנים, מסכים, סלולאריים, סרטים בבתים,

רהיטים מפוארים, טירות מנקרות עיניים,

ילדינו נישאו, אנו - סבים וסבתות...

מתלבטים אם לפרוש או להמשיך לעבוד,

מתנדבים ומקימים עמותות,

שומרים על קשר, עם חברינו מהילדות,

משתתפים באירועים, שמחים ועצובים,

מתקדמים במשעולי החיים, קדימה, ותמיד - מבט מתגעגע....לאחור.

לרובנו, שגדלנו וגידלנו ילדים בשניים-שלושה חדרים,

יש היום דירות ארבעה חמישה חדרים,

ויש חדר טלוויזיה, וחדר מחשב, וחדר בלגאן, וחדר יפה, וחדר כזה..

ורובנו, קמים בבוקר, ושואלים: ההיה? או חלמתי חלום?

הייתכן שזו המדינה שגדלתי בה?שגידלתי בה את ילדיי? שחינכתי בה את תלמידי?

ששרתי איתם: כאן בארץ חמדת אבות...במרץ, תנופה, אהבה?

הייתכן?

רוצחים? הורגים? גונבים? שודדים? שותים לשוכרה?

וחבר כנסת...הצחקתם, סתם אחד שעשה רעש בשכונה...

יושב ראש כנסת בתסרוקת "קוצים", גוונים, פסים בשיער, תלבושות מנקרות עיניים,  

דוגמנית יפיופית, תלמידה שסולקה מבית הספר - אלה בכנסת, ואפילו בממשלה...

וכך - הפכה מדינתי לבדיחה.

ואני אינני צוחק, אני בוכה.

תחת כל אבן שתרים - תמצא עקרב, בכל ערימת דפים תמצא "סקופ",  

והדוגמאות כה רבות...

רוצחים בתוך בית ספר...ילדים עם סכינים, קשיש רוצח זוגתו בקניון,  

סמים במחוזותינו, מחליפים ידיים, משנים ראשים,

שחקני תיאטרון, שלנו, מופיעים כדמויות לחיקוי, מפרידים בין סוגי הסמים...

זה מותר, זה אסור, "זה רק לתפוס ראש" ואל תהיה "חנון"

"לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב" - בדיחה?

ואיזה שיר יהיה זה? - דור מזוין?

אנו, שנולדנו וגדלנו ושירתנו בצבא, ונישאנו והקמנו בתים וילדנו ילדים,

וחינכנו ויצרנו, ועבדנו, ומיסים שילמנו, ומכל רע - הדרנו רגלינו,  

אנו קמים בבוקר ושיר חדש - אין לנו,

עייפנו, יש מין השלמה, ייאוש, הרמת ידיים,

דורכים על סף השישים, רוצים ליהנות מהילדים, מהנכדים, לשמור על הבריאות,

על לחץ דם תקין,  

ואולי, אולי אולי, עוד נזכה ונראה שינוי לטובה, רוח אחרת,

כי מכאן אפשר רק לעלות אין יותר לאן לרדת ונושאים תפילה בקול ובכוונה

מי יתן ויבוא שינוי ותחזור התבונה הבושה אהבת הזולת היושרה אמן

מופיע בעלון:
תגובות לדף