מראה מראה שעל הקיר - רחלי וייס

מראה, מראה שעל הקיר, מה תגידי לי שאני לא מכיר?.....

תצפית  "מדעית"  על  חיינו.....( בלא התחייבות לאובייקטיביות)

כל כמה חודשים, אנו זוכים להסבר אחר בעלון למה עלינו לשנות את אורחות חיינו. פעם זה מחסור בקליטה ( למרות 30 האנשים הנמצאים בשלבי קליטה שונים), פעם זה חוסר רצון לשאת בתפקידים( למרות שבעלון מחודש מרץ נכתב על ידי צלילה- "מספר החברים המשתתפים בפעילות הקהילתית, עולה על 100. מספר בעלי תפקיד (מנהלי מגזרים/ וועדות וכד') כמובן נמוך יותר בין 20 ל – 30".- בתשובה לטענתי נגד הורדת ועדת מינויים...)

 והפעם זכינו לביטוי התפוררות חברתית. התפוררות שקורת למרות שיצאנו למסע הפרטות ולמרות שבפסח תהיה מוכנה חוברת שתוביל אותנו לקיבוץ מתחדש אם נצביע ברוב של 75% בעדה.

 השתקפות התחלואים במראה תלויה בעיני המתבונן ובמה שהוא רוצה שיחלחל בציבור. והפתרון המוצע לתחלואים ("בהכירנו את המצב תוך זיהוי השפעותיו השליליות על חיינו, פתחנו לפני חודשים ספורים בהליך הבירור "פני גבע לאן".–מתוך הכתבה של צלילה) לא קשור לבעיותיה. ממה שידוע על פי מחקרים על קבוצים שעברו לדגם המתחדש, דווקא ערעור התחושה של הביטחון בהמשכיות ההתנהלות השיתופית , מכניסה הרבה אי וודאות ותורמת להתפוררות החברתית ולתחושת הניכור. אווירת "כל אחד לעצמו" ו"תפוס כפי יכולותיך" רק מתגברים....אם כך לא רק שזה לא תורם לפתרון בעיית ההתפוררות החברתית זה אף תורם לה ומחריף אותה.

לשנוי חברה והבראתה, דרוש הרבה יותר מהפרטת כיבוס התחתונים שלה ואפילו יותר מחלוקת משאבים דיפרנציאלית שתיצור בה מעמדות. ובדיוק בזה אנחנו לא עוסקים, ובדיוק את זה אנחנו לא עושים.

למרות הפעילות האינטנסיבית בכיוון שנוי אורחות חיים, קיימות עדויות  בשטח  שמעידות שזה לא הכיוון......

 עדויות

1-    בערב חג ראש השנה חצי מחדר האוכל היה ריק מחוגגים

בפעם הראשונה מאז שגבע הוקמה- לא היה ערב חג בראש השנה.

סיבות אפשריות

·        במקרה חברים רבים הוזמנו על ידי קרוביהם ולא רצו לאכזב אותם בסירובם.

·        האוכל לא ערב מספיק לחיק האוכלים. התמורה שמקבלים עבור עלותו לא כדאית.

·        התרבות נדחקה לפינה והממסד האחראי (במקרה זה המזכירה) על איוש תפקיד רכז תרבות או חגים (לאחר שוועדת מנויים פסקה מתפקידה) עסוק בדברים אחרים שנראים לו חשובים יותר...

·        המרקם החברתי, האווירה בין החברים והתלכיד האנושי- הלא מטופלים מותירים את החברים בלי רצון לתרום ליחד ולהיות שותפים לו. 

2-    מספר החברים המצביעים בקלפי ירד.

סיבות אפשריות

·        פחות אנשים מגיעים לחדר אוכל בעקבות הפרטת המזון ולכן גם לא מגיעים להצבעה.

·        אנשים רוצים להקל על ציבי בספירה..

·        אנשים מרגישים פחות שייכים, פחות שותפים ברמה של מסירת מידע (תאגידים עלינו...) ופחות בעלי השפעה על הנעשה בגבעה ולכן לא באים להצביע.

·        חוסר ההצבעה כביטוי לחוסר אמון בממסד המביא את ההצעות להצבעה, או לחילופין כל כך סומכים על הממסד שמותירים לו לעשות כראותו...

     3-  יותר ויותר חברים פונים לערכאות משפטיות.

סיבות אפשריות

·        חברי גבע דואגים למצב הכלכלי של המשפטנים

·        מתחזקת ההרגשה שאין עם מי לדבר, ורק בתי משפט מאלצים הקשבה וביצוע.....

·        אין אמון בממסד המטפל בעניינים.

4.ועוד.....

גם ב"בקרה" מבינים שיש להשקיע בגיבוש חברתי, בתלכיד, במשאב האנושי והוציאו את כל המפעל ליום וחצי של פעילות משותפת ... זה אפשרי אם רק בוחרים בזה כמטרה....

בפרוס השנה החדשה נאחל לנו  שנשכיל להסתכל בדברים דרך החור של הגרוש אך שלא נצמצם את כל זווית הראיה שלנו לגודל של חור. שלא נשכח שכבני אדם כולנו זקוקים לכבוד, להקשבה , לתחושה שכאן הוא ביתנו, מקום מבטחנו. שנזכור שהקבוץ שייך לכולם באותה מידה. שנצא מאזור הנוחות שלנו ונהפוך למעורבים, משפיעים מוחים (כן, ושנמשיך לבקר ולבדוק את בעלי התפקידים כי זו דמוקרטיה תקינה) או תומכים – רק לא אדישים מובלים...שהנחת או החוסר נחת שלנו תביא לכדי מעשים ולא תישאר בגדר קיטורים וריכולים על הדשא. שבעלי התפקיד, יהיו בעלי עוצמה רגשית שתאפשר להם להקשיב, ללמוד מהביקורת ולתקן דרכם. שנשכיל לשים את התלכיד האנושי, חברתי לפני כל משימה אחרת- כי הוא בעל ההשפעה הגדולה ביותר על איכות חיינו. שנהיה קצת פחות צהובים זה לזה וקצת יותר חברים זה של זה, שנדע להעריך את השמים הכחולים מעלינו ונבין שלא תמיד הדשא של השכן ירוק יותר......

רחלי וייס

מופיע בעלון:
תגובות לדף