זווית ראיה - נחמן רז

מוֹרה ואדם רִיאד עלי – כפר קרע

בשבוע שעבר הופיעה בעיתוֹן תמונתו של המורה הערבי, בן הכפר קרע, ריאד עלי. מהעובדה שתמונתו באה במקום הנפטרים – הבנתי שהאיש הלך לעולמו. הדבר העלה בי הרבה תמונות, זיכרון מן הימים ההם. שנות ה-60 של המאה הקודמת. ובו בזמן עוררו תחושת צער וכאב על פטירתו. כי האיש ההוא אדם מיוחד ולא נשכח היה.

הכרתי אותו כשבאתי לאולפן "עקיבא", שליד נתניה, ללמוד שם ערבית. שבוע ימים שהיתי שם. היינוּ כ 6-5 אנשים כשהמורה – עלי ריאד; כך הציג את עצמוֹ, כפי שכל אחד מאתנוּ נתבקש לעשוֹת. מן הכפר הגדול קרע שבקצה הדרומי של יישובי ואדי-ערה. מאותו הרגע כינה עלי את כל התלמידים רק כשהתיאור:" אבוּ" מקדים את שם בנו הבכור של אותו האיש, כך שאלי היה פונה אך ורק בשם "אבוּ עומר". וכך גם כינינו, אנוּ התלמידים זה את זה. אנו מציין פרט קטן זה כאן שכך נוצרה מיד מין קִרבה והיכרוּת בין המשתתפים, דבר שקבע את כל ההווי בלימודים. כל המשתתפים, לא ידעו כלל ערבית, ואני ביניהם מלבד כמה משפטים ומילים מן הילדות הרחוקה. עלי השתתף אתנוּ בדקלומים האלה ותמיד במין ביטויי חיבה וחיוכים טובים.

כעבור יומיים החל ללמד אותנו פתגמים ומימרות בערבית: כגון: בוקר טוב, ערב טוב, מה שלומך וכו'. ואחר-כך היינו שרים בכל בוקר, בראשית הלִימודים. עלִי היה שר איתנו במרץ, והיה שותף לכל התגובות בצורה כל-כך טבעית ונעימה.

יחד עם עלִי, אבל במעמד של מנהלת האולפן הראשית הייתה שולמית כצנלסון. אחיה היה עוֹרך-הדין ממשפחת כצנלסון שהולידה כמה דמויות מעניינות בתולדות היישוב. רובם השתייכו לאגף הימני-לאומי. אבל מעולם לא פגשת אדם יותר הומניסטי ושואף שלום וקִרבה בין העמים מאותה שולמית. אף היא עליה השלום. עד היום תלויה בספריה שלנוּ, ממוסגרת ומסודרת מעין הצהרת-אמונים שקבלתי ממנה בשם:"השלום מתחיל בבית". מעין אני מאמין! זו הייתה בחִירתה. עלי היה שותף קרוב ונאמן מאוד לשולמית. איתו היא הייתה מתייעצת בכל דבר, והוא – מעולם לא סירב או מתנגד. זאת שמעתי מפיה עצמה.

באותו הזמן התקיימו המון סמינרים משותפים עם "סניף האולפן" בעזה. לנתניה היו באים חבורות של צעירים ערבים מעזה ללמוד עברית והם לימדו בו בזמן בהדרכת עלי ערבית את התלמידים היהודים.

התקשרנו מאוד והוא הזמין את משפחתנוּ לבקר בביתו בערה. ואכן, נסענו לשם, באחת השבתות, לארוחת צהריים מעולה, טעימה ונעימה  ובה הכרנו גם את בנו הקטן שדבר עברית מצוינת כשתחת ידיו ספר בעברית.

לא פעם הרהרתי מדוע אין נעזרים בעלי זה, במצבי משבר ביחסים עם הערבים. ואכן, לימים נודע לי כי הוא נתמנה לשגריר (או קונסול) ישראל בדנמרק, דומני. (לא עמדה חשובה כל-כך).

כבר עברו מאז כעשרים שנה, ומאומה לא שמעתי ממנו עד אותה ידיעה עצובה בעיתון.

לִבנו עם משפוהיפה והטובה בכפר קרע.לשנה החדשה ברכתנו שתבוא זו שנת שלום לכולנוֹ, שבקשתו ופעלו של ריאד עלי זכרו לברכה! 

 

מופיע בעלון:
תגובות לדף