בנינו בתקשורת

בנינו בתקשורת

מתוך יומן המלחמה שלי / אברהם נאומבורג   ישראל היום 5.9.14

בשעות הרגיעה בלחימה ברצועה רשם לעצמו רס"ל (מיל) אברהם נאומבורג שריונר בן 29, הערות ומחשבות בפנקס קטן. על החברים שתמיד מתייצבים, על החשש מהלא נודע, על הימים הארוכים בטנק בפאתי עזה, על הגעגועים לאשה ולילדים, על הפחדים, החלומות והגאווה...

 

אמיתי זבולון

... לקראת 3 מתחילים סדר תנועה ליציאה. היציאה היא אולי הדבר הכי קשה. הכל כל-כך לאט. ואתה כבר על קוצים, מת לצאת מהטנק הזה כבר. מתחילים לסגת תוך כדי חיפוי אחד לשני, דב נותן לי הוראה לא נכונה בקשר, במקום אחורה וימינה, קדימה וימינה, והנה גם אנחנו, אחר כבוד, מצטרפים לרשימה המכובדת של הטנקים שנתקעו בבית הקברות המדובר. כמובן הם כבר חולצו משם לפני יומיים, אבל עכשיו תורנו.

...ממשיכים תנועה. אי-אפשר  לתאר את הרגע הזה שאתה יוצא מהטנק אחרי שהות ארוכה כזאת. שחרור והקלה בלתי ניתנים לתיאור. ככה אנחנו מסיימים את המשימה הראשונה שלנו במבצע הזה. לקח לנו שלושה ימים, מחמישי בלילה עד ראשון בבוקר. 57 שעות.

התחושה טובה. אתה מהטנקים היחידים שעמדו במשימה מתחילתה ועד סופה.

... השמועה אומרת שיש פקודות להמשך ומדובר על הערב. אני לא מאמין למשמע אוזניי בטוח שזה יידחה. לא יכול לחשוב על עוד כניסה כזאת בלי לילה אחד נורמלי לפני זה.

מדבר עם אמיתי זבולון. כל המאצ'ו והגבריות שהזכרתי קודם, הכל נעלם. מתפרק ממש. לא מסוגל. לא יכול לחשוב על זה כרגע.

אמיתי, התותחן בטנק שלי, הוא הדבר הכי טוב  שהיה יכול לקרות לי בחיי המילואים. אנחנו חברים הכי טובים. מכירים כבר מהסדיר, חברים בלב ובנפש כבר עשר שנים. הוא כמו אח  בשבילי. זה דבר שכל חייל מילואים יכול רק לחלום עליו. העובדה שיש עם מי להתייעץ, את מי לשתף ועל מי להתפרק כשצריך, היא מתנה

רחל אומרת לי בטלפון שגדוּלה של אדם ושל לוחם היא להגיד דווקא כשהוא מרגיש לא כשיר, ולא לרמות את כולם ולהכנס במצב לא טוב. אמיתי ואני מחליטים לפנות לבנדה, המ"מ, ולשתף אותו בתחושות. "לא הלילה , בנדה. תנו לנו לילה אחד נורמלי לפני, חייבים לישון קצת. זה לא טוב להכנס ככה." בנדה מבין...האנשים מפורקים...החימוש הגדודי מונע משני טנקים להיכנס . החימושניק מסביר שאם ייכנסו כך הלילה, הם בטוח יתקעו באמצע...רק שלושה טנקים יכולים להכנס הלילה עם גדוד הנח"ל לבית חנון...

אני מסדר לצוות שינה אצל הדודים שלי בכפר מימון, הם לא בבית, אבל הבית נשאר פתוח לחיילי צה"ל שבסביבה...קמים כמו חדשים, מודיעים שאנחנו נכנסים היום. מתחילים כניסה. היי, בית חנון. פעם ראשונה שאנחנו נפגשים...

מופיע בעלון:
תגובות לדף