עליזה זק ז"ל

בית גבע אבל על מותה של חברתנו

עליזה זק ז"ל

ומשתתף בצער המשפחה


אמא עליזה

נולדה ב-4.9.1930 בבית-חולים עפולה. מהתינוקות הראשונים שנולדו לאחר הקמת בית-החולים. הוריה אוסקר ולאה עץ-חיים עלו לארץ מגרמניה כציונים. סבא וסבתא הכירו בארץ. סבא ה"ותיק" קלט את סבתא לאה, משם החל הקשר ביניהם. בשנת 1923 הם הגיעו לעין-חרוד ובנו את ביתם (אוהל) המשותף. במשפחת

 עץ-חיים 5 ילדים: מיכאל ז"ל, אורי, עליזה, רוני ורותי. עליזה גדלה והתחנכה בעין-חרוד. עד גיל 6 הייתה בלינה משותפת ומגיל 6 בלינה משפחתית.

לא הרבה סיפרת לנו על חייך. דיברת רק על התנאים הקשים שהיו לכם. לא סיפרת על עצמך. אהבת מאוד את הורייך ואת משפחתך.

אצלך ניקיון וסדר היו במקום ראשון, מה שלא היה אצל סבתא לאה.

בגיל 16 הלכת ללמוד בביה"ס בת"א, שם הכרת את שרה שהפכה להיות גיסתך, אשתו של מיכאל. לאחר שנתיים של לימודים פרצה מלחמת השחרור. חזרת לעין-חרוד ועבדת בקיבוץ.

את אבא יאיר הכרת בנופש בצפת. ב-1953 נישאתם בחתונה צנועה, את השמלה השאלת משרה גיסתך ובעקבותיו באת לחיות בגבע.

ב- 1954 נולדה סמדר וארבע שנים מאוחר יותר נולדתי אני. כל שבת בערב הינו נוסעים לעין-חרוד לסבא וסבתא לארוחה ומפגש משפחתי.

פעם החברים בגבע הלכו לגיוסים לאחר שעות העבודה. קטיף האגסים וזיתים. את הרבית ללכת לגיוסים, משם חזרת עם שקיות פרי והמון גאווה.

בגבע עבדת בטיפול ילדים, מטבח, בקרה ולבסוף בסביונית.

התחביבים שלך – רקמה, ציור על משי, ובשנים שעוד יכולת הייתה לך גינה מטופחת והמון עציצים. בית מבריק וגינה מסודרת שזכו להרבה מחמאות.

הצד הטכני בטיפוח הבית היה של אבא לפי בקשותייך. כך נבנו שולחן תה, מדפים, פמוטים ועוד. היית אומרת "יאיר, צריך" ויאיר הבין. שלום בית היה מעל הכל. בשבתות עבדת באקונומיה וניקית את הבית ואבא היה איתנו.

נולדו לכם 4 נכדים: אלה, איריס, מורן ועומר שהסבו הרבה אושר ונחת. את הסיפורים והחוכמות של הנכדים סיפרתם בכל מקום.

ב – 8 השנים האחרונות חלית. עשינו כל שיכולנו כדי להקל עליך ולשמח אותך. הנכדים היקרים שלך הקפידו לבוא אליך ולספר על ביה"ס, צבא ואוניברסיטה. בגאווה סיפרת למטפלים שלך את הסיפורים ששמעת מהנכדים. לפעמים בשיבושים קלים, אך מה זה חשוב. הרגשת טוב בבית-סביון וסמכת על הצוות.

אמא יקרה, שלושת החודשים האחרונים היו קשים מאוד. ביקשת שנעזור לך. כאב לך הגוף והנפש.

אנחנו נפרדים ממך בצער וכאב, מתפללים שאת במקום שקט ורגוע.

אני בטוחה שהיית רוצה  שנודה בשמך ובשמנו בחיבוק גדול לכל עובדי בית-סביון המסורים, לעובדות הסביונית וצוות המרפאה. הייתם תומכים ומבינים.

אמא יקרה תנוחי בשלום על משכבך

בנותיך סמדר ושלומית

*******************

השעה 7 בבוקר. אמא באה להעיר אותי כדי לספר לי מה קרה. היא לא הייתה צריכה. דפיקה בדלת. "מורני", היא קראה לי. "מה, סבתא?" אני שואלת אותה. לא הייתי צריכה לשאול, כי ידעתי. הרגשתי. הרגשתי כבר אתמול בלילה, כנראה סמוך לשעה שזה קרה.

זו לא היה הפתעה לאף אחד מאיתנו, השבועות והימים האחרונים לא היו טובים. אבל אתמול במשך כל היום קרו דברים, שעכשיו כשאני יושבת לכתוב לך מתחברים לי. בדיעבד הם יותר ברורים. אומרים שמרגישים לפני. . .

סבתא, נסעתי אתמול לתל-אביב. הסתובבנו איריס ואני (כמו שתמיד דאגת לתקן אותנו! חמור קופץ בראש. . ) קנינו לה בד לשמלת כלה. חשבתי לעצמי שאולי כבר לא תראי אותה.

בחתונה של אלונת ויותמי הרגשנו שהשתדלת להחזיק בשבילם, בשבילנו, כדי שנוכל לשמוח. עכשיו כבר לא החזקת.

אח"כ התקשרתי לסמדר, סיפרה שהרופאה אמרה שזה הסוף. באוטובוס בדרך חזרה הביתה התחלתי לחשוב בראש מה הייתי כותבת לך אם. . ..

בערב נפגשנו כמה חברים וכשהלכתי לחדר הסתכלתי על החלון שלך. אז כן, מרגישים לפני. . .

זה לא סוד שהשנים האחרונות לא היו קלות. כבר מהאירוע המוחי היה קשה, נאלצת לוותר על העצמאות שלך והגעת לבית סביון.

סבתא עליזה שלנו, לא כל כך שמחה על אף השם שנתנו לך.

אנחנו, הנכדים, היינו מקור השמחה שלך בחיים. מקור הגאווה. מספיק שהיינו מגיעים לביקור קצר וכמה שמחת. גם אם לקראת הסוף לא תמיד הראית. היית מספרת עלינו לכל מי שרק עבר על ידך. אנשים בגבע היו שואלים אותי שאלות ולא הבנתי מאיפה הם יודעים כל כך הרבה מה אנחנו עושים וכמה אנחנו מצליחים.

סבתא היית גאה בי על הצבא, "הנכדה שלי החיילת". עוד כמה שבועות אני משתחררת וכבר לא תזכי לשמוח איתנו שגם הפרק הזה נגמר. ואלונת שלנו תהיה מורה, ואיריס מתחתנת, ועומר ימשיך לבשל לנו דברים טעימים ויהיה לשף מצליח. . .

זהו סבתא, את את שלך עשית. הבאת שתי בנות לעולם שהביאו ארבעה נכדים שכל כך אהבת.

אנחנו נשאר כאן ביחד. את תעלי לסבא.

תנוחי סבתא. מגיע לך. התקופה האחרונה הייתה מתישה ורצינו שיהיה לך טוב ונעים. אני מקווה שעכשיו הוטב לך. שיהיה לך קצת שקט.

תמסרי לסבא יאיר את געגועינו.

אוהבת נכדתך מורן

מופיע בעלון:
תגובות לדף