זווית ראיה - נחמן רז


"במקום שאנחנו צודקים שם לא יגדלו פרחים"

את הביטוי הזה המציא, דומני, המשורר יהודה עמיחי (אבל יתכן שאני טועה).

יקוב הדין את הסכנה שבהתעקשות על עמדות או דעות עד שהקרקע שעליה עומדים המתדיינים נכבשת ונהדקת מרוב תחושת הצדק של הדוברים (או המתווכחים)...כל אחד בשלו, ואפילו מוסיפים רקיעות לטיעון.

ומה המסקנה? האם אין טעם לשם ויכוח? בכל חילוקי-דעות יש טעם לפגם? ומה המסקנה – רק באחידות המחשבה וההשקפה יש טעם? כנראה שלא לזה הכוונה.

למשל במחלוקת שהופכת למלחמה לכל דבר שבינינו לבין חלק ממדינות-ערב: למי הזכות על הארץ הזו? ( או מוטב: "בארץ הזו".) והקנאים שלנוּ "על הגבעות" (ובמדרכות) גם איתם קשה להגיע להסכמות ולהבנות.

אכן כמאמר הסופר:" האנושות היא בול-עץ עיקש".

המלחמה בעזה, אין לדעת במה תגמר. אפילו כשיגמר – האם הצדדים יירגעו ויפנִימוּ את הסכמתם למה שיוסכם, או ימשיכו לטפח שוב ושוב את הגחלת הלוחשת של השנאה ושל תאוות הנקם? זו השאלה האמיתית. צריך לזכור – אנחנוּ ישראל הרי נסוגונו ויצאנוּ לאחר הכיבושים בלבנון ובארץ-ישראל, בחבל עזהגוש קטיף פינתה ישראל ישובים שלמים וכן, קודם, בפיתחת-רפיח 0ימית והישובים סביבה).

אכן, אסור ללכת כעוורים לכל פשרה ולכל הסכם. חייבים לעשות זאת מתוך ראיית הסכנות הכרוכות בכל ויתור ופשרה. הכל צריך להיות מעוגן בהסדרֵי ביטחון פן יפרו אותם השכנים (וגם אנחנוּ. .)

ואל לשכוח את מטרת האיסלם, בחלקים גדולים שלו היום; יש לו מטרות פוליטיות, ודתיות מרחיקות לכת, ועל העולם לזכור זאת ולא לשגות בהזְיות-שווא ובאמונות-סרק. העניינים אינם כל-כך פשוטים ויש להתכונן, גם לרע ביותר.(רעיונות בדבר השתלטות האיסלם על העולם).

ועד שיתבסס כאן שלום-אמת, כפי שהוא קיים בסקנדינביה למשל. .  וגם שם הוא נוצר לא כל-כך מזמן וקודם לכך היו שם מלחמות והרג, ורצון השתלטות של עם על עם. שבדיה על נורבגיה למשל.

אבל חלילה מלהתייאש מן התקווה לסיום ולשלום.

וכדאי בכ"ז ללמוד מניסיון העולם. כבר היו דברים מעולם! והשלום יבוא!

אם לא מחר אז מחרתיים!

ובינתיים – נאחל לאנשי הדרום וילדיהם ששהו אצלנו כמה שבועות – שיבה הביתה לשלום!

מופיע בעלון:
תגובות לדף