קיבלנו במייל


מבול של כתבות ודיונים על הנושא הבוער - מלחמת צוק איתן בחרנו 3 מהן:

אברי גלעד כתב בפייסבוק...

ניתוח מרתק שקיבלתי מחבר.... שווה לקרוא ודווקא כן להעביר הלאה... ניתוח מצב: מדינת ישראל עמדה בפני סכנה קיומית לראשונה מאז מלחמת השחרור.

שלושת הנערים במותם הצילו את מדינת ישראל.

עשרות מנהרות התקפיות שמסתיימות בתוך ערי הדרום אינן מנהרות טרור, הן תשתית כיבוש קרקעי. אם לא היינו מפתיעים את עצמנו בתגובה החריפה לחטיפת הנערים , החמס בתזמון המתאים לו היה מזרים אלפי חיילים דרך המנהרות לכיבוש ערים ומוצבים צבאיים, אלפים רבים של חיילים שמחופשים לחיילי צה״ל, הורגים , כובשים וחוטפים כאשר אין לצה״ל זמן להתארגן . במקביל יורים מטחים של מאות ואלפי טילים למרכז ומשתקים את יכולת ההתארגנות נגד הפלישה. למה חיכו ? אולי ליום גשום, וכנראה להתאוששות החיזבאללה כדי לתאם מתקפה משולבת מצפון של טילים ...ואולי גם מנהרות שנחפרו לערי הצפון ...

בישראל במצב כזה ייתכנו עשרות אלפי הרוגים , שיתוק מערכות ובניית הגנות ברמת השכונה והרחוב. זאת בהנחה שערביי יו״ש וחלק מערביי ישראל לא מצטרפים למערכה. כמובן שהתקפות נגד של חיל אוויר לא יעזרו כשכולם מחופרים מתחת לאדמה וצוחקים כול הדרך לירושלים. במקרה הטוב היו נכנסים כוחות בינלאומיים לפרז את המדינה , הנשק הגרעיני וכול חלום המדינה היהודית היה מתפורר לעוד אלף שנים.

ניצלנו בזכות שני דברים שהם לא האמינו שיקרו כי גם אנחנו לא האמנו ...לא האמינו שחטיפת הנערים תאחד את העם באופן שיוביל לפעילות התקפית, החזרת האסירים לכלא, ומוכנות לכניסה קרקעית לקן הצרעות שבנו. ולא האמינו שכיפת הברזל עובדת. במילים אחרות כולנו מימין ומשמאל זלזלנו ברטוריקה האיסלמו-פסיכופתית שקוראת לכבוש את ירושלים , התעלמנו מהנחישות של הפסיכופתים שבעירק ובסוריה ולא רצינו להבין שהם בנו מערכת צבאית חכמה, חזקה ולמעשה מושלמת וכמעט חסרת טעויות לריסוק מדינת ישראל. ראינו כולנו כיצד יוצאים עשרה לוחמים ממנהרה בדקות ספורות . מה מונע ממאתיים לוחמים לצאת ביום פקודה ממנהרה אחת, ולאלפים רבים מכול המנהרות יחד, כולל מאות חיילי קומנדו שנוחתים במקביל בחופים וטילים שנוחתים במרכז? האמת שאם לא היו עכשיו עשרות אלפי חיילים בדרום, דבר לא יכול היה למנוע את הצעד הבא במימוש החלום האמסלמי להשמדת הישות הציונית וצעידה לירושלים .

איל, נפתלי וגלעד - במותכם הצלתם לנו את המדינה , את החירות ואת החיים.

דני גולד מפתח כיפת ברזל - שתזכה לחיים ארוכים

ולכול החיילים - אוהבים ומחבקים אותכם עד בלי די. אזרו עוז וגבורה! כול העם היהודי , העולם כולו, ויותר מכולם רוב מדינות ערב והמוסלמים השפויים מתפלל לריסוק המטורפים. כן, גם אבו מאזן. בזכות הנערים תפסנו אותם עם המכנסיים למטה, בזמן ובתנאים שלא מתאימים להם. המדינה ניצלה ועכשיו הזמן לבוא חשבון עם הרוצחים, עד האחרון שבהם.

ומילה אחת לאזרחים בעורף - אתם שומעים אזעקה, תכנסו לממ״ד ותחייכו. שומעים ״בומים״ - תצחקו . הרעשים האלו הם צרחות התסכול של הפסיכופתים בעזה על תוכנית גאונית  לריסוק ישראל שנחשפה בטרם עת. כול נזק שקורה לנו כעת הוא כאין וכאפס לעומת מה שתוכנן

***********************

מכתבו של ג'ונתן אלחורי, בנו של קצין צד"ל

, בעקבות האירועים האחרונים

אני אומר את זה המון אבל כנראה לא מספיק. תודה לך מדינת ישראל ותודה לכם העם היהודי על כך שאני חי היום!

שיר קטן, עם משמעות כפולה. ברור לי על מה השיר מדבר ומה כוונת המשורר, אך זה היופי בשירה, אתה יכול לקחת אותה למקום הכואב שלך, להתחבר אליה ואף להיזכר בה ברגעים קשים. "אין לי ארץ אחרת גם אם אדמתי בוערת...", כתב אהוד מנור בשתי השורות הראשונות של השיר שמשמש את כל הקשת הפוליטית בישראל. אך, אני בוחר דווקא לקחת אותו לעבר הלא כל כך רחוק. אני נזכר באבא שלי בצעירותו, בן 16 ברגע הצטרפותו לצד"ל, הוא בחר לא לשתוק, ראה שארצו שינתה את פניה, לא וויתר לה וניסה לגרום לה לפקוח את עיניה. בגוף כואב מהקרבות, בלב רעב לראות את מדינתו לבנון חוזרת לתחייה מהתרדמת שממנה לא התעוררה עד היום. הוא קבע עובדה, כאן הוא ביתי.

18  שנה נלחם על אדמתו יחד עם חיילי צה"ל שעמדו לצידם בגבורה, נאבק בארגוני טרור ששמותיהם התחלפו כאבק החוזר לנקודה אותה ניקית לפני שניה. הוא נלחם על חיי משפחתו, על חיי הנוצרים שנטבחו ועל אלה שהחליטו לברוח ולהסתתר במדינות העולם מה שהביא לירידה דרסטית באחוז הנוצרים בלבנון ובעליה של האיסלאם הקיצוני. הוא נלחם על עצם קיומו כנוצרי

הזמן חלף מאז והמלחמה ההיא הלכה לטמיון והגיע לנקודת מפנה בשנת 2000. אבא שלי היה צריך לקבל החלטה- להישאר בלבנון, להירדף על ידי החיזבאללה ולהתענות על ידם עד שימות, או להגיע לישראל ויזכה לחיות את שארית חייו במדינה "זרה", ללא משפחה וללא כל רכוש. אבא החליט לעזוב את אדמתו וארצו, הוא הרים ידיים יחד עם חיילי צד"ל האחרים שברחו יחד איתו. כשנה וחצי אחרי זה גם אמא החליטה לברוח יחד עם אחי ואיתי, המצב כבר לא אפשר לנו לגור בלבנון והגעגועים לאבא היו עצומים. כשאני קורא את מילות השיר היום אני נזכר במולדתי שעזבתי בגיל 9 והגעתי לישראל, שהפכה עם השנים למדינתי ללא ספק ואף למקום בו אמשיך לגדול, לחיות ולהקים משפחה ובכך השיר מקבל את משמעותו השניה עבורי

אני קורא לכם, העם היהודי, אל תוותרו על אדמתכם ומדינתכם גם אם היא בוערת! תמשיכו במאבק, כי כל עוד אתם קיימים כאן במדינת ישראל, אני ממשיך להתקיים ולחיות. אני רואה את הרצח שמתבצע במדינות ערב כנגד הנוצרים רק בגלל היותם נוצרים וליבי בוכה וזה גורם לי להעריך עוד יותר את הגעתי לארץ ואת הזכות שניתנה לי להמשיך ולגדול במדינת ישראל

**************************

תקראו ולא תאמינו - סמדר פרי

 משב  רוח  רענן,  מפתיע,  אמיץ,  ישיר  ומסקרן  נוחת  עלינו  מערב  הסעודית

עבד אללטיף מלחים, קצין בכיר לשעבר בחיל הים של הממלכה ופרשן מבוקש בתקשורת הערבית, מוריד את הכפפות ומתחשבן עם השליטים ועם האינטלקטואלים בעולם הערבי, עם פוליטיקאים ומפקדי הצבא, עם הדור הצעיר הזועם ועם מי שממשיכים לטפטף להם תעמולה.

תחת הכותרת "האביב הערבי והאויב הישראלי" הוא יורה מטח של סימני שאלה.

לרגע נדמה, שהייתה כאן בחישה ישראלית.

תזכורת: המחבר, ערבי מוסלמי, דמות מוכרת, והוא רואה אותנו ממרחק אלפי קילומטרים. כבר הבטחתי, שהמאמר יהיה מפתיע וייפול כמו פצצה. החלטתי לכתוב, מסביר מילחים במאמר המערכת המתפרסם בערבית ובאנגלית ביומון "ערב ניוז", אחרי שראיתי בטלוויזיה תמונות מזעזעות: ילד רעב בתימן, מאות הרוגים ממכוניות תופת בעיראק, אתר עתיקות שהוצת בסוריה ועליבות מחפירה בסיני. ראיתי את טייסי חיל האוויר הסורי ממטירים פגזים על אזרחי מדינתם, ולמחרת חוזרים ורוצחים נשים וילדים. ואני שואל: מי האויב האמיתי ? נגד מי אתם נלחמים ? עד מתי תסרבו להכיר במדינת ישראל ? למה מדינות ערב לא מנצלות את תקציבי הביטחון האדירים בני מאות מיליארדי דולרים, לתוכניות חינוך, בריאות, לתשתיות חדשות ולשיפור איכות החיים. האם מישהו יעיז לשאול בקול רם כמה בזבזנו עד היום, ומה יכולנו לעשות במיליארדים ? תעשו חשבון פשוט:

ב 14 במאי 48 הוכרזה מדינת ישראל, וכבר למחרת הערבים הכריזו נגדה מלחמה ועוד 3 מלחמות.

אני שואל שוב, מתעקש מלחים, "אולי האויב שלנו נמצא בכלל במקום בו דיקטטורים מנצלים את הסכסוך הישראלי-ערבי, עד כמה שהוא קשה ומסובך, כדי לדכא את האזרח הקטן ולהתעלם מהצרכים הבסיסיים וזכויות היסוד שלו? שימו לב, הוא ממשיך, ההרס והחורבן הם מעשה ידינו, ולניכור בין הדיקטטור הערבי לבין אזרחיו השקופים אין שום קשר לישראל. סימנתם את ישראל כאויב, אבל האויב האמיתי הוא השחיתות, זלזול בחיי אדם, היעדר תוכניות חינוך ושירותי בריאות.
תראו, הוא ממשיך, מה קורה אצל הישראלים: הם מובילים במדע ובטכנולוגיה, יש להם אוניברסיטאות ברמה גבוהה ותשתיות מפותחות.אפילו תוחלת החיים של ערביי ישראל, למרות התלונות והביקורת, הרבה יותר גבוהה מתוחלת החיים של אזרחי מדינות ערב.
הכותב ממשיך להתפלץ מתמונת הילד הרעב בתימן, שאדמותיה הפוריות והעשירות יכלו לנצל אותן אלמלא צפירות המלחמה. מה יש לתימן נגד ישראל? אני גם לא מבין. למה העיראקים בורחים ממדינה
, שמרוויחה 110 מיליארד דולר מייצוא הנפט, ושלטון לוקח רק לעצמו. איך ייתכן שהדיקטטור של תוניס גנב מעניי ארצו 13 מיליארד דולר. תגידו בעצמכם, מי כאן האויב?

יצאתם למלחמות נגד ישראל, הוא מטיח, והפסדתם לא רק בשדה הקרב. מאות אלפי פלשתינים הפכו לפליטים.

ועכשיו בתוך הכאוס של האביב הערבי, האויב בתוכנו, ולאף אחד אין זמן ואין ראש לטפל בעניין הפלשתיני.

נכון שמדי פעם אנחנו מזהים מטוסים ישראלים בשמי המדינות הערביות. אבל רבבות סורים לא בורחים בגלל הפצצות חיל האוויר הישראלי. זה חיל האוויר הסורי שרוצח בפקודת הדיקטטור מדמשק. וישראל? לאזרחיה הערבים יש חופש ביטוי ומעורבות בחיי המדינה. האם לא היה זה שופט ערבי ששלח את נשיא מדינת  ישראל לכלא?

עד כאן המאמר. עד עכשיו מצאתי אלף תגובות. את הראשונה, מדהימה לא פחות, כתב שוקי בדיר, סטודנט ערבי מכפר קאסם, שמודיע "כל מילה אמת", ומספר על חייו כאזרח שווה זכויות, על חבריו היהודים, על לימודי המחשב באוניברסיטת תל אביב. נכון שמילחם הוא סנגור בודד בזירה עוינת, אבל הוא פתח ויכוח. מאמרו נפוץ בתקשורת הערבית, והסטודנט בדיר הוקפץ להתראיין ב- BBC נכון, גם מקללים. אבל ידידנו הסעודי מתעקש להשאיר אצל אינטלקטואלים

הערבים חומרים למחשבה: אולי די עם משחקי האויב הישראלי. אולי הגיע הרגע לחסוך מהדור הצעיר את הזעם והתסכולים, שמתועלים לכיוון הלא נכון.

סמדר פרי

מופיע בעלון:
תגובות לדף