זווית ראיה - נחמן רז

 

פרשת החוטפים, הנחטפים והלקחים

רבים ראוּ אתמול בהתרגשות את תמונות הלוויה מרובת המשתתפים של 3 בחורים, מתלמידי הישיבה בגוש-עציון. לאחר 19 ימים של אי-ידיעה אודות גורלם ופרטי חטיפתם, מתחילות להתפרסם עוד ועוד ידיעות ופרטים אודות נסיבות המקרה הכאוב ההוא. יש להניח כי בימים הבאים יפורסמו עוד ועוד.

ובינתיים אין ספק שלציבור הרחב הייתה התנהגותם של ההורים, אמהות ואבות כואבים וחרדים, דוגמא ומופת לאופי-אנושי הראוי לכל שבח: איפוק, תרבות וגילוי-לב תוך הבעת אמון במאמצי הגורמים המופקדים על הטיפול במקרים קשים אלה.

אין טעם לבוא ולבקר ולפשפש באיכותם של נאומי ההספד שנאמרו שם ע"י אלה העומדים בראש המערכת המדינית.

מה שמעלה המחשבה בהקשר לאירועי הקשה הזה הוא שלפתחנו- מונחת התפתחות מדינית וצבאית ארוכה וסבוכה מאד.

איך להגיב – בפגיעות המוניות? בהריסת בתים של חשודים? במאסרים רחבי-היקף של מסוכנים?

הרגשות והריגושים בעניינים כאלה הם יועצים רעים לשיקולי בטחון ולתוצאות ארוכות טווח. דבר אחד ברוּר מאוד: הדרך להשלמה עם קיומנו כאן, עוד ארוכה, ארוכה. והמטרה של חיי שלום ובטחון הדדי, תוך הסכמות, רצופה חתחתים ואכזבות. לא מעט גם מסיבה זו שלפעמים אין מנהיגות מקובלת, סמכותית, מוכרת שלהחלטותיה הכל מצייתים. כל מיני קבוצות וחבורות לוקחות זכות לעצמן לפעול למען מטרותיהם מרחיקות הלכת שעיקרן, חיסול ישראל.

על כן – כל כך נחוצות בימים שכאלה תכונות של שיקול-דעת, סבלנות, ראיית-הנולד ולא תגובות "כהרף-עין".

כי הקושי אינו רק ביחס לערבים, אלא גם ביחס לגורמים שונים בתוך ישראל עצמה.

דבר אחד, לפחות, נראה ברור: חייב לקום, בצד המתוּן, של הציבור והפוליטיקה שלנוּ

כֹח-מאוחד ומלוכד, נטול, ככל האפשר, נטיות לאומניות שיתייצב בראש העם ויוביל אותו בימים קשים אלה. לבקש פשרה ולשמור על העיקר.

תולדותינו כבר ידעוּ לא פעם מצבים כאלה, ועל-פי-רב נמצאו הכוחות האלה. וכשלא נמצאוּ קרה אסון. מזה יש להימנע ואת זה יש למנוע.

 

מופיע בעלון:
תגובות לדף