זווית ראיה - נחמן רז | מכתב לדף - גדעון טימור

 הנשיאות והנסיון

סוף-סוף יש לנו נשיא. גם לתפקיד הבכיר והמכובד הזה הכתיבה המציאות הפוליטית שלנו דרך חתחתים עקומה ומלאה מהמוֹרות.

כל מיני התקשרויות, מהן אפילו הזויות ביותר, ללא שום עיכובים של מוסר, הגינות ואמת פנימית.

מזל הוא שנבחר בסופו של דבר המועמד הפחות גרוּע אף כי עמדו שם לבחירה עוד אנשים טובים.

אבל המאורע הציבורי החשוב הזה כמעט נשתכח כשקרה מקרה החטיפה של 3 צעירים ליד חברון. והכל בערפל.

ושוב מתחיל מרוץ הדיבורים והפרשנויות: איך, מי ומה לעשות לשחרורם. המחיר, הזיכרונות וכו' וכו'. וככל שעובר הזמן וגוברים ההרהורים הקשורים במצב המדיני והסכנות הכרוכות בו, גוברת גם קלות-הדעת הכרוכה בכך וכל המרבה להגזים ולהתפעל בהבל פה מכוחנו הכל יכול.

אבל החשש שמא יתרחש הרע שברע: התלקחות צבאית.

באווירה הזו חובה לזכור ולשמור: לא בהבל-פה ובהצהרות קיצוניות משתנה המציאות.

בימים כאלה מצווה היא לשמור ולזכור – אסור לישראל לאבד אף בן-ברית שבעולם, ובעיקר את הגדולה שבהם.כי אסור לחשוב על הימים הבאים במושגים של ימים שהיו.

לכן, פחות דִיבורים ויותר אחריות! זו המשימה!

אסור להיגרר לאשליות הכֹח! הוא מוגבל.

 

***************************

מכתב לדף גבע

לחברי ומכרי שלום.

עזבתי את גבע בקיץ 1956 אל הכפר הירוק שם השלמתי לימודי תיכון ובגרות.

מפליא איך עדיין אני מרגיש קשר וקרבה כזו לגבע, לעמק ולחברים מאותה התקופה.

מאז עזיבתי (הפיזית) התמדתי לשמור על קשר עם בני כיתתי ולבקר  בגבע.

משפחתי - חלקם ביקרו גם - מרגישים קשר עקיף.. ללא ספק,

התקופה בה חייתי בגבע שנמשכה 8 שנים, חרטה משהו טוב ועמוק באישיותי

וזאת אקח איתי בשמחה וגאווה עד הסוף.

ב'פרפרזה'-  "ניתן להוציא אותי מגבע אך לא ניתן להוציא את גבע ממני".

לצערי, אחדים מבני כיתתי (ילידי 1940 +-) כבר אינם איתנו, וכך גם משפחתי המאמצת היקרה אסתר ושלוימקה גוריון וכן חלק מהחברים שהערצתי - אינם איתנו או במצב בריאותי לא טוב

אבל... כול עוד ניתן – הקשר ביננו לא יפסק.

גדעון טימור – מוטרו

G2002timor@gmail.com

מופיע בעלון:
תגובות לדף