זוית ראיה / נחמן רז
שוּב חוזר הניגוּן

השתתפתי אתמול באחת מפגישות – השיח:"פני גבע לאן?".

מעניין, בדיוק אותה התמונה עלתה בזיכרוֹני מלפני שנתיים,שלמה גץ  ועוד הרבה קודם לכן ע"י משהל'ה הורביץ ז"ל, מחפצי-בה, שהיה מנחה, כבר אז. אותה שיטה, אותם גיליונות גדולים בהם ממלאים המשתתפים את דעותיהם "על המצב". מה טוב, ומה רע! וגם משוחחים בסבלנות, או, לעיתים גם בחוסר סבלנוּת זה עם זה.

את השיטה הזו לבירור שאלות חשובות הביא לגבע אורי הררי ז"ל, שהיה פעיל שנים אחדות במכון הקיבוצים המרכזי לעניין זה ואפילו עסקו בכך עוד קודם לכן, בחוברות ה"עיתון החי" המקומי בהן רישום מלא ומעניין משיחות שהתקיימו בגבע בערבי יום-כיפורים, עם אותן שאלות ובעיות ותחושת החמצה:"זה לא זה!" מגבלות ההגשמה של השאיפות. ובכל זאת גבע קיימת, איתנה, קולטת ופולטת אנשים עם ובלי "מאבקים" ומכאובים. כמובן, שואפים ליותר טוב. אבל מה מוכן כל אחד לעשות לשֵם כך.  רוצים יותר חופש לפרט, כמה חופש? מי קובע? איך מחליטים על כך?

על כל השאלות הגדולות האלה כותב בחכמה רבה החוקר ישעיהו ברלין בספרו אוסף מאמרים, הנקרא:"האנושות בוּל-עץ עיקש", ובו סקירה על רעיונות ותנועות שונות לתיקון החברה עוד מימי היוונים העתיקים ואִילך. אבל כפי שהוא עצמוֹ מציין, ומצטט פילוסוף גרמני חשוב ומשפיע (לא נאצי, חלילה) הקובע: כי האדם, הוא עצמו, הגורם לאי-שלמותה של החברה וגם לעולם לא יוכל להגיע למטרה נשגבה זו. למשל – "חופש" נוגע ב"כפיה", "חירות" ב"הפקרות" וכו' וכו'.

אבל, וזה "אבל" גדול וחשוב, לעולם אסור לו לוותר על השאיפה הזו או להיכנע לחולשותיו.

"מבול-העץ" העיקש הזה אי-אפשר ליצור משהו שכלו שלמות וצדק. אבל אסור לוותר על השאיפות האלה כי מה הוא מבלעדיהן?

לכן, "שוב ושוב חוזר הניגון" – "פני גבע לאן"

ואת התשובה חשוב שייתן כל אחד ביושר ובבדיקת עצמו בראש ובראשונה. וכך להתקדם אט-אט במשק, בחברה, בחינוך ובאווירה הכללית

וראוי לומר יישר-כח לאלה שמפעילים את העניין הזה! רק שלא יחפזו לסכם, להחליט, ולחדש. כבר לפניכם ניסו ועשוּ, ואם גבע יקרה לכם שמרוּ עליה ואל תלכו לדברים שהם מחיקת העיקר.

בהצלחה!

מופיע בעלון:
תגובות לדף