סיפור - דני גפן

"החשכה עשתה פלאים במגרש המשחקים"/ סיפור / דני גפן

 

"עמיקי ! עמיקי !" שמעתי צעקות סביבי.

כשפתחתי את עיני לשבריר שנייה ומיד סגרתי אותם, ראיתי שהפאב של המשק שהייתי בו כבר ריק. ורק הדי.ג'י שהיה נער בתיכון ועוד שניים מחבריו, שנשארו איתו עומדים סביבי.

"עמיקם" אמר הדי.ג'י בסמכותיות: השעה כבר 3:00 בבוקר, כולם כבר הלכו ואני רוצה לסגור את הפאב וללכת לישון ! הלוואי והיה לי כוח לקום , חשבתי לעצמי והמשכתי לשכב, על הספה בפינת הפאב.

אחד משני הנערים חבריו של הדי.ג'י, איבד את סבלנותו וצעק: “קיבינמט ! נמאס לי ממנו לגמרי. אני הולך להביא מים, לשפוך עליו ”. הוא נשמע רציני הילד הזה,  כששמעתי את צליל זרם המים בכיור קמתי מהספה, נזהר שלא ליפול. אחרי כל הבירות, ששתיתי באותו ערב.ואמרתי במקסימום סמכותיות, שהצלחתי לגייס: "כבה את הברז ילד ! לא שמעת שיש ,משבר מים והכנרת כבר מתחת לקו האדום ?”.

"בוקר טוב ”, אמר הדי ג'י בקול רם, תוך כדי סגירת  זרם המים . כשברקע נשמעים ,שני חבריו צוחקים. “מזל שפתחתי את המים, אחרת היינו יכולים להיות פה עד מחר! והאיכר הזה (והוא אמר את זה בבוז מפני שמעולם לא עבדתי, בענפים החקלאיים...), היה ממשיך לישון ”

"ילד !” קראתי בכעס, תוך כדי קימה מהספה. “תשמור על הפה !” המשכתי, “אומנם שמת היום, אחלה מוזיקה " אני שיכור נורא ... הוספתי לעצמי. “אבל תזכור דבר חשוב " השתמשתי באחת מהקלישאות הצבאיות, השחוקות ביותר: "לכל שבת , יש מוצאי שבת !”

הנערים שוב פרצו בצחוק כשהלכתי בזהירות לעבר דלת הפאב. “להתראות חבר'ה " הפטרתי אחרי. “להתראות !" הם ענו "ותזהר שלא ליפול במדרגות !” צעק אחד מהם.

האזהרה נכונה , חשבתי לעצמי, תוך כדי שאני אוחז בידי הימנית במעקה.

ירדתי לאט ובזהירות וכשהגעתי למדרגה האחרונה, עקפו אותי הנערים. שהספיקו בינתיים, לכבות את האורות בפאב ולנעול את הדלת.

"לילה טוב עמיקי !” ,הם אמרו אחרי שעלו על האופניים שלהם והתכוונו לנסוע.

"היי, אתה בטוח שאתה לא רוצה, טרמפ ? שאני ארכיב אותך, על האופניים ?” שאל הדי. ג'י בנימוס. “אתה הרי גר, בצד השני של המשק ?” הוא המשיך.

"לא זה בסדר !” עניתי. “אתך הספיק לי לנסוע, השבוע בטרקטור....” וצחקתי.

"אז לילה טוב !” הם ענו, עלו על האופניים שלהם ונעלמו בחשיכה.

טוב, אז מה עושים עכשיו ? שאלתי את עצמי והתחלתי ללכת לחדרי. מיואש מהדרך הארוכה, שידעתי שמחכה לי. אחרי שתי דקות הליכה, עברתי ליד מגרש המשחקים של המשק. 

אי אפשר היה להתעלם, מן המגרש עכשיו. כי בניגוד לפנסים בתאורת החצר, שכבר כבו אוטומטית. מישהו הדליק את הפנס הבודד שהאיר את המגרש וכנראה שכח לכבות אותו.

כך שהמגרש  הואר , באור לבן וחזק. הנדנדות ,המגלשות והקרוסלה שהייתה בו, נראו ממש כמו תפאורת במת תאטרון. רגע לפני שהמסך עולה .

"אני כבר די מבוגר/אבל עדיין אוהב מגרשי משחקים/ שהנדנדות עולות ויורדות והילדים צוחקים...” ציטטתי את שירו של רפי פרסקי "נדנדות".

גם אני אוהב מגרשי משחקים , חשבתי  תוך כדי כניסה למגרש. אבל עכשיו בלילה, הוא נראה אחרת לגמרי.

ללא הילדים, ההורים ואפילו הכלבים  חשבתי כשכמעט דרכתי, על ערמת חרא שהשאיר אחד מהם.

בטבעיות הלכתי אל שתי הנדנדות, שהיו תלויות בפינת הגן והתיישבתי על אחת מהן. עכשיו כל שנותר הוא, לדחוף בעזרת רגלי את הקרקע ולהתנדנד.   איזה כיף להתנדנד בלילה חשבתי  והסתכלתי על הירח, שזהר בצורת חצי סהר. הייתי עייף ויותר מכך שיכור, כך שעברו אולי שתי דקות ונרדמתי על הנדנדה.

"עמיקי ! עמיקי !” שמעתי קול נשי, עם מבטא מזרחי דק קורא לי. “מ...מ...מ..." פתחתי את עיני בבהלה, אחרי שהרגשתי נגיעה קלה בכתפי הימנית.

כשפתחתי את עיני, ראיתי את שיפרה עומדת מולי. שיפרה הייתה רווקה, שמבוגרת מהוריי רק בשנים בודדות. היא חזרה לקיבוץ, אחרי שנים בת"א. 

“עמיקם בוקר טוב !”,היא אמרה לי בתוכחה. “אתה לא רוצה, ללכת לישון במיטה שלך ” היא המשיכה.

“אומנם הלילה כבר נגמר , אבל היום שבת, לא עובדים ואפשר לישון עד מאוחר. תוך כדי דבריה, הבחנתי שהשמש כבר עלתה והמגרש , איבד מקסמו.

לפתע זה היה סתם מגרש משחקים עם שתי נדנדות קטנות, שתי מגלשות לא ארוכות וקרוסלה ישנה שכבר בקושי מסתובבת...

הסתכלתי גם בשיפרה: מתחת למעיל העבודה הישן והירוק, היא לבשה גופיית עבודה ומכנסי סדין שחורים.

אינני יודע מאיפה גייסתי את האומץ והחוצפה, אולי זה האלכוהול הרב ששתיתי והשפעתו עדיין לא פגה. “שיפרה" פניתי אליה בקול רם, “מה קורה ? למה שלא תקני לך, קצת בגדים חדשים ?” להפתעתי שיפרה לא נעלבה, אלא פשוט ענתה לי: “אויש עזוב ילד, אין בשביל מי להתלבש פה ! חוץ מזה עכשיו, כבר שבת בבוקר...”

גיחכתי וחשבתי: כאילו שאתמול בערב שישי, היא הייתה לבושה אחרת !   

"טוב עמיקי "  אמרה לי שיפרה, "אני חוזרת לחדר. אולי אצליח לתפוס, עוד שעה – שעתיים של שינה ואני מציעה גם לך, ללכת הביתה.”

"כן נראה לי, שאת צודקת" עניתי תוך כדי ירידה מהנדנדה. “אז להתראות ולילה טוב ”, הפטרתי בעוד אני הולך ומתרחק מהמגרש.

"לילה טוב ?” שמעתי את שיפרה מתפלאת וצוחקת. “עכשיו כבר 5:00 בבוקר !”

מופיע בעלון:
תגובות לדף