לוחם של אמא - מתוך ישראל היום

לוחם של אמא (מתוך ישראל היום) דני ברנר

אריק עלה ארצה לבדו והתגייס לחיל השריון • לפני שנה וחצי אובחנה אמו כחולת אלצהיימר - אך הוא נשאר בארץ, על אף החשש שלא תזהה אותו כשייפגשו שוב • ביום העצמאות הקרוב הוא יקבל את אות מצטיין הנשיא

 

אריק עם הוריו בביקורם בארץ  צילוםבאדיבות המשפחה

המאמץ הפיזי והחוזק המנטלי הנדרשים מחיילי צה"ל באימונים, בשמירה על הגבולות ובשדה הקרב הם עצומים, אבל דומה שלעיתים יש מצבים שבהם עומד חייל צעיר בפני מצב קשה עוד יותר. כך קרה לסמל אריק קומפטון (25), חייל בודד בגדוד "רשף" של חטיבה 188 בחיל השריון, שביום העצמאות הקרוב יקבל את אות מצטיין הנשיא.

שנה וחצי אחרי שהתגייס לצה"ל אובחנה אמו של אריק, המתגוררת בארה"ב, כחולת אלצהיימר, ודווקא היא האיצה בו להמשיך להגשים את החלום שלו - להישאר בישראל ולשרת ביחידה קרבית בצה"ל. אריק נעתר לבקשת אמו והמשיך בשירות, אף שידע כי בפעם הבאה שיבקר את אמו בארה"ב ייתכן שהיא לא תזהה אותו בשל מחלתה.

"במהלך הלימודים בתיכון ביקרתי בארץ פעמיים, ומשהו פשוט משך אותי חזרה. אחרי שסיימתי תיכון המשכתי בלימודי הנדסת מחשבים באוניברסיטת קל־פולי שליד סן פרנסיסקו", סיפר אריק, "אבל כל הזמן הרגשתי שזה לא מספיק. חשבתי גם על הצטרפות לתוכנית בארה"ב שמשלבת לימודים עם הכנה לקצונה בצבא האמריקאי, אבל לא השלמתי אותה. חיפשתי משהו אחר". למרות ההלם של חבריו וההתנגדות מצד משפחתו, החליט אריק לעזוב את הלימודים ולעלות ארצה. "רציתי להיות אזרח בישראל וידעתי ששירות צבאי הוא חלק מזה", אמר

אריק עלה לישראל במסגרת גרעין צבר של תנועת הצופים ואומץ על ידי קיבוץ גבע שלמרגלות הגלבוע. "בקיבוץ לא רק שעוזרים לי ומלווים אותי לאורך כל השירות, אלא ממש נותנים לי בית, משפחה, חברים, קהילה. לחייל בודד שנמצא רחוק מהבית זה מאוד חשוב", הוסיף

מייד עם גיוסו לצה"ל החל אריק להצטיין. בטירונות נבחר לחניך מצטיין, ובסיום האימון המתקדם נבחר כחניך למופת גדודי - אך אז בא המשבר. לפני כשנה וחצי גילה אריק שאמו חלתה באלצהיימר וכי משפחתו הסתירה ממנו את דבר מחלתה חודשים ארוכים כדי לא להדאיגו. אריק ראה את את הוריו ומשפחתו פעם אחת בלבד מאז הגיע ארצה, כשהגיעו לטקס קבלת הכומתה, ומאז אובחנה אמו כחולת אלצהיימר, הפכו הגעגועים לבית חזקים יותר. בשיחות הטלפון עם אמו, עוד לפני אבחון המחלה, היא שיתפה אותו בקשייה וכיצד הידיעה שהוא ממצה את עצמו משמחת אותה. "האבחון הגיע אחרי תקופה לא קלה שבה הרגשתי בשיחות איתה ש מאוד לא קל לה. היו לה מצבי רוח, כי היא לא ידעה מה קורה, למה היא לא זוכרת, למה היא פתאום לא מצליחה לקרוא. אחרי האבחון נסעתי לביקור אצל ההורים ואף שקלתי להישאר לצד אמא ולא לחזור, אבל דווקא היא התעקשה שאחזור לישראל", סיפר.

איתן ברושי, מזכ"ל התנועה הקיבוצית, אמר כי הוא חש גאווה גדולה באריק, "צעיר יוצא דופן שלא רק שקיבל על עצמו בחירה לא פשוטה כלל, אלא גם עושה את זה מכל הלב. אני מתרגש וגאה בכל האנשים בקיבוצים, המאפשרים לאריק ולאלפי חיילים בודדים מכל העולם להגיע לארץ, להתגייס, לעשות ולתרום.

 

תגובות לדף