מוטי אפרתי

מוטי אפרתי

 

אָז תִּשְׁאַל הָאֻמָּה, שְׁטוּפָת דּמַע וקסם,

וְאָמְרָה: מִי אַתֶּם?"

"וְהַשְּׁניִּים שׁוֹקְטִים,

יַעֲנוּ לָהּ: אֲנַחְנוּ מַגָּשׁ הכסף

שֶׁעָלָיו לָךְ נתְנָה מְדִינַת הַיְּהוּדִים" (מגש בכסף/ נתן אלתרמן )

מוטי אפרתי מבניה הבוגרים של גבע, היה בדרגת מ"פ כשנהרג בהפוגה השנייה במשלט "חתולה" במבואות שער הגיא.

מוטי התגייס לפלמ"ח וצורף ל"מחלקת משמרות". בקיבוץ משמרות היה מפעל של ההגנה שיצרו בו רימונים. הדבר היה סודי ביותר, לחברה שלו סיפר מוטי שהוא עובד בבננות, וכששב מהעבודה היה מביא אשכול בננות קטן.

מחלקת משמרות הייתה מאוד מפורסמת בפלמ"ח וממנה יצאו שני רמטכ"לים, דדו ורפול. מוטי נלחם בהגנה על ירושלים העתיקה במנזר סן סימון ושם גם התגלה בגדולתו. המצב שם היה לאחר ייאוש, בחדר המנזר שכבו המון פצועים, חלקם במצב אנוש שהתחננו לקבל רימון, העיקר לא ליפול בידי הירדנים.

בפועל הם לא קבלו.

הייתה המתנה ואז הגיעו שני משוריינים ירדנים. מוטי שהיה המפקד במקום הכין את הלוחמים הבריאים, הוא חילק להם שקים מלאים חומר נפץ ופקד עליהם להמתין לפקודה. כשהמשוריין הראשון התקרב עד כמה מטרים מהחלון פקד לזרוק את חומר הנפץ. הזחל נעצר והחיילים ברחו. הזחל השני הסתובב וברח.

כתוצאה מפעולה זו התאפשר להעביר את הפצועים לבית- החולים ומינזר סן-סימון לא נכבש.

עכשיו קצת על מוטי –מוטי היה מ"פ ביום שנהרג. בקרבות לא היה קר רוח ממנו. אגב , השיר שכתב חיים חפר "מוטי מוטי" הוא  לא על מוטי . חיים טוען שהוא לא הכיר אותו. אבל כל מי שהכיר את מוטי אפרתי היה משוכנע שהוא נושא השיר..

מפקדו הישיר היה יוספלה טבנקין מעין-חרוד, ואולי עקב היחסים המיוחדים בין גבע לעין-חרוד והיחס המיוחד למוטי אפשר לחבריו להביא אותו לקבורה בגבע ולא בקרית-ענבים שם נקברו חללי הפלמ"ח מקרבות ירושלים.

דנדי

לאחר שנים החליטו בגבע להפיק סרט על הנופלים במערכות ישראל. היה רק טבעי שנגיע לרפול לשמוע על מוטי. רפול סיפר ברצון ובאריכות על ידידו ממלחמת-השחרור. באותו זמן רפול היה שר החקלאות ואיכות הסביבה.

תקשיבו טוב אמר והישר מבט למצלמה:"אם אני הגעתי להיות רמטכ"ל, מוטי בודאי היה מגיע לזה.

מתוך אתר הפלמ"ח

 

אפרתי מרדכי ("מוטי") בן יוסף וחיה. נולד בכ"א בניסן תרפ"ה בבן-שמן. הוריו עשו אותה שנה בחוה החקלאית של תחנת-הנסיון, בעברם מקבוצת באר-טוביה שנתחסלה, אל גבע, שאך החלה להתפתח. אחד הילדים הראשונים של קבוצת גבע. מוטי הצטיין בתכונות נפש נדירות שבאו לביטוי בהתבגרותו. הוא נמנה עם צנועי הלכת וממעטי הדיבורים, המקרינים סביבם אמון וטוהר. גדל והתחנך בקבוצה.
הצטיין בכל עבודות המשק והתבלט באפיו המוצק, במתינותו ובאחריותו הרבה. עם סיימו את לימודיו לא הצטרף מיד אל הקבוצה, אלא החליט להתנסות תחילה בצורות-חיים אחרות. כעבור זמן קצר הצטרף לפלמ"ח מחלקת משמרות. מיד עם הינתן הצו נחלץ לשירות פעיל. השתתף בפעולות רבות מאד, למן פעולות-חבלה באבו-כביר, סלמה ורמלה ועד לקרבות המרים בפעולות "נחשון" וקרבות הרי ירושלים.
סגולותיו הנפשיות ואופיו היציב הכשירוהו לתפקידים פיקודיים וחיבבוהו על חבריו ועל פקודיו. הוא הצטיין באימוני הנשק והשדאות. לכן בהתבקשו לעזור למדריך השדאות יוסי, נענה לו מוטי ברצון רב. אבל כשנשלח לעבור ולהכשיר עצמו כמפקד כיתה סרב לקבל על עצמו את העול הזה. תכונת נפשו הצנועה לא הרשתה לו לסרב בפומבי, הוא הלך לקורס ובשקט הנפשי שלו הצליח לעשות הכל כדי לא לקבל מינוי של מפקד כיתה. רק לימים כשריחפה באוויר סערת העננים של ימים קשים שוכנע מוטי לצאת ולמלא תפקידים פיקודיים וקרביים.

הוא גמר את קורס המכ"ים בהצטיינות וזכה לפקד על המחלקה לאחר שפוזה מפקד המחלקה מונה למפקד-הפלוגה, כי פוזה סמך עליו מאוד. מוטי השתתף בפשיטות שנערכו על רמלה , תל ליטוינסקי וכפר סלמה בהשתתפות חיילי פלוגה ז'. מוטי יצא לקורס הקצינים הראשון בצה"ל. גם בקורס הקצינים היה מוטי אחד המצטיינים ובגמרו את הקורס החל מבצע "נחשון". ביחוד הצטיין בקרב על קטמון והיה בין כובשי הר-ציון וראשוני הפורצים לעיר העתיקה. מרדכי, שהיה ידוע כ"הולך באש ובלהבה ואינו נפגע", נפל בעלותו על מוקש שלנו בימי ההפוגה, בצאתו לסיור בקו הביצורים של פלוגתו בסביבות לטרון, ביום ב' באב תש"ח.

נקבר בגבע ב-8.8.1948. הוענקה לו דרגת סרן לפי פקודת מטכ"ל.

מספר דדו, איש המחלקה לימים רמטכ"ל:"היה בו משהו מיוחד - בטחון, שקט מידה של עליונות. היתה זו דמות מושכת את העין, שמיד הרגשת בו את המיוחד. מוטי קורץ מן החומר שרמטכ"לים עשויים ממנו".(מתוך אתר הפלמח)

ואף כי על פי עדותו של  המחבר השיר נכתב על "סתם פלמ"חניק" ושמו מוטי אנו מעלים את השיר בגלל התקופה, בגלל החן ומחמת הספק...

מוטי

ביצוע הצ'יזבטרון  מילים: חיים חפר  לחן: שמואל פרשקו

ובכן, הגענו אל הצריף בו גר הוא, מוטי,

ופה אוכל הוא ושותה הוא וישן.

בחור מוכשר, אם הצלחה יש לו כזאתי

אם מדי ערב מחייכות לו שלושתכן...

הוי, מוטי, מוטי האמיץ, זה לב של גבר!

כשהוא חיבק אותי - אח, זה היה חלום!

מתי היה זה?

כשנכנסתי אל החדר,

והוא זרק אותי ישר מן החלון...

מוטי, מוטי, מוטי,

זה לא סתם בחור אדיוטי!

עוד שנה, אם ישתלם,

הוא עלול להיות מם-מם

לו שמעתן אותו, אפילו

איך הוא שר את "את חכי לי",

איך (אם הוא מבסוט רק קצת)

מספר הוא חמל צ'יזבאת,

והלב ממש נצבט...

אך למוטי לא איכפת

אני זוכרת איך שמוטי בא אלינו,

אם הזקן?

לא, עם קרחת חדשה.

חשבתי אז, אולי יביט גם קצת עלינו

אך מה אידיוט כזה מבין בלב אשה?

איזה פרא!

איזה סוס!

אח, מוטי, מוטי!

אנחנו עוד מעט נמות פה, על הסף...

את הגרבים אתקן לו...

איזו שטות היא?

מזמן אנחנו מבקשות זאת מידיו...

מוטי, מוטי, מוטי,

זה לא סתם בחור אידיוטי!

הוא גרבים לא יתן –

בעצמו הוא מתקן.

נתחננה ערב, ערב:

מוטי, חור לך בגרב...

אבל מוטי האהוב

שח: באמת, זה לא חשוב

והלב ממש נצבט ...

אך למוטי לא איכפת!

בנות, צריך למצוא עצה!

נו, נו, נקשיבה!

ובכן צריך למצוא מוצא מתוך הסבך,

אולי נפתח עליו פתאום באופנסיבה?

את רק שכחת שמוטי זה הוא בפלמ"ח!

אולי נתקיף אותו?

הוא לא נכנע, זה מוטי

אולי נחניף לו ונכבוש אותו אז חיש?

אני אהיה לו, כך אומר, כסטן למותן...

אז הוא ישאל אותך: מדוע את טרי-אינץ'?

מוטי, מוטי, מוטי,

זה לא סתם בחור אידיוטי!

כבר כמעט חצי שנה

שלב מוטי לא נכנע...

לחינם נבוא עם ערב,

בודאי יש לו אחרת

ועצוב, נורא עצוב,

מוטי, מוטי האהוב...

והלב ממש נצבט...

אך למוטי לא איכפת!

תגובות לדף