גורלות - מיכה קארו
גורלות
שוב קיץ אל קיצו, אל סופו הוא קרב
חום ולחות, ברוח ערביים קרירה מתערבב.
מקדימות השעות, כנפיים הערב פורש
אורות נדלקים בהיסוס, מעט אחרי שש.
חצב יהיר משתלח, אדמה חרבה מפלח
שלדי קוצים מצהיבים, מדרוני גבעות מכסים.
תאנה יגעה מעולפת, אל דופן הוואדי נדחקת
אבק, זרועותיה חושפת, תש כוחן עלווה מצולקת.
חורשף בודד, בתזזית-חוגג לו הזוי
כנפיים בלויות, קרועות וצבע דהוי.
ינבוט מגוּיד וקשה עורף חורק לו שיניים
נאחז בשולי המשעול, מפנטז על גשם ומים.
וכבר שקנאי, חסידה וסתם ברווז, אנפה
בודקים דרכון, מזוודה והאם הוויזה תקפה ?...

מיכה קארו
מופיע בעלון:
תגובות לדף