על מזבח המשיחיות - שימי בראון

על מזבח המשיחיות תנועה הקיבוצית צריכה להוביל את הפתרון לבעיות הלאומיות

מתוך גלובס מה 2/4   מאת שימי בראון   הכותב, עו"ד, חבר קיבוץ, מראשי תנועת "להיות ישראלי

אחד הקמפיינים הפופולריים בשנות ה-90 היה "יש"ע זה כאן". השלטים שנתלו גרמו לישראלים רבים, הגם שלא הזדהו עם אתוס ההתיישבות מעבר לקו הירוק, לעבור לגור ביו"ש. הם חשבו שניתן לקנות בית, לממש החלום - ואפילו להישאר עם עודף. רבים מאלו שבנו את ביתם ביו"ש לא עשו זאת מתוך אידיאולוגיה ימנית או דתית-לאומית, אלא מצורך קיומי של מקום מגורים. הרי יש"ע נמצאת, אמרו השלטים "רק 5 דקות מכפר-סבא".

אנשי הציונות הדתית או בשמה החדש "הבית היהודי", הבינו שני עשורים מימי השלטים, שהדרך לזכות בלבה של החברה הישראלית, עוברת בהתנחלות בלבבות, בהיכרות אישית ובפעילות פוליטית ענפה המובילה לתפיסת עמדות השפעה מכריעות.

המכונה המשומנת של "הבית היהודי" החלה לעבוד בכל הכוח: עוד בנייה, אישורים, מאחזים, עוד ערכי "התיישבות" והגשמה, רצוי מתוך הממשלה. כניסת הבית היהודי לממשלה, ואיוש צומתי הכרעה, הובילה לשגשוג ולפריחה ביהודה-ושומרון, תוך הזרמת מיליוני שקלים מהקופה הציבורית. שר הבינוי והשיכון, אורי אריאל, חותך באבחת-חותמת את הסבכים הביורוקרטיים, ובשעה שראשי ערים מתלוננים על סחבת בתכנון והבנייה - ביו"ש הכול רץ.

וכך, בתוך הקו הירוק, חלום הבית הולך ונראה רחוק מתמיד, והציבור נאנק תחת העול של הביורוקרטיה העצומה: התנגדויות, הליכים משפטיים, תקנות וחוקים; ובשעה שרשות מקרקעי ישראל עוצרת את היתרי הבנייה בקיבוצים, הבנייה ביישובים מעבר לקו הירוק משגשגת ופורחת. השר נפתלי בנט וחבורתו משווים לבנייה נופך הירואי, וקושרים לה כתרים של ציונות חלוצית, בבחינת מלכות בנט-אריאל החדשה.

אמנם תנועות ההתיישבות הקיבוצית והמושבית, יכולות היו לטעון לבעלות על השיח החלוצי, הציוני והמגשים של יישוב הארץ, אלא שהן נדחקו מהשיח. התנועה הקיבוצית עברה משבר שהוביל את חבריה לחשיבה מחודשת, והיא יצאה מהמשבר מחוזקת יותר. בעשר השנים האחרונות ישנה חזרה אל החברה הקיבוצית, אלא שיש המבקשים לעצור זאת.

בקיץ 2011 רבים ביקשו לחזור לערכי הקיבוץ: לחברה המספקת דיור, חינוך, בריאות, תרבות, סיעוד ופנסיה, ובעיקר חיי קהילה. רבים ביקשו ערבות-הדדית ביחד עם אחריות וגם ציונות. חלק מהפתרונות שמבקש הציבור בסוגיית משבר הדיור נמצאים כבר היום במרחב הכפרי - במושבים ובקיבוצים.

אחד מתפקידיה של התנועה הקיבוצית הוא להוביל את הפתרון לבעיות הלאומיות. כיצד? עליה לשנס מותניים ולפעול כתנועה חברתית מלוכדת ולחולל כמה שינויים. אנו חברי הקיבוצים מבינים שעלינו מוטלת האחריות לפתור חלק ממצוקת הדיור ופועלים כדי שתוכניות-המתאר-הארציות ישונו ויאפשרו לקיבוצים לקלוט רבים מצעירי הערים הגדולות המבקשים מפלט מהררי האספלט.

לקלוט עוד ועוד צעירים

אם רשויות התכנון רק יאפשרו, הרי שלמועצות האזוריות יש גופים מקצועיים המצו

המצוידים בכלים היעילים להגדלת תחומי היישוב על-ידי הפשרת קרקע, שינוי שטחי המחנה ותמ"א 35, באופן שייתנו להתיישבות את היכולת לגדול ולקלוט עוד ועוד צעירים מרחבי הארץ.

על התנועה הקיבוצית לחזור היום לעמדות השפעה פוליטיות, חברתיות, כלכליות, חינוכיות ורוחניות. אל כאשר החברה הקיבוצית תפתור בעיות חברתיות ותקדם את ערכיה תוך שהיא מניפה בגאון את הדגל המדיני, היא תקבל לגיטימציה והערכה. על החברה הקיבוצית להוביל את הציונות המתחדשת, הערכית והקהילתית, המתנדבת להיות בראש חוד החנית של המשימות הלאומיות.

הבעיה היא, שהעומדים בראש מערך תכנון וביצוע הדיור - רשות מקרקעי ישראל ומשרד השיכון - עושים הכול כדי שהמשאבים יופנו אל יהודה-ושומרון; וכדי להסיט את האש הציבורית מהמהלכים הללו, הם מקריבים על מזבח המשיחיות את התנועה הקיבוצית והמרחב הכפרי.

הפתרון נמצא בהתיישבות ובחזרה למרחב הכפרי. לא בהתנחלויות ולא במרחב המשיחי. הגיעה העת לחזור למפעל ההתיישבות האמיתי, שייתן מענה לכלל החברה הישראלית.

מופיע בעלון:
תגובות לדף