בנושא חניות - צבי בן צבי ; אביב רון

"תוכנית אב" לחניות

 

תוכנית אב אמורה לחזות את הצרכים בגבע לחמש או עשר או עשרים שנים קדימה, להעריך כמה מכוניות יהיו בגבע בטווח זמן הנראה לעין, לאתר מקומות חנייה לאותן מכוניות ולהציע מקורות מימון ולוח זמנים לביצוע התוכנית.

תוכנית כזאת צריכה להתבסס על מספר עקרונות יסוד כמו הפרדה בין הנסיעה לחניות ובין דרכי מעבר של ילדים על אופניים, זקנים על קלנועיות ונכים; התאמה בין נוחות המשתמשים בחניות ובין שמירה על איכות החיים, הרעש, העשן והבטיחות של כלל התושבים; התאמה בין חסכון במחיר עבור מקום חנייה ובין המאמץ הנדרש מבעל הרכב להגיע לרכבו.

רשות הבינוי וה"מומחה" מטעם המועצה עשו לעצמם חיים קלים, ובכל מקום שמישהו עשה דין לעצמו והחנה בשולי הדרך או על הדשא איתר ה"מומחה" אופציה למגרש חנייה.

לדעתי חניות סביב ההיקף של שטח המגורים יכולות לענות על הצורך בחניה של מספר עולה של מכוניות, של שמירה על בטיחות ובטחון הילדים והזקנים שמתרוצצים בשטח, ושל חיסכון בעלויות (הדרכים הפנימיות אינן בנויות לתעבורה מסיבית של מכוניות בתוך היישוב).

עדיין לא מאוחר להחזיר את התוכנית לרשות הבינוי ולדרוש תוכנית לטווח ארוך שתתחשב ברצונות ומגבלות שיקבעו חברי גבע, ואולי גם יוכלו להסתמך על מומחה אמיתי (מתכנן).

ובבניין גבע נתנחם.

צבי בן צבי

**********************************

למה להצביע נגד חניות בתוך הקיבוץ

 

1. צביון היישוב

תכנית המתאר לפיה נבנה הקיבוץ לא תוכננה למציאות בה לכל בית אב יש רכב (שלא לדבר על שני רכבים). הכבישים הפנימיים, שנועדו במקור לשמש כדרכי גישה לרכב שירות בלבד, עוברים צמוד למבני מגורים, צמוד לבתי הילדים – וכל זאת ללא מדרכות, ללא מעברי חצייה וללא שילוט תעבורתי הולם.

התופעה המעניינת היא שכמעט כל בעלי הרכבים החונים כיום בתוך הקיבוץ הם אנשים צעירים, בריאים וללא כל מגבלה פיזית שיכולה למנוע מהם להחנות את רכבם מחוץ לשטח המגורים.

המציאות היום מוכיחה שללא הסדרת נושא החניות, נוסעות בכבישים הפנימיים מכוניות 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע, והחניות הפיראטיות 'צומחות כפטריות תחת כל עץ רענן'.

אמנם עומס המכוניות גדל והצורך במתן פתרונות חנייה דוחק, אך בתשתית הקיימת חניות בתוך הקיבוץ הן מטרד ציבורי, מקור לרעש וזיהום סביבתי, סכנה בטיחותית ופגיעה באיכות החיים למתגוררים בצידי הכביש.

האם אתם רוצים לתת לגיטימציה למציאות זו ובכך להחמיר את התופעה? – לא!  

2. בטיחות

אז כמו שכבר הזכרתי, בין הכבישים הפנימיים ישנו אחד מרכזי שעובר בין היתר ליד בתי הילדים, צמוד לגן אורנים. לדעתי אנחנו פשוט מתגרים בגורל אם נאשר את תכנית החניות הפנימיות; ילדים בדרכם לגן וממנו חשופים לסכנה יומיומית. ילדים גדולים יותר המשחקים כדור-רגל על הדשא בחזית הגן נמצאים בסכנה בכל פעם שכדור תועה מוצא את דרכו לכביש וגם ילדים שמשחקים בחצר ביתם, כן - זה שצמוד לכביש.

ולא רק ילדים-

שדה הראייה בכבישים הפנימיים מוגבל. העיקולים חדים ושיחים מסתירים את הולכי הרגל ורוכבי האופניים המגיחים מן המדרכות אל הכביש. הכבישים הפנימיים הם למעשה "דרך משולבת" שאמורה לשרת את כל אלו ביחד (הולכי רגל, רוכבי אופניים, נוסעי קלנועיות ונהגי רכבים). דבר אחד וודאי – בטיחותי זה לא!

3. איכות חיים

דמיינו שאתם פותחים את החלון ולמולכם: דשא, גינה, איזה עץ פקאן (או שניים), ניחוח של דשא קצור באוויר ואתם מברכים את השכנים בשלום מחוייך.

ועכשיו דמיינו שאתם גרים ליד כביש: בלילה, בדיוק כשאתם מתכוונים ללכת לישון, מנוע מכונית מטרטר ומסריח מתחת לחלונכם. בבוקר אתם מסיטים את הווילון ורואים מגרש חנייה, או לחילופין מכונית מזדמנת חונה על מה שהיה פעם דשא. אתם מוציאים את הילדים לגן כשבדרך אתם נאלצים שוב ושוב להידחק לשולי הכביש ולשיחים כדי לפנות את הדרך למכוניות שבדיוק עכשיו נוסעות לעבודה (אין מדרכה, זוכרים..?).

ועכשיו תגידו אתם - האם הייתם מאחלים לעצמכם את תיאור המציאות האחרון – לא!

זה הזמן לבחור נכון

כתבה: אביב רון :-)

 

 

מופיע בעלון:
תגובות לדף