אסף (ספיק) לוין ז"ל. לזכרו.


בית גבע אבל על

מותו של אסף (ספיק) לוין ז"ל

ומשתתף באבל המשפחה


 

אסף הקרוי בפי רבים ספיק,נולד בתאריך 25/8/27 במעיין חרוד להוריו לאה וראובן לוין, ממקימי קבוצת גבע. ספיק היה אח אמצעי לאחיותיו אורה ושלומית. בן מחזור ג' בקבוצת הגבעה. בתור ילד ונער למד בבית-הספר בגבע והיה חלק פעיל מקבוצת הילדים הראשונית שהתהוותה על הגבעה.

בשנת 1948 היה שותף להקמת הגבעטרון יחד עם חבריו ושר בלהקה עד גיל 62.

ספיק מאוד אהב לשיר והיה לו קול יפה. ההשתתפות בלהקה אפשרה לו לבטא חלקים נוספים באישיותו, הכניסה עניין ושמחה לחייו.

כשסיים את לימודיו בבית-הספר פנה לעבוד בכרם. באישיותו היה מחובר לטבע, חי את עונות השנה ומכל עונה ידע להפיק את הריחות והטעמים המאופיינים לה. על כן העבודה בכרם, הטיפול באשכולות הענבים ובזמורות הייתה טבעית בעבורו והתאימה לו. במקביל לעבודתו בכרם, היה מדריך של הקבוצה האמריקאית "הבונים דרור" אשר הגיעה לגבע בשנת 1950, אחת מחברי הקבוצה הייתה

שרה סוסוביץ אשר לימים נישא לה והוליד עמה שלושה ילדים – גילה, יעל ואיתן. במהלך השנים נהנו ספיק ושרה ממשפחה שהלכה והתרחבה ונכון להיום מונה בנוסף לשלושת ילדיהם, 11 נכדים ו17 נינים.

בשנות ה-60 הצטרף לשורות 'בקרה ' יחד עם שרה, בתחום בקרת איכות והיה עובד מסור בעל תחושת שייכות ואחריות למקום עבודתו בה עבד עד גיל 83.

בגיל 83 הצטרף ספיק ללהקה חדשה שהתהוותה והורכבה מוותיקי הגבעטרון.

כך החזיר עטרה ליושנה ואפשר לעצמו שוב ליהנות מהתחביב שכה אהב.

גם כאשר היה חולה וחלש, בחודשי חייו האחרונים, הוא המשיך לשיר את השירים שכה אהב, שירי ילדותו, בקבלות שבת בבית-סביון.

ספיק היה אדם סקרן, תאב ידע ולמידה. תכונות אלו ליוו אותו מילדותו ולאורך שנות התבגרותו – אהב לקרוא ספרים, לשמוע הרצאות, ללכת לשיעורים בדורות-בגלבוע, לטייל בארץ ובעולם השקיע בלימוד השפה האנגלית ונהג להעשיר עוד ועוד את עולם הידע והרוח שלו. אהב להאזין למוזיקה קלאסית ולצפות בתוכניות טבע.

ספיק היה איש טוב לב ועדין נפש, איש משפחה מסור, אהוב ואוהב, נהג לקחת את משפחתו, מקטן ועד גדול לטיולים בטבע, לקטוף פומליות, להגדיר צמחים ופרחים ולבקר את החיות במשק, לספר סיפורים, להכין אוכל ולארח.

היה בעל חוש הומור מפותח שאפילו בימיו הקשים הצליח לעיתים להוציא בדיחה מפתיעה ולהעלות חיוך על פניו ועל פנינו.

ספיק- בן-זוג וחבר, אבא, סבא וסבא רבא – אנחנו אוהבים אותך, עצובים בלכתך מאיתנו. מקווים שתנוח על משכבך בשלום ובנחת

המשפחה והחברים

************************

אבא יקר שלי –

אבא יקר שלי. האביב כבר כאן וביום שישי האחרון גזמנו את הגפנים המתעוררות בכרם. את עבודת הגיזום אני גאה לעשות עם המזמרה שהענקת לי מסוג פלקון 2 עליה רשום אסף לוין והיא מדוגמת עם חגורה מעור. את המזמרה הזו קיבלת מחיים קארו בימי עבודתך בכרם גבע של סוף שנות הארבעים.

אני גאה לראות איך בדרכך השקטה והצנועה העברת אלי את הדברים שאהבת, המהווים אצלי היום חלקים כל כך חשובים בחיי – המשפחה והעיסוקים השונים והמרובים – ליקוט של פירות וירקות העונה, אספנות ואגרנות של ציוד, כיבוש זיתים וגידול כרם שעד לפני שנתיים עוד יעצת לנו בגיזום זמורותיו.

ידעת לעמוד על סוגי הגפנים השונים, אלה של מאכל ואלה שעבור יצור יין.

את בציר 2016 עוד תיעדת במצלמתך.

אבא יקר, עכשיו את יכול לשחרר. . . אנחנו כבר נסתדר.

מבטיח לשמור בשבילך על אמא, שהיא החצי השני שלך ואני לא לבד – השארת שושלת גדולה ומפוארת אחריך וכולנו עומדים פה היום אוהבים וכואבים.

נשתדל להמשיך להיות טובים כמו שלימדת אותנו, ונמשיך לגדל ולטפח את המשפחה שכל-כך אהבת...  עכשיו אתה יכול לנוח במקום שכל-כך אהבת.

איתן

אבא יקר שלי

היית לי עץ עם נוף ענק, ששורשיו עמוק באדמת העמק החומה הזו משתנה ע"י עונות השנה, מעלה עלים, פרחים, מחדש ענפים, משולב חזק בסביבה הזו הפראית, בטבע החי פה על הגבעה.

את אהבתך זו לנוף עם שימחת  לב לכל צמח חדש שמנץ ומופיע עם רגישות אין קיץ לכל שינוי הקרקע. העברת אלינו את ההתרגשות כשמגיע החורף, הגשם הראשון, פטריות, קלמנטינות, מדידת גשמים יומית, הליכה בשלוליות בוואדי בשעת שיטפון.

זרמת איתנו כל השנים הקסומות האלו, ואנחנו איתך, נתת לנו בטחון שכאן זה המקום שלנו.

השארת לנו בתוכנו כל כך הרבה אהבה וכבוד אחד לשני ולסביבה, ואנחנו ניקח איתנו הלאה לבנינו לדורות הבאים של נכדים ונינים.

אבא אהוב. אתה ואמא הייתם באמת זוג מנצח, משכתם ביחד את העגלה הזו המשותפת גם בשנים קשות, יום-יום, עד הרגע האחרון.אמא הייתה שם בשבילך  ממש עד ברגע האחרון ועל כך אני מודה לה ומוכירה, מבינה כמה זה היה קשה, אך היא לא וויתרה עד הסוף.

וכַעת באנו להיפרד ממך, כל השבט הגדול הזה כאן, מסביב, שאובה אותך ומחבק אותך בפעם האחרונה. את היותך ולהפנים את גודל החוסֶר.

יעל

 

סאבו שלי

כשאני חושבת עלייך עולה לי תמונה של שנינו יושבים על מדרגות הבית הישן שלכם, מעל רחלה ויואב ומפצחים משהו טעים שמשתנה לפי העונה, או תמונה שבה אנחנו מתגנבים לענבים הקופצים של דניאל רז בשעת צהריים כשכולם ישנים, ולוקחים קצת רק בשביל לטעום.

או תמונה שלי ושלך משחקים טאקי, או תמונה מצחיקה שלך עומד מעל סיר אדים עם מגבת על הפנים, או טיול שלנו לגלבוע או לגבעת המורה. או סתם שיחה כייפית איתך.

כל חייך היית פעיל, אכפתי, אוהב אדם ואת החיים, נוסע באופנים, יוצא להליכות עם טרנזיסטור קטן ביד, מעורה בכל הפרטים לגבי החיים שלנו, תמיד שואל ומתעניין.

בשנים האחרונות מאז שגילית שיש לך סרטן ,העצב לאט לאט הביס אותך וויתרת על הריבות והזיתים והטיולים וגם קצת על שמחת החיים.

 ואני השתדלתי להזכיר לעצמי מי אתה ומה היית בחייך וכמה אתה איש מדהים שברוחו כבר עזב אותי אבל פיזית עוד נמצא פה.

רציתי להגיד לך תודה גדולה על אלפי זיכרונות מדהימים וטעמים מיוחדים וילדות ובגרות שהיו נראים אחרת לגמרי אם לא היית.

אתה איש מיוחד שכל חיי התגאיתי בו וכל חיי אתגאה.

תודה על מיליון רגעים מדהימים בחברתך, תודה שהיית סופר סבא שאפשר לעשות איתו הכול תמיד גם כשכולם ישנו בצהריים.

לעד תישאר לי בלב ובזיכרונות בדיוק ככה.

אוהבת אותך מאוד ותמיד

תודה שחיכית לחיבוק ונשיקה אחרונים

נכדה

 

מופיע בעלון:
תגובות לדף