איך שרדנו...

:"איך שרדנו, ילדי שנות הארבעים  החמישים והשישים ,

 

 בניגוד לכל הכללים המקובלים היום?! נולדנו! זה כבר היה נס.

בלי אולטרסאוד, בלי סקירת מערכות, מסביב עשן סיגריות, האמהות אכלו מהמעט שהיה, את הטוב השאירו לילדים. מים שתינו מהברז, לא מינרליים. כן, שתינו מפה לפה. מאותה כוס גזוז, ארבעה ילדים. אכלנו פרוסות עבות של לחם לבן מרוחות במרגרינה וריבה. את החיתולים הרתיחו בדוד על פרימוס מרעיש. אולי היו קוליפורמים אך היינו מחוסנים. לא היו מגבונים חד פעמיים. על הפניצילין דר פ. עדין לא חשב וכשהיו לנו תולעים, בלענו שן שום.

על האופנים רכבנו בלי קסדה ובלי מגינים, הברקסים לא תמיד עבדו וכשנפלנו לחצו לנו את הבלוטה, עם סכין. כאב אבל מחשל. שיחקנו בחוץ ולא בחדרים ממוזגים. קלאס, גוגואים, דודס, אחת שתיים שלוש דג מלוח ושלום אדוני המלך, עם אין סוף צחוקים והמצאות. טיפסנו על עצים, נתלינו על עגלת הסוס של מוביל הקרח או הלחם. כן, נפלנו, נפצענו , אבל מעולם לא פרנסנו עורכי דין בתביעות משפטיות בשל כך. בכל מזג אויר הלכנו לבית הספר, אף אחד לא הסיע אותנו. על הגב ילקוט עור כבד ומשופשף שבדרך כלל עבר אלינו בירושה מאח גדול אשר קיבל אותו מבן דוד.

גם הנעלים עברו בירושה כאשר כל פעם שלחץ, חתכו עוד חתיכה בחזית הנעל והאצבעות ביצבצו. למרות זאת הן הבריקו אחרי הציחצוח של יום ששי. את מי הרחצה חיממו עם תנור עצים. אמבטיה אחת בשבוע והמשפט: ׳תשאיר לי מים חמים׳, נשמע בקולי קולות. אבל את ריח החולצה הלבנה המעומלנת ומגוהצת לפני כניסת השבת קשה לשכוח. לא היתה טלביזיה , אבל היו חברים של ממש, חברים שאפשר לשחק איתם ב׳חבורות׳, חבורת סוד מוחלט בהחלט, עם מתח והרפתקאות. חברים שאפשר לבוא אליהם מבלי לקבוע שבוע מראש. קוראים בשמם ממרפסת למרפסת, דופקים בדלת שלרוב היתה פתוחה ומשחקים‍♀ יחד שעות, ואף אחד לא מחפש אותך בסלולרי. בכסף של כרטיס קולנוע, אחד האחים היה רואה פנס קסם או סרט המתחיל בשאגת אריה, ומספר לשאר. וזה היה מתוק.

לא הלכנו לפסיכולוגים ולדיאטנים, כן קיבלנו שמן דגים מגעיל שזיכה אותנו בקובית שוקולד. רופא המשפחה הגיע הביתה  וזכר כל אחד באופן אישי מבלי שהביט במחשב. המורה היה כל יכול וגם אם העמיד בפינה, או זרק אותנו מהכתה ,לא עלה בדעתו של איש להגיש תלונה. גדלנו שמחים. חווינו חופש.

לקחנו אחריות. יצרנו והפעלנו את הדמיון שלנו.

יצאו מאיתנו יזמים גדולים, אנשי מעשה, משוררים , יוצרים ומדענים, חוקרים ויוצרים. נגענו בחיים עצמם ולא בחיים וירטואליים.

אז בקשה אחת לי אליכם הדור האהוב של ילדי ונכדי, אל תשכחו להעריך ולהגיד תודה על הקיים, זה לא מובן מאליו

 


מופיע בעלון:
תגובות לדף