עוז לתמורה אל מול פורענות - יפתח רונן

עוז לתמורה אל מול הפורענות.

בתחילת 1963, מעט לפני שנולדתי, פרסם יצחק בן אהרון את מאמרו המפורסם בו קרא לאיחוד מפלגות הפועלים במדינה.

מעל 50 שנה עברו , אך הכותרת כמו גם חלקים מהתוכן יפים בעיני לתיאור מצבנו כיום.

בשנים האחרונות הגענו בקיבוץ גבע לשפל חברתי וניהולי חסר תקדים, זאת בכל האמור במערכות היחסים שבין חברים לקיבוץ ובאופן בו אנו מנהלים את חיי השיתוף כאן, תחושתי האישית הנה קשה מאד כאשר אני רואה שתופעות אשר פעם הגדרנו כשוליים, הפכו למחזה נפרץ: חברים השולחים ידם לכספים המגיעים על שמם ואמורים להיות מוכנסים לקופה המשותפת, ולוקחים אותם לעצמם, מעשה המהווה הפרה ברורה ובוטה של תקנון הקיבוץ ונורמות מקובלות, הותר כל רסן מעל גובהם של חובות חברים לקיבוץ, שנלקחו לצורך בנית קומות נוספות ומרפסות נרחבות, חובת העבודה והפרנסה? הפכה לבדיחה גרועה, חבר יכול שלא למלא שום חובה, לא להכניס שום הכנסה לכלל וממול לתבוע לעצמו זכויות ותוספות ככל חבר אחר ואף מעבר להן, המקרים ידועים, צריך רק להסתכל סביב.

ברור לי כי חלק מהתופעות נובעות מחוסר בניהול בכלל ומניהול שגוי במקרים אחרים, המזכירות החדשה בראשות צלילה עושה מאמצים גדולים להתמודד עם ירושה קשה, ועל כך תבורך! אולם ככל שתפעל, ברור כי משהו עמוק בהרבה מחוסר ניהול, עומד בבסיס פריקת כל מנגנוני ההסכמה ההדדית והמחויבות האישית עליהם נסמכה החברה השיתופית משך עשרות בשנים, במקומן אנו חווים תקופת מעבר ארוכה מדי, בה שולטת ברמה גישת חטוף כפי יכולתך , וחזון אחרית הימים במהופך:  רשע וטוב לו, צדיק ורע לו.

כאן אני חוזר למאמרו של יצחק בן אהרון ומצטט קטע מתוכו: "...לעומת זאת יש בהמשכה ופיאורה של מסגרת שהתרוקנה, בהטלאת מחיצה  שנשברה, משום גילוי של הסתיידות עורקים במלוא משמעותה של המלה. יש לקבוע דין בישראל שיחד עם קיום זכר יציאת מצרים והשמדת עמלק יערך בדיקת כלים ומסגרות ונהלים לפחות אחת לדור. גם אז יהיה חלקי עם אלה שיקומו נגד כל ניסיון לכפות בכוח הזרוע ובכוח הרוב פירוקן של מסגרות וצורות חיים שאנשים בני חורין פיסלו אותן בדמותן ובצלמן. אין להסיק מכאן שמותר להשאיר על פני השטח ובתוך משכנותינו כלים ופגרים שנפלו לפני בוצר התמירה החברתית ללא שריפה וללא קבורה. לא אירתע מלומר עתה בזו הלשון ומתוך שיקול דעת חד ומפוכח שאומנם מלאו בתינו וחצרותינו פגרים ושברי חרסים והם חונקים את חיי הרוח. אנו טובלים עד לצווארנו בשלכת של סתווים שחלפו ופינו וריאותינו נושמים מהם עד למחנק..." אכן מילים קשות, מילותיו של בן אהרון!

 אכן זה מה שדרוש לנו עתה: עוז לתמורה בתוך הפורענות, להבין ולומר בפה מלא מערכת החיים השיתופית בגבע הנה מסגרת שהתרוקנה מערכים ומלכידות וחללה התמלא בתילי תילים של תקנונים אותם איננו מקיימים, חברים הנדברים עם חבריהם באמצעות עורכי דין, ואחרים העומדים על זכויותיהם ומעבר להן , כאשר חובותיהם הבסיסיות מופרות באין פוצה פה ומצפצף.

למזכירה לחברי המזכירות ולחברי גבע אומר, בואו נפנהאל דרך "התמירה החברתית" ולא נמשיך בניסיון הנואל להטליא "מחיצה שנשברה" , כאשר שיטפון עכור פורץ מסביב. נביא ונסביר בפני הציבור ביושר ובאומץ את עקרונות השנוי :

-         קביעת יום קובע לשיוך הוגן ומוסכם של נכסי הקיבוץ הקיימים – לחברים.

-         הסכמה על סל שירותי ליבה שיוענקו מהקהילה לכלל החברים גם לאחר השנוי.

-         קביעת מכשירים והחלטות שיבטיחו את ביטחונם וכבודם של החברים החלשים בקהילה.

-         הפרדת פעילות העסק מפעילות הקהילה לאחר הסדרת מערכת היחסים ביניהם.

-         הסכמה על מתווה לסגירת פערי דיור עבור חברים וותיקים, ומודל חדש לבניה עבור צעירים.

-         קביעת מודל פרנסה בעקרון רשת הביטחון.

-         עדכון והתאמת תקנוני הקיבוץ לשנוי.

עוד נסביר לציבור כי תהליך השנוי וההפרטה טומן בחובו סיכוי לחבר אך גם דורש ממנו מאמץ.

נפעל לתת לפרט חופש אישי נרחב, בצד אחריות ודרישה חד משמעית להפיק מעצמו לפחות רמת מינימום אפשרית של הכנסה ולא נתפשר על הפרות של החלטותינו והסכמותינו המעודכנות.

ואם לאחר שנשב במעגלי שיח, במפגשים מובנים ובדיונים מונחים, יחליט הרוב לבחור בדרך הקיימת, נדע כי לפחות ניסינו, בדקנו את הכלים המסגרות והנהלים בדור זה ובחרנו בדרך.

דעתי האישית הנה כי דרך זו מובילה לפורענות והבעתי אותה כבר בשנת 2004  עם סיום קדנציה בריכוז משק. אז לפני כמעט 10 שנים  צפיתי : " ירידה בהכנסות מעבודה של חברי גבע, כאשר אין תחליף הולם למשמעת האישית וללחץ הציבורי, אשר היוו בעבר גורם עיקרי מאוד דומיננטי...אני חושש, שללא טיפול שורש, נגיע תוך זמן לא רב למצב של תסיסה פנימית ושבר חברתי לא פשוטים כלל, כמו גם פגיעה גדלה והולכת במוטיבציה של חברים לשאת בנטל של  מערכת החיים השיתופית....כך מתנקז כל הלחץ, אל סעיף ההשקעות וסעיף התקציב האישי  ההופכים להיות בלם הזעזועים העיקרי של חוסר המקורות אשר תואר בפרק הקודם.לחץ זה מוביל לתופעות של תסכול של חברים מצד אחד, מול תופעות אחרות של לקיחה מהכלל והציבורי אל חשבון הפרט מאידך, ואין לזלזל בו... " כך לפני 10 שנים.

יפתח רונן.

מופיע בעלון:
תגובות לדף