זווית ראיה - נחמן רז


 

"נו, מה קורה? (דו-שיח אמיתי.)

בשאלה הזוֹ, נפגשנוּ, יום אחד ידִיד ותיק ואנוכי. אינני אוהב את נושא השאלה הזו. מדוע?כיון שעפ''ר מעוניין השואל בתשובה "עסיסית". משהוּ שיש בו יותר מקורטוב של רכילות מקומית.

תשובה:  יש תחושה שמתחת לפני השטח מתרחשים דברים.

שאלה:  ובכן, זה טוב או לא?

ת: כן ולא. תראה, לכאורה הכל טוב. סוף סוף יש תחושה שסה"כ המשרות אצלנו מתמלאות.

אנשים מוכנים לקבל תפקידים שהתרוקנוּ ודומני שגם לתפקידים המרכזיים; מזכירות, ריכוז-משק, ניהול "בקרה", ריכוז-החינוך הלא-פורמלי, הביעו אנשים את רצונם לתפקד. אחדים גם פרסמו מכתבים לצִיבור ובהם הסברים וגילוי-דעת מה גורם להם לנכונות הזו ומה בכוונתם לעשות. כולם נבחרו במשאל.

ש: ובכן זה – טוב?

ת: כן ולא!

ש: מה רע בכך?

ת: תראה, רובם כבר מלאו בעבר את התפקיד שאליו נבחרו עכשיו וזכורים לי היטב דברים מאותם ימים בהם קשה היה לשמוע מילה טובה על ממלא תפקיד. כמובן,לא תמיד, בצדק. "שק חבטות", כינה מרכז-משק לשעבר באחת השיחות בתשובה על השאלה "מה הולך"?"ביקורת אין-סופית, כל מיני טענות ודברים לא-נחמדים. לַעִיתִים, גם דיבורים שאין בהם שמץ של אמת, נטייה להיאחז בכל שמועה או בְדל-"אינפורמציה". לעיתים הייתי נדהם לשמוע דיבורים כאלה, ואפילו לא פעם מפי אנשים מהמשקים השכנים ש"שמעו מאנשינוּ". .

ש: זה טבעי. לראות דברים שיש  בהם מידה של ביקורת. אבל לעיתים קרובות,  לצערי, אפילו סתם רֵשעות לִשמה.

ת: כן אבל מי שמוטל עליו עול כבד, והוא עומד לביקורת הציבור מצפה למילה טובה. וכשזה לא בא, נחלש המרץ, מתרבים ההיסוסים ומצפים לגמר הקדנציה". לא להסתבך בדברים שאין סיכוי שיפתרו על ידך ובתפקידך.

ש: נכון. אבל באמת ככה זה הולך. "פרנס על הציבור" זהוּ גורלו. מישהו השווה תפקיד זה לקִיר! אחדים נשענים עליו ואחרים, תסלח לי, משתִינים עליו.

ת: אכן, זה אולי תיאור נכוֹן. אבל דומני שיותר מדי חוזרת בגילויי-הדעת שנתפרסמו ע"י הנבחרים המילה:"מנהיגות", "אני נכנס כדי להנהיג, ולכך אחתור" ."להוביל נכוֹן, וזהוּ!"

ש: משתמע מזה איזו נטייה לסגנון של "שתלטנות" ואולי גם הכרזה מראש: אין לי רצון ונטייה להיכנס לויכוחים עם כל אחד. יש לי ראיה והערכה של הדברים ושל מה שצריך לעשות ובזה אתעסק ולא בעניינים חברתיים ובויכוחים עם כל אחד.

ת: אבל בכל אלה יש גם היבט חברתי. איך אפשר לנהל הכל ע"י הוראות ופקודות. לא בחיים האלה שלנוּ ולא בשום ארגון דמוקרטי, מלבד בצבא, אולי. .

ש: אפילו בצבא, ברמות הגבוהות, נערכים דיונים רבים ואפילו שם משתדלים שההחלטות תתקבלנה ע"י שכנוע, אף כי לא תמיד שלם.

ת: נכון. ואצלנוּ ראה כמה משאלים נערכו אצלנו בתקופה האחרונה. האם אין זו דמוקרטיה? והרבה אסיפות ומעט משתתפים.

ש: אבל זוהי עודף דמוקרטיה, כל-כך הרבה פרטים וסעיפי-סעיפים שרק בודדים מסוגלים להבין אותם. לכן, מצביעים ו"נפטרים מזה". זוהי הצבעה ציתנית? אישית? לאסיפות חדלתי לבוא מזמן, וזה עקב צורות הדיבור שלעיתים הן פרועות ופראיות. יותר מדי סגנון אלים ופוגעני.

אני מלא הערכה למרץ של צלילה שנחלצה לתפקיד המזכיר. פשוט התודה!

ת: תראה, כמה אנשים חדשים הצטרפו לגבע בשנים האחרונות. לא רק בנים. מדוע לא עושים איתם שום מעשים של הסברה שיבינו את טעמי ההחלטות ואת השיקולים הקשורים בהן. אחרת פונים לפינות, ממלאים את החובות וזהוּ.

ש: זוהי קליטה? זו פעולה של "כאילו" ואנשים מתרגלים וחיים להם בשקט. לא לכך צריכים לחתור, זו אינה קליטה של ממש. הפתרון אינו נקבע רק ע"י מספרי המצביעים שהם חשובים כשלעצמם. ואין להשתבח בפרסום המספרים במשאלים או בתכנון דיונים בנושא "גבע לאן?"

ת: תראה, כבר זמן רב אין אצלנו ועדת-תרבות, אין כמעט יזמות למשהוּ של יצירה פנימית. בעבר היוּ לנוּ כמה תזמורות, חבורות-נגינה ושירה. כיום מלבד "וותיקי הגבעטרון" הכל נעלם! אפילו בספורט אין לנו שום קבוצות, כדורגל או סל  או עף והבנות בכלל רחוקות מכל זה. בשביל מה שיפצו לאחרונה את מגרש  הכדור-סל? כמה משתמשים בו? מתבזבז נכס!

האם לא ראוי לנסות לפעול ולהקים פעילות בעניינים אלו ולא להסתפק רק בהתבוננות בטלביזיה במשחקי ה"גדולים", בספרד או באנגליה.

ת: נכון. צריך להבין כשכל זה הופך למסורת והרגל קשה מאוד לשנות זאת. יש לפעול תמיד, כל הזמן, כדי שהבטלנות לא תשתלט עלינו.

ש: כן, אבל מה זה שיך לבחירת ה"פעילים".

ת: הכל תלוי בכל. חובה ליזום ולהפעיל, כדי שהחיים שלנו יהיו יותר מעניינים. לבל נשקע לנמנום מקומי מנוון.

כך לא יישארו פה צעירים וגם לא יבואו.

 ש: ולא לשכוח. ניהול ומנהיגות כאן אין פירושו מתן פקודות ושליטה של יחידים. חובה ללכת בדרך הארוכה שהיא הקצרה והנכונה: שיתוף הציבור לעשות יחד. לקרב למרכז ההחלטות ולדיונים ולכיוונים, לדווח הרבה ונכון. זו הדרך, אחרת איננה! עכשו הבנת מה קורה?

ת: בערך!. . .

 

מופיע בעלון:
תגובות לדף