המחזור החמישי בגבע - אלי גורן

המחזור החמישי בגבע

היינו 16 ילדים, הכיתה הכי גדולה בגבע עד שנת 1938 גדלנו כילדים בצל מאורעות 36-39 וכנערים ונערות במלחמת השחרור ובפלמ"ח .

היתה בנו תחושה מיוחדת ליעודה של גבע בארץ כולה.הייחוד היה במעשים ולא בדיבורים. בדוגמא אישית שקיבלנו מהורינו. ניסינו בכל דבר לעשות את הטוב ביותר.

בכיתה ה' החלטנו להכנס לנוער העובד. בניגוד לכל בני חבר הקבוצות שהיו בגורדוניה-תנועה של נוער לומד. היה ויכוח גדול ברגע ונחמן כתב עליו שיר "ויכוח ויכוח" .

בכיתות ה' ו' ז'. גידלנו תפוחי אדמה ואפרוחים חולים כדי לתרום לקרן הקיימת. ואכן קיבלנו את דגל ירושלים, מקום ראשון בין כל בתי הספר בארץ בתרומה לקרן הקיימת.

בכל מחנות הנוער העובד (מחנות האלף) היינו במקום ראשון או שני בספורט, בנקיון ובהקמת מתקנים.

קבוצת הכדורסל מבני הכיתה שלנו(בעזרת שחקנים נוספים) הגיעה למקום ראשון ב"פועל" ושני בארץ אחרי "מכבי" תל אביב.

הקמנו את הגבעטרון

אחיק גדעון ואמי יזמו ובנו את מפעל בקרה.

אחיק יזם את מפעל שקדיה.

גם הדברים שאני עשיתי עם עוד חברים הקמת הנוער העובד והלומד, הקמת התק"ם גם "חוג העמקים" נוסד בגבע.

כל אלה באו אצלי ואצל בני כיתתי כשליחות מיוחדת שיש לגבע בארץ.

עד היום אני מרגיש שלגבע יש יעוד מיוחד במדינה מפולגת מדינה שאוכלת את עצמה בשחיתויות, עם פערי שכר ענקיים. ומדינה ששולטת על עם אחר.

הערכים שלנו של שוויון ערך האדם ושוויון ערך העבודה הם נקודת אור שנראית למרחקים וצריך לשמור עליה.

תרומתה לעתיד מדינת ישראל היא הרבה מעבר לחבריה ולגודל שיטחה.

חלוקתה לחתיכות קרקע או לכיסי החברים תנמיך את קומתנו ממגדל אור לגובה דשא. וגם תנמיך במשהו את קומתה של המדינה כולה כמו שקרה לתנועה הקיבוצית שהפכה מתנועה מאירת דרך לתנועה נרמסת נמוכת קומה.

אלי גורן   

 

שנת 40 בני מחזור ה' רוקדים בקציר העומר

מופיע בעלון:
תגובות לדף