כנס שמחוני - צקי גפן ; מרדכי - דנדי

 

כנס שמחוני וסלניצקי 100 שנה לעליה ארצה

להלן בקצרה ספור ההתיישבות של חקלאים יהודים בדרום אוקרינה

כתב - צקו גפן

אז בעצם עברו רק 96 שנים לעליית משפחת שמחוני לארץ , אכן מראשוני עליה השלישית זוג צעיר מרדכי בן 25 ויהודית בת 18 אך נשאו וכבר בדרך עם קבוצת חלוצים נעים בדרום רוסיה , גונבים את הגבול לרומניה ומשם לטורקיה ולחיפה , מצורפים לקבוצת החלוצים אנשי עליה שניה שעולים לנהלל בזכות הכרות מי מהחלוצים שהיה תלמיד של סבא משה . מרדכי חקלאי ותיק בן למשפחה של 3 דורות לאחור חקלאים יהודיים שורשיים יודע לחרוש ,לזרוע ולקצור . לטפל במטע וחיות הבית .

מאין הגיעו , מעט היסטוריה בדרום רוסיה (אוקראינה של היום) הוקמו בראשית המאה ה19 כפרים של יהודים שהובלו להתיישבות חדשה מצפון רוסיה ולעבד את השטחים הנרחבים הנטושים , לישובים שמוקמים שמות עבריים "שדה מנוחה" (גדולה וקטנה) , נהר טב ואחרים.

הבשורה הציונית הגיעה ורק מתי מעט הבינו אותה בראשיתה , סבא משה יבזריחין היה מורה וציוני נלהב פרסם את דבר הציונות והלהיב את הנוער , סבא מרדכי הצטרף ונישא לביתו של משה , יהודית וכבר הם מובילים את החבורה לארץ.

בנהלל בחצר נולדו ילדיהם אסף , רוני ומנחם (אחיק) אך גם קלטו במשך קרוב ל10 שנים את כל משפחות וסלניצקי (שמחוני) יבזריחין (יבזורי) שהקימו בתי אב מאיילת השחר בצפון ועד כרמיה בואכה רצועת עזה וכעת אנו סופרים דור שישי .

אחרית המושבות - כאשר העמיקו הגרמנים את מרוצם לדרום רוסיה ושדות הנפט חיסלו באחת את התושבים היהודים שנשארו. .

היום המושבות קיימות בשמות עבריים מוטים למשל "שדה מנוחה" נקראית "זדמינקה" אך ובביקור שעשו בני המשפחה הנוף והמבנים נשארו כאילו רק אתמול שנת 1921 מרדכי ויהודית נישאים ומתחילים במסע לפלסטינה.

מרדכי

(את הקטע לעיל קראתי מעל הבמה לפני הופעת ותיקי הגבעטרון באירוע לציון 100 שנה לעלית השמחונים לארץ-ישראל)

שנים עבדנו ביחד במוסך בגבע, אני זוכר את היום שמרדכי ואחיק הגיעו לגבע. אחיק היה בן 6.. ביום שישי אחה"צ מרדכי היה מספר זיכרונות. תמיד היינו מגיעים לשדה מנוחה.

בכתה ג' סיפר מרדכי – עזב את בית-הספר והחל לחרוש בשדה עם זוג פרדות.

כשהגיע צו הגיוס לצבא הרוסי, ניגש לקצב של הכפר ואמר לו:"תחתוך" והושיט לו את האצבע של יד ימין. מי לא זוכר אותו קטוע אצבע.

אבל הכל היה בטל בשישים. כשהתחילו לכתוב את ספר על שדה מנוחה. בבוקר הגיע שרוליק, מכונית שרד של המשטרה חנתה ממש ליד המוסך.  שרוליק יצא ממנה לבוד במדים והתיישב ליד המחרטה של מרדכי.

לאחר שיחה של שעה נפרדו בלבביות, ושרוליק נסע לתל-אביב.

מרדכי היה רגשן מאוד,יכולתי לראות כעין דמעה בזווית העין

דנדי

 

מופיע בעלון:
תגובות לדף