מירהלה גיל ז"ל - לזכרה


בית גבע

אבל על פטירתה של חברתנו

מירהל'ה גיל ז"ל

תנחומים לכל המשפחה



 

" זה הקיץ האחרון שלי אתכם

עם הגשם הראשון אני אעלם

דמעות יזרמו במורדות הרחובות

כמו עלה נושר ותקוות רחוקות".

מירהלה גיל נולדה להוריה צבי רוטברט ורות נימיצוביץ.

בהיותה ילדה רכה בשנים חלתה אִמָה בסרטן והייתה מאושפזת תקופות ארוכות בביה"ח בירושלים עד שנפטרה כשמירה'לה הייתה כבת שלוש וחצי.

היא גדלה בגבע, כבת יחידה לאביה גְרִישָה שלא נישא והתמסר לגידולה.

כילדה הצטיינה בספורט ובלימודים ומגיל צעיר רכבה על אופנים כמעט עד שנתה האחרונה.

הייתה מהילדים הראשונים בגבע שעשו בגרות בהדרכת המורה דניאל רז.

מילדותה התמסרה לאיסוף בולים, תחביב שריתק והקסים אותה ושעסקה בו כמעט עד יומה האחרון.

התגייסה לצבא, עשתה קורס מ"כים ושרתה כמפקדת מחלקת בנות בנח"ל בהיאחזות עין-גדי.

בעין-גדי פגשה באהבת חייה, ערי גיל. מאוד רצו לבנות את ביתם בישוב החדש, אך הרצון לא להשאיר את אביה בודד הכריע ובגבע נישאו והקימו את ביתם.

לאחר הנישואים נסעו לטיול "תרמילאים" ביבשת אירופה למשך שלושה חודשים, מה שהיה אז, בשנת 1956 נדיר מאוד.

מספר חודשים לאחר השיבה הביתה נולדה בתם הבכורה, רותי, שנקראה על שם אמה.

עבדה במשך כ-15 שנים בנוי והאהבה הגדולה לטבע באה לידי ביטוי בגידול וטיפוח הצומח בגבע. וכן גינה מושקעת על יד כל בית שגרה בו, ונסיעות ברחבי הארץ בעקבות הפריחה.

במהלך השנים נולדו הילדים רתם, אילן, ארז, שירלי וטלי.

החדירה בילדיה את אהבת הארץ והמשפחה טיילה לארכה ולרוחבה.

הייתה צנועה מאד, הסתפקה במועט וערך העבודה היה קודש.

ב-1973 נסעו לטיול ארוך ביבשת אמריקה ומאז לא פסק יצר הנדודים בעולם תוך דגש על המזרח ואפריקה. כל טיול תוכנן בקפידה במשך זמן רב, צולם, תועד והשאיר רשמים עזים.

בסוף שנות ה-60 הצטרפה לצוות "בקרה", הייתה מראשוני העובדים, מילאה תפקיד אחראי בהתמדה וחריצות מעוררי כבוד עד שכלו כוחותיה לפני כחודש.

במקביל לעבודתה למדה וקראה – סקרנות ולימוד עצמי אפינו אותה, והייתה אוטודידקטית מופלאה.

זכו מִירָלֶ"ה וערי בזוגיות נדירה – אהבה, שיתוף וכבוד הדדי שאין כדוגמתם. הכל עשו ביחד ומעולם לא השתעממו אחד בחברת השנייה.

טיילו בחו"ל ובארץ, השתתפו בחוגים, צפו בתיאטרון ובקולנוע והקשיבו להרצאות.

במשך שנים עבדו יחד באותו משרד והשלימו זה את זו.

הילדים עזבו את הקבוצה אך נהגו להתארח בקביעות בשבתות וחגים והקשר עם הילדים והנכדים היה הדוק.

מילדה יחידה שהתייתמה בילדותה הקימה עם אהבת חייה משפחה גדולה!

שישה ילדים וחמישה עשר נכדים.

"אז תזכרו שהבטחתם לא לבכות

כי השמים גדולים והדמעות קטנות

תעצמו את העיניים כל גשם ראשון

ותחשבו עלי"

תהא נשמתה האצילית צרורה בצרור החיים

המשפחה

אמא,

מוקדם מדי,

תאוות דעת ופריחות,

תאוות נופים וארצות רחוקות.

היו לך  חיים מלאים, חיית אותם כמו שאת אוהבת,

בקצב מסחרר, של הרחבת-דעת וחוויות. לצד פעילות גופנית מדיטטיבית לאיזון והרמוניה.

וכשנודע לך לפני 3 חודשים על הסרטן המפושט בגופך רצית לדעת מה הסיכויים?

כי כמעט 83 שנים זה פשוט מוקדם מדי לתאוות חיים שכמוך. מילאת בקפדנות אחרי כל הוראות הרופאים, כי יש עוד כל-כך הרבה נופים ופריחות.

כשהבנת עד כמה המצב חמור, לא עזבת את העבודה בבקרה עד שווידאת שיהיה מי שיטפל במקומך בהזמנות.

לפני שבוע בדיוק "אני כבר לא יודעת מה אני רוצה"

וכשכבר לא ידעת, שחררת, שחררת את החיים, והדעת, הארצות הרחוקות והפריחות.

נוחי בשלום על משכבך    אמא יקרה

שירלי

************

שלום לך מירהל'ה

גדלנו יחד במחזור "ו",פעם זה היה חשוב מאוד. למדנו בבית-ספר בגבע בלבד. גם זה היה חשוב פעם. התגייסנו לצה"ל. את לנח"ל ואני ליחידה 101 והצנחנים. פגשנו אותך ב- 1953 בעין-גדי כשאת שותפה להקמת היישוב המבודד ביותר.

צרוף נסיבות הביא אותנו לעין-גדי, טרם שטיפסנו ב"מעלה האיסיים" לרמת החברה. הטיפוס היה קשה, אבל לא עד כדי כך שימנע ממך לטפס למחרת לפנות ערב ולהגיע אלינו.

בבי, שלמה זינגר ואני שמחנו לפגוש אותך.

ישנת בלילה באחד מאוהלי הסיירים ובבוקר כבר מהרת ליום עבודה חדש. זה מה שאפיין אותך, חריצות, דבקות במשימה מבוקר עד ערב.

לא נשכח אותך, היית לנו משהו מיוחד, אולי אפילו מגדלור.

חברייך במחזור "ו"

*************

 

תודה לצוות המרפאה והבריאות שליוו ודאגו לאורך כל הדרך, תודה לצוות בית סביון שטיפל במסירות בימים האחרונים, תודה לצוות ועדת אבלות על טכס ההלוויה המכובד על שמילא כל מחסור במשך השבעה תודה  לכל החברים שהשתתפו עזרו וניחמו בעת הזו.

רשימות לחוברת שתצא בשלושים מתבקשים לשלוח למיל של רותיgmail.com Ruthgil56@

או לשים בתא הדואר של ערי גיל.

משפחת מירהלה גיל.

מופיע בעלון:
תגובות לדף