על חטא ועונשו - נעה ידין

על חטא ועונשו

 

זמן סליחות וחזרה בתשובה העת הזו, ואני אמתכם הנאמנה מצטרפת בלית ברירה לקהל  הלא שוכחין כי נענשין.

"סוף גנב תליה" אמרו חז"ל. למזלי, איתי לא הקפידו, והעונש, גם אם לא ויתרו עליו ממש, היה במעט קל יותר.

מסורת היא מבית הורי שבערב שבת יש פרחים על השולחן ויהי מה. וכשההרגל הופך לצורך הוא יכול להביא רחמנן ליצלן לדבר עבירה.

בימי קיץ שחונים אלה, מקור הפרחים יבש וכך גם, זמנית, בכלבו. וביום שישי האחרון אני משייטת לי מאוכזבת בין החרולים היבשים ,ומה רואות עיני? בפינה קצת חבויה,ערוגת פרחים אחת מאלה שהנוי מטפח במרחב הציבורי, ובה שרידים דלים של הפרחים  שלא מכבר הרהיבו בצבעיהם.

לא חיכיתי, לא הרהרתי ולו לרגע קט בעבירה על חוק איסור קטיפת פרחים בגינות הציבוריות, הבטתי ימינה ושמאלה למעלה (אולי איזה כדור פורח, אורח תדיר בשמינו, בולש אחרי  החוטאים),  שמחה וטובת לב, נטולת מצפון, מתעלמת ממצוות אבי שאסר עלי לגנוב באופן כללי, עטתי על שלושת השרידים שעוד נותרו בערוגה הפרחים, ועוד שייטתי מבטי  כדי להיות בטוחה שאכן כל מה שעשוי לשמש לערב שישי אכן בידי.

 שוב בדקתי מסביב אם איש לא רואה, ונדדתי בעקבות השריד האחרון שבשולי הערוגה. קוטפת אותו בהצלחה ונודדת חזרה דרך הדשא לקלנועית הגואלת.

 אמממה???????.העונש הגיע במהירות.  מפלתי לא אחרה לבוא: כשלתי באיזו גומה  בדשא ונפלתי מלא אפיים ארצה. אוי לאותה בושה...לרגע כבשתי פני בדשא  ושוב הצצתי  לצדדים לוודא שאני לבד במרחב כדי שלא יהיו עדים לבושה. אני לא יודעת מאין צצו הצופים הרבים כי מכל עבר שמעתי קריאות חרדה לדעת שאני עוד חיה ולא שברתי רגל יד או כתף . הרגעתי את הקהל ובקשתי שישאירו אותי להתמודד עם הקושי להתרומם לבד. כולם ויתרו רק ישראל זיק הצדיק התעקש . הכרחתי אותו לוותר על מעשה ההתנדבות ההירואי שלו בקשתי שיקרב אלי את קלנועיתי הזקנה והנאמנה נעמדתי  על רגלי הפָּקוֹת

 וחזרתי הביתה חפוית ראש ומבטיחה לעצמי לרחם בעתיד על פרחי הגן (אגב, לי ולפרחים שלום)

נעה ידין

 

זר פרחים לשבת

 

 

 

מופיע בעלון:
תגובות לדף