זאת הרגשתי - רוחלה רז

זאת הרגשתי

 

מצד אחד יש לי הרגשה שההנהגה שלנו דוחפת במרץ רב מדי, לקראת שינויים באורחות חיינו. כאילו ישנו איזה אור גדול שאם יגיע אלינו נגיע אל האושר המושלם אם נביא שינויים רבים באורחות חיינו.

מצד אחד, טוב עשו הוועדות בניין ודירות שפרטו תקנות המבהירות לחברים את דרך עבודתן. וזה לא חדש מאד. הרי גבע משופעת בתקנונים, וזו דרכה כל השנים וטוב שכך.

כל חברה הרוצה לשמור על קיומה חייבת שיהיו לה נוהגים, שינחו את החברים בה, ברצונות וביכולותיה. אך בתקופה זו הנכחית יש לי הרגשה של דחיפות כדי לבצע שינויים באורחות חיינו, אולי הפרטות רבות יותר, ואולי אפילו להַפך לקיבוץ מתחדש "רחמנא ליצלן"... וכן הזמנת חבר יועצים, שילמדו אותנו כיצד לנהוג, כדי להגיע לאושר גדול.

נוכחתי באסיפה הכלכלית האחרונה. שמעתי רק טובות. המצב הכלכלי טוב, התאגידים פעלו במיטבם, הוחזרו חובות כספיים, מה שלא קרה בשנים קודמות. ובמובן החברתי חזרו לביתנו בנים רבים, ופעילות תרבותית וחינוך ראויים לציון.

לא שאני מתנגדת לשמוע גם מאחרים, אבל ההזמנה לשמוע קבוצת חברים כדי להציע דרכי חיים, ולהנחות את גבע בדרכה נראית לי קצת מוגזמת. הייתי רוצה שנשמור על אורחות חיינו, על השיתוף ועל עידוד הנתינה והתרומה של כל אחד מאיתנו.

על כך, שכל אחד נותן את כל יכולתו ורצונו לשיפור המשק והחברה. ולא להיגרר לדרכים חדשות שלא נהוגות אצלנו. האם אין ביכולתנו לפעול ולעשות בדרכנו ובכוחנו בעצמנו?     כשם שנהגנו עד כה? להיפגש בצוותים לשמוע זה את זה ואח"כ לדון באסיפה ולהצביע?

מה החיפזון?

אני יודעת שרבים אינם רוצים בחידושים גדולים ורוצים לשמור על אורחותינו ואליהם אני פונה – להשמיע קולם בדיבור ובכתב, כדי לכוון ולשמור על אורחות חיינו, ולא לפגוע בשוויון, ואיכפתיות שאנו פועלים בהם עד היום.

 לשמור על השוויון והרגשת הביטחון בחיינו השיתופיים ולראות את הטוב והנכון בהם.

אני מאד מקווה שבנים הבאים אלינו, יודעים להכיר ולראות את כוחנו בחיים טובים וצודקים!

רוחלה רז

מופיע בעלון:
תגובות לדף