חמישים שמה להתיישבות בגולן

יואל יקר

דברים שאמרתי בועידת התנועה הקיבוצית בעין גב לכבוד חמישים שנות התיישבות בגולן.

יש בהחלט התייחסות לאומנות של גבע. הוקרה ותודה. וחשוב לי להעביר לכלל החברות והחברים בגבע.

אולי תוכל לפרסם בעלון גבע.

תודה    אריאל

חמישים שנים לחידוש ההתיישבות בגולן ברכה בועידת התקצ 5 ביוני 2017

 

דברים בועידת התנועה הקיבוצית לכבוד חמישים שנה לחידוש ההתיישבות בגולן
בשנת 1974 , מחר לפני 43 שנה, עמדו מול ועידת התנועה כמה ממקימי כפר חרוב, חברי הגרעין הראשון יפה נוף. הועידה התכנסה באילת השחר, ומספר קיבוצים חדשים התקבלו להיות חלק מן המשפחה. חבריי, ששבו – אלו שזכו לשוב – מן מלחמה ההיא, מלחמת שבעים ושלוש, עמדו שם ושרו. הם שרו את הלחן של הפסוק: פרוש סוכת שלום עלינו. את השירה הזאת אנחנו ממשיכים לשיר עד היום, שירת ההתיישבות בגולן

ואת התפילה הזאת – תפילה לשלום, אנחנו נושאים בלבנו מאז.

כאשר אנו שואלים את צעירי הקיבוץ מה מושך אותם כל כך לבוא אל המקום המרוחק הזה, מקום הנמצא בקצה המפה המוכרת, בקצה החברה הנחשבת, בקצה הצעות הפרנסה המושכות - הם עונים לנו: המעיין – הצוק – והמרחבים. אשתף אתכם במציאות ובחלום שלנו דרך שלושת החלונות האלו, דרך המשקפת של המעיין – הצוק – והמרחבים. המסע הקצר הזה, שילווה בסיפורים, הוא מבט אישי שלי של כמעט חמישים שנים בגולן.

המעיין – הוקרה ותודה למקור הנתינה התנועתי

המעיין. במורדות הגולן, מסתתרים מעיינות, המהווים מקור השראה ומשאת טיולים לצעירים רבים. המעיינות הם חלק מהוויית הגולן, מתנת הגולן לנו ולאורחינו. המעיין הוא המבוע. הוא המקום ממנו שאבנו, המקור. המעיין שלנו הוא כמובן בית הורינו ותנועות הנוער, המדריכים, החברה הישראלית, מקורות הציונות, היהדות והמסורת. היום ראוי, ויותר מראוי, להוקיר ולהודות למעיין התנועתי, להוקיר את האנשים שעסקו באומנות ובליווי אשר מקורו בתנועה. האומנות, היא מערכת של חברות וחברים מקיבוצים ותיקים שלקחו על עצמם להנחות ללוות לאמץ ולסייע משך כמה שנים לקיבוצים הצעירים. מה גרם לאנשים מן היישוב, בעלי משפחות, לעיתים בני למעלה משבעים, היושבים ספונים היטב בבתיהם, לקום בוקר אחד ולהסתפח לקבוצות של צעירים המקימים יישוב או ממשיכים לבנות את היישוב. לשבת יחד אתם לילות ארוכים, לצאת לעבודה עם שחר. ובעיקר - לחפש מחויבות. היו רגעים לא קלים, בהם נדמה כי המחויבות ביישוב הצעיר נמצאת בעיקר אצל נציגי הקיבוצים המאמצים.

אני רוצה להודות לעשרות ואולי מאות חברות וחברי קיבוצים, רובם אלמונים, שהקדישו שנים יפות מחייהם למפעל האימוץ והליווי. ולשלב פה כמה סיפורים. חשוב להודות למלווים בכלל, לא רק אלו שטרחו והגיעו לגולן, אלא גם למאמצים של יישובי הבקעה והערבה, מורדות ים המלח, הנגב השפלה והגליל. אנשי האיחוד והמאוחד, וחבריי הטובים מהקיבוץ הארצי ומן הקיבוץ הדתי. אנשים שקולים בזהב שהוו השראה לי ולחבריי. בתקופת מחלקת המשק בנחל-עוז הופיעה ערב אחד משלחת מכובדת

של אנשי המשק והתעשייה מגבע. התאספנו בבגדי ב' במועדון, ומיד פרשו בפנינו החברים, תוכנית רב שנתית להקמת תעשייה.

אנחנו מציעים – אמרו לנו – שאתם תעלו על הקרקע עם תעשייה מוכנה. תהיו היישוב הראשון שעולה עם תעשייה. אז אני אינני יודע אם אנחנו היישוב הראשון המוקם עם תעשייה, ואיני רוצה להטריח אתכם בעליות ובמורדות הרעיון לאורך השנים, אולם אנו – חיילים צעירים – שאלנו אותם "תעשייה זה טוב" ? "כן, טוב" ענו ומיד נדרשנו לחתום על כמה וכמה גיליונות. לאחר כמה שנים הגיעו מספר מכוניות מגבע אל המפעל שהוקם בעקבות אותה תוכנית. "באנו לעשות קצת ניקיון וסדר" אמרו לנו. מכלי הרכב ירדה קבוצת חברים, בעיקרם אנשי התעשייה מגבע. בידיהם מגבים, סמרטוטים, דליים וחומרי ניקיון. מברשות צבע ודליי סיד. הם אספו אותנו אל מרכז המבנה, סיכמו על תוכנית עבודה ומשך יום שלם עסקו בקירצוף ניקוי צביעה וחידוש של כל מה שהספקנו לקלקל במעט החודשים שעסקנו בתעשייה.

בהיותנו יוגבים, כך קראו באותם זמנים למי שישבו על הטרקטורים החדשים שנרכשו בסיוע החטיבה להתיישבות, סייע לנו, ליישובי דרום הגולן, חבר רמת יוחנן. איכשהו, תמיד הגיע ראשון לעבודה, למרות שנסע מביתו שעה ומחצה. הוא בחן את עומק החריש, ומיקום הזרעים שהוטמנו וצעד חרישית מאחורי הטרקטור. קבינה לא הייתה וגם טלפון סלולרי לא היה. אבל מנטורינג קפדני היה, עם דרישה למושלמות. בכל פעם שחרגנו מעומק החריש או הזריעה, שחרר המנטור אבן מדויקת אותה חטפנו גב. כן, שיטות החינוך השתנו מאז. 

 

ערב אחד נקראנו לאסיפת חרום. מזכיר התנועה, מרכזת וועדת החברה, המלווה החברתי, והמלווה המשקי - רוצים לדבר אתנו 'ברצינות'. בדקנו ומצאנו, כך פתחו את הדיון, שאתם פשוט לא מתחתנים ולא עושים ילדים. המצב הוא מצב חירום, ככה לא יתפתח פה יישוב ואנחנו מודאגים מאוד. ואנחנו חושבים, ככה הדגישו, שהבעיה אתכם, שאתם חולמים להיות צעירים לנצח, ואתם לא מוכנים לקחת על עצמכם מחויבות!!! כי משפחה היא מחויבות, וילדים הם החלטה חד כיוונית, ויישוב – אם לא שמתם לב – זה בדיוק אותו הדבר.

אני לא אספר לכם שמאותו רגע סידור העבודה זיווג זיווגים על פי טבלת הרווקות והרווקים, אולם בשנים העוקבות לא פסקו החתונות, מלאו אסמינו בר ובתי הילדים החלו להתמלא אף הם.

המלווים האזוריים של התנועה כמו גם חברי הקיבוצים המאמצים הפכו ברובם להיות חברים. ופה וידוי קטן, היו לא מעט רגעים של קושי. בעיקר בעת העזיבות הגדולות. מציאות מובטחת ליישובים חדשים. לדוגמה: ביום אחד עזבו אצלנו שבעה חברים, כולם אנשי גידולי השדה. ואילו אותם מלווים ובנוסף גם המדריכים החקלאיים, מלווי התעשייה והחינוך, הם אלו שהפכו להיות האחר הרלבנטי לרבים מאיתנו. הם אלו שיצרו אצלנו ציפיות שסייעו לחזק אותנו, ובעיקר את בעלי התפקידים ברגעי הקושי. אנקדוטה מעניינת המראה שאין הרב מתקנא בתלמידו מספרת על אחד מן היישובים המאמצים שבעמק. צעירות הקיבוץ החליטו לחדש ולשנות את המערכת בתחום החינוך. פנו לעצה בתנועה ושמעו את ההמלצה הבאה: יש קיבוץ אחד די מאורגן שניתן ללמוד בו כמה עקרונות של ארגון והצלחה של מערכת החינוך בגיל הרך. פנו אליו!

בדקו ומצאו שזה היה הקיבוץ אותו אימצו הוריהם אך כמה שנים קודם לכן. אילו פשפשו בסיפורים היו יודעים שציפקה שלהם היא זו שלימדה את האמהות הצעירות כיצד לחתל. הנה חוק שימור הידע, או חוק שימור הניסיון, ואולי שימור הנשמה. שלא הולכת לאיבוד.

בשנים האחרונות, עם ייסוד שכונת החורש, היא שכונת ההרחבה, יצאו אנשי ההרחבה ללמוד את רזי תקציב החינוך. בעיקר אל עלויות החינוך בגיל הרך ובחינוך הבלתי פורמלי. הם התקבלו במאור פנים אצל אנשי מחלקת החינוך בתנועה, קבלו הסברים ונתונים שהניחו את דעתם וסייעו לשלום בית מתמשך.         

המעיין עבורנו הוא מקור לערכים של עשייה, להתמקדות במבחן ההצלחה, להערכת נאמנות לאורך זמן, להתייחסות לזולת במעשים וביזמה. המעיין התנועתי הבהיר לנו - נתינה היא עיסוק מתמיד ולא הבלחה של רגע.

הצוק גולני המקום בו נאחזנו

הצוק הוא המקום ממנו רואים את העמק, הצוק הוא מה שרואים מן העמק. הצוק הוא איום שהוסר והוא גם תקווה. הצוק הוא מותג והשראה. הצוק הוא מקום חשוף ויש לטפס אליו, ללמוד לחיות בתנאים שלו. ושאלה גדולה היא כיצד לטפס עליו וכיצד להיאחז בו. התשובה לאתגרי הצוק – היא תיאור הפעילות היישובית שלנו ושל כל יישוב לעצמו. כלומר ההתמודדות עם שאלות היום יום, האתגרים של תקופת הבנייה והנחת הבסיס להמשכיות. כל אלו הם סימני הדרך. חשוב גם לזכור, הצוק הוא גם פינה מנחמת. מקום המקודש לרגעי ההתייחדות עם המחשבות, הכאבים והרוח, מענה לבדידות ולמרחק. חלון פתוח אל הזריחה ואל השקיעה, תזכורת מתמדת לנצחיות ולקבע, אך גם לשבריריות ולרגע. לאורכו של הגולן מצוי הצוק. ממבוא חמה ועד החרמון. והוא פתוח לכולם.

הצוק שלנו הכיל את הניסיון לתת מענה לצרכים. ליצור חיים של הוגנות, של התחלקות במאמץ ובתוצאותיו.

הצוק שלנו ליווה את הנרטיב המקומי "התהליך חשוב מן הביצוע" ואני רוצה לשתף אתכם בתמונות, לא תמונות בתערוכה, אלא תמונות מן החיים. כי מי כמוכם מכיר בכך שחיים של שניים יחד, בני זוג, הם אתגר. לעתים כאב גדול. חיים משותפים בקהילה המחייבים קבלת החלטות משותפות בעידן שיש בו במה להתחלק – עלולים להיות סיוט. מנקודת המוצא הזו אני רוצה להביא כמה פתרונות אותם ניסינו על הצוק בתקופות שונות.

הפנמנו את מרכזיות התהליך בחיי הקהילה, כי הצלחה מחייבת תהליך שסופו פתרון, הסכמה, וביצוע.

זה לחם חוקנו אם אנו רוצים לשמור על לכידות ועל דרך משותפת. לדוגמה: תהליך הכנת הקהילה לקליטת הבנים ארך מעל שלוש שנים ואילו תהליך שינוי אורחות החיים, מה שמוכר כהפרטה – ארך מעל שתיים עשרה שנים, ועדיין היד נטויה. בשיחה שקיימתי עם מוסכניק שעבד בשותפות בין קיבוצית שהוקמה אצלנו שאלתיו – מה הדבר החשוב שיצא לך מהשותפות, הרי זה לא יכול לעבוד היחד הזה. והוא ענה לי: ראיתי שיטה שלא הכרתי, נכנסים לדיאלוג מתוך ידיעה שנצא ממנו עם החלטה והסכמה, ואותה – הפלא ופלא – מבצעים וממשים.

נדיבות וגמישות נוסחו אצלנו 'כשינוי בתנאים של חיבה'. ומדוע חיבה? מתוך הבנה שלאנשים רבים ישנם צרכים רבים. ולכן,בכל שינוי חברתי, מתחייבת הבנה דקה, ירידה לפרטים וזמן עיכול. ולדוגמה: לשאלה מה להפריט ומה להותיר כחלק מן הערבות ההדדית ניתנה בין היתר, התשובה: נשמר דברים ששומרים על מסורת הקהילה וכאלו השומרים על כבודו של החבר. והסיפור הוא שעד עצם היום הזה מממנת הקהילה, מעבר לבר המצווה החשוב לנו, הכינוסים בחגי ישראל, ורשת ביטחון. גם את תקציב בריאות השיניים. מכוון שאת הביטוי הבולט האפשרי לפערים בין אנשים – רואים לרוב ברמת הטיפול בשיניים. מי שיש לו ומי שאין לו. ולנו חשוב לצמצם את פער הנראות.
חברינו מן הצפון התמודדו באומץ בכנות ובפתיחות עם הצורך בשינוי אורחות החיים. מהם שהובילו את מודל העמדת המשפחות בעצמאות כלכלית ומהם שמצאו דרך מקורית, ויצרו קולקטיב של אינדיבידואליסטים. ההעזה והנכונות לנסות היא גם חלק מחוויית החיים על הצוק הגולני. 

על צוות אי ודאות שמעתם? בעת אי הוודאות הפוליטית הוקם צוות אי-ודאות או בשמו האחר צוות לכידות. הקהילה בחרה בדרך של התמודדות משותפת. באסיפה דרמטית של חברי הקיבוץ הוחלט שבכל מצב נשארים יחד והמנהיגות מקבלת אמון מלא בטיפול במצב החירום היישובי. לכידות הקהילה עמדה מעל לכל ומאמץ רב הושקע בחיזוק וחיבור הקשר בין האנשים. מאמץ הושקע בהפעלה חברתית והסברה בקרב הילדים, ובמתן מידע בכדי לספק ידיעה ברורה ומסירת חששות.

פן אחר עמו התמודדנו הוא דרכי הניהול. בחרנו בניהול משתף, שהוא שם קוד גם לאחריות כלפי העובד ולהבנה כיצד ניתן לגייס רצון טוב לכדי הצלחה מקצועית. אנשים רוצים להצליח אולם הם חוששים מכישלון.

הסרת הפחד הייתה היעד הראשון ועל כן הכרזנו שאין מפטרים על ביצועים ובכל מקרה יקבל עובד פיצויים.

הצעד השני הוא ההפרדה בין אחריות ובין אשמה, והאמירה כי אנו מצפים ללקיחת אחריות. אחריות משמעה להפיק לקחים ולבצע נכון ואיננה אשמה. בוקר אחד נמצא עובד המחבל בתוצרי עבודתו. כאשר נשאל אם הוא כועס אמר שלא, הוא רק חושש כי אינו מבין מה נדרש ממנו. האיש הועבר למחלקה פשוטה יותר, ונמצא עובד מצטיין שנה אחר כך. מצוינות והובלה ניתן להשיג בעזרתם של אנשים בטוחים ושלמים בדרך של קבלה, עידוד והעצמה.   

הצוק לימד אותנו להיאחז באדמתו המרוחקת, הקשוחה והחשופה לכל רוח. בדרכים של חיבור ופתיחות בין האנשים, אחריות הדדית, תקווה ואמונה בכוח היחד.

המרחב כהזדמנות להרחיב מעגלים, לשתף ]עולה ולגעת באחר

מרחב היישובים והסביבה הגולנית הוא הספר האמיתי מן היחידים שנותר לנו. המרחב הוא האופק למלוא העין, תחושה של אינסוף, חירות ומקום. המרחב הוא גם החיבור הזה שלנו בני האדם אל הטבע, הפיקדון שניתן לנו לשמרו. המרחב הוא ההזדמנות לצאת מן המעגל של היחיד, של היישוב ולגעת באחר, להכירו, לחבור בכדי ליצור מעגלים רחבים שיש בהם היכולת לשנות ולהשפיע.

בארה"ב נשמעה תיזה שהערכים המובילים של האומה עוצבו ופותחו בספר. כן, במערב הפרוע. תרבות של אחריות האדם על מעשיו, האמונה כי האפשרויות אינן מוגבלות וניתן להשיג ולממש חלומות באמצעות יוזמה ועבודה קשה. האם נגמר הספר והפך להיות פריפריה נתמכת? בימים אחרים כאשר הגיע טוסקניני לארץ, הוא בא לנצח בעמק, לא בתל-אביב. הספר היה מקום של תרבות. אגב, בטכס העלייה לקרקע בכפר חרוב ניצח גארי ברטיני על הפילהרמונית ממש פה בבוסתן שמעלינו, והתזמורת ניגנה את היצירה 'עמק' של מרק לברי. גם המעשה החלוצי של מקימי ההתיישבות החל באלפים בודדים של יהודים שקיבלו על עצמם לממש את הפתרון הציוני בארץ ישראל. כן, הם באו לחיות בספר, בפינה רחוקה של האימפריה הטורקית, ובו החלו ליצור תרבות חדשה.

אין ספק שהמרכז היום נמצא בשפלה בגוש דן. יש בו יתרונות גדולים אך גם כמה חסימות: כמו הפקקים בשיא התנועה. הפקקים בסולידריות, הפשע המתגבר, התהיות בנושאי החינוך ובתחושת הזהות של הקהילה. הניתוק מהטבע ומיפגעי  הסביבה. אנשים המגיעים לגולן ולפריפריה אומרים בדרך כלל כי הבחירה שלהם לגור רחוק מן המרכז היא בחירה בחינוך אחר, חיי קהילה, וקירבה אל הטבע, אל הסביבה. אני משוכנע שיש חפיפה גדולה בין האתגרים העומדים בפני הגולן ואלו העומדים בפני חלק גדול מן התנועה הקיבוצית.

אתייחס רק לכמה מהלכים מרכזיים הנעשים בגולן בכדי להתמודד עם האתגרים האלו.

אל אתגר החינוך, מתייחסים אנשי הגולן בגישת – אלף פרחים יפרחו. בגולן מתקיימת קשת גדולה של עשייה חינוכית, מן הדרך הדמוקרטית, לימודי הטבע, יהדות ומסורת משלבת מגזרים, ולימוד פרונטאלי. לפנינו כמה ניסיונות מעניינים המתקיימים בגולן:

מכללת אוהלו שבגולן מובילה ניסוח ועיצוב פדגוגיה חדשה, שעיקרה תמיכה בהכשרת תלמיד בעל יכולת ללמידה עצמית בחברותא ובצוותים. כאשר תוצרי הלמידה הנדרשים נוטים להיות פחות אינדיבידואליים ויותר משתפים. התלמיד כיצרן ולא כצרכן. המכללה עוסקת בהכשרת מורים המתאימים להפעיל סביבה תומכת שונה. בהכנת מצע חינוכי ותוכנית עבודה לשם שינוי סביבת הלימוד ומרחב הלמידה. ובפיתוח פדגוגיות המתאימות לסביבה משתנה ולהכשרת מורים המתמחים בסביבה משתנה. בפועל תומכת המכללה ומייעצת לגופים אחרים: בהכנת בתי ספר ללמידה במרחבים פתוחים, ובשימוש בפדגוגיות המתאימות לסביבה משתנה, בטבריה ברמת גן ועוד. המכללה שותפה בפרויקטים מתקדמים של משרד החינוך כולל בחממה לחדשנות. השבוע תיפתח באוהלו בגולן חממה ייחודית להכשרת מורים לטבע ומדעים בה הותקנו הדמיות, צמחים ובעלי חיים בסביבה ממוחשבת אוספת נתונים. מורה שמלמד פוטו-סינתיזה, אמרו לי, יבדוק נתונים ישר מן העלה בכל יום וידע בדיוק על מה הוא מדבר.

פרויקט גוונים בבית הספר נופי גולן, שם מנסים פדגוגיה חדשה, הוא ניסוי מוביל בגולן ואולי בארץ כולה: הוקם מרחב למידה מסיר מחיצות. המחיצה שבין בית הספר והסביבה (בפרויקט מעורבים קהילה, הורים, אקדמיה), המחיצה שבין הכתות (נפתחו מרחבים, מתקיימת תנועה חופשית), המחיצה שבין המקצועות (הלימוד פרויקטאלי רב תחומי), המחיצה שבין השיעורים (לימוד ללא צלצול, המורים לרוב אינם מתחלפים), והמחיצה שבין המורים לתלמידים (כולם חוקרים לומדים ועובדים יחד, כאשר המורים הם מנטורים). זו השנה השלישית לניסוי, והנה שבעים תלמידים בקשו להיכנס לפרויקט בכתה ט'. ארבעים מהם משני בתי ספר שלא מצאו בעבר עניין בפרויקט, ורק תלמיד אחד שבא מבתי הספר האלו הצטרף לתוכנית לפני שלוש שנים. היום, הוא הנער שנבחר מבין 2500 מועמדים לצאת ללמוד במשך כמה חודשים בשוויץ, במאיץ החלקיקים כחלק מתוכנית עולמית. למה אתה צריך את המסגרת, למה להשקיע באחרים, כשאתה יכול ללמוד מהר ולבד, נשאל הנער. אני נתרם מהלימוד המשותף, אני נתרם מללמד אחרים. כך ענה. 

ובנוסף - בבית ספר יסודי אחד הוקמה 'כתת פלאים' , בשני הוקמו 'מרחבי חקר' כולל תצפיות קבועות ברפת קיבוצית, ובשלישי 'מרחבי למידה משחקיים' לכתות הנמוכות. השותפות שלנו עם פרויקט גליליום כוללת העשרה מדעית ומחקרית מגיל הגן ועד לסיום התיכון, וליווי עבודות גמר מדעיות בשיתוף אקדמיה ותעשייה. המכון לחקר הגולן, מכון שמיר, הרחיב את הליווי והחונכות של קשת העבודות האלו גם לתחומי הסביבה.    קהילת החינוך הגולנית היא קהילה מארחת ומתחנכים בה מאות ויותר של ילדים בני נוער ובוגרים מכל רחבי הארץ: שלוש מכינות למנהיגות חברתית פועלות בגולן, וגם ארבע קבוצות של מסגרת חינוכית לבוגרי צבא הבאים לעבודות קטיף וחקלאות הנקראת נטעים. בית ספר להנדסאים בשיתוף חיל האוויר המכין מאות הנדסאים פועל יחד עם תלמידי העדה האתיופית ובנוסף מכשיר חרדים לשירות בצ.ה.ל. מסגרות חינוך תורני לנוער ולבוגרים ומדרשת שילוב פועלות כבר שנים רבות, בית ספר לנוער המעדיף עבודה חקלאית בבוקר ולימודים לבגרות אחר הצהריים הנקרא רגבים הוא ניסוי חדש. כמו כן פעילים מוסדות לבני נוער חוסים, לנוער בסיכון, לנערות הזקוקות לבית ועוד. כך שהגולן משולב מעל לראש באתגרים חברתיים ולאומיים.

האתגר הקהילתי משולב באתגרי הקליטה. ההרחבות בגולן בחלקן הן מתנה גדולה ליישובים, שדרוג של ממש. להצלחה הזו שני צדדים - והחוט המקשר הוא פתיחות, נדיבות ושותפות. ביישוב שבו קיבלו המתיישבים החדשים שותפות מלאה ואחריות על התקציבים, ההשתלבות הייתה מהירה ועמוקה.
האגף לפיתוח קהילתי מבצע מיפוי שנתי ליישובים, מעצים ומחזק את בעלי התפקידים, מסייע להכנת תוכנית שנתית רב תחומית ליישוב. בתמיכת האגף אנו נעים מן המקום בו היינו בעבר, עת נבנו היישובים והפעילות הייתה פנימה, אל המקום בו נפתחים המעגלים, אל האתגר ליצור מערכים גדולים יותר משפרי שירותים ומעצימי מנהיגות.

החוסן הקהילתי איננו שם או כותרת בלבד, החוסן הוא שמות של אנשים הדואגים בכל יישוב ויישוב ולומדים לעסוק במצבי חירום. שלושה אירועים טרגיים שקרו בשנים האחרונות הראו, כי צוותי פעולה יישוביים מסוגלים לתרום לעמידות וללכידות במצבים מאוד לא פשוטים. הצוותים היישוביים מובילים את פעולות הלוגיסטיקה, הרווחה, החינוך, הרפואה והביטחון במצבי החירום. כך נוצר מרכז חוסן ייחודי העוטף ומחבק פרט, משפחה וקהילה.

פלורליזם וכבוד הם ציר העשייה וההתנהגות, מאחר וישנה מורכבות יחסית בגולן הנובעת מן השוני בין היישובים, מושבים – קיבוצים – קהילתיים. ומן השוני בין הנפשות הפועלות, שיתופיים ופרטיים, חופשיים ודתיים. ולכן הפלורליזם והכבוד לשונות הוא נר לרגלי היחסים ההדדיים.   

ואי אפשר בלי הסביבה. אמנם האתגר לשמור על הנשרים ולכבד את הזאבים תלוי בגורמים רבים. אך בינתיים עובדים - תוכנית השטחים הפתוחים בגולן היא מודל לשיתוף פעולה של איזון בין שימור לבין פיתוח. זוהי הצלחה המשקפת הגעה להסכמות היכן יהיו אזורי התכנון והפיתוח ומה מותר להקים בהם. בנוסף מתקדם פרויקט המשתף את אנשי הגולן באיסוף נתוני טבע. כל מידע על בעל חיים ועל צמח נקלט באפליקציה ומהווה בסיס למיפוי הטבע בו בורכנו ועליו נשמור. פתרון מוחלט ניתן לסילוק מפגעים, החל מפרש רפתות ועד לגזם. הבוצה הופכת לגז או לקומפוסט – מעגל סגור.

הגולן הוא איזור חקלאי ואינו משוחרר מדאגות לאור העננים השחורים המכסים את שמי הענף. הנה כמה נתונים על החקלאות בגולן. ב 27 יישובים חקלאיים מתפרנסים כ 1600 חקלאים. המייצרים 100 מיליון ליטר חלב. מגדלים 12 אלף אימהות בקר לבשר. דוהרים על פני 535 אלף דונם מרעה. משקים 30 אלף דונם גידולי שדה וקוטפים מ 60 אלף דונם מטעים וכרמים. סך התוצרת החקלאית לשנה כ 1.3 מיליארד שקלים.

שיתופי פעולה ככלי להתמודדות אינם חדשים אצלנו. ייקב הגולן ששמו יצא למרחוק, חברת בראשית המספקת פרי לכל השוק ועוד. שיתופי פעולה מקומיים בין יישובים, פעילים וקיימים לאורך ולרוחב הגולן.

על הפרק נמצאת התארגנות לחקלאות חדשנית ומתקדמת, כזו שתדע לנצל את יתרונות האיזור, האדמה והמים המוגבלים, ותחפש הזדמנויות עבור האנשים המיוחדים כל כך שיובילו את החקלאות למקום ראוי, בר קיימא. 

מרחבי הגולן הם שילוב קסום של טבע ואנשים, בהם נוצר סיפור מרתק. כזה המתמודד עם אתגרים של הפיכת הפריפריה הנתמכת לספר מוביל. לקראת חמישים השנה הבאות מתחדד הצורך בחדשנות, ביוזמה, בשיתופי פעולה רחבים ובאיזון המכבד את האדם הפעיל במרחב, ושומר על הטבע מעורר ההשראה העוטף אותנו. המסע הקצר הזה החל מן המעיין, עבר אל הצוק, והוא ממשיך אל המרחב. גם אם יסתפקו הצעירים שלנו בגולן במי המעיין הפיזי, בנוף הצוק המוחשי וברוח הנושבת על פני המרחבים – הם לא יוכלו להתעלם מן הקריאה לחלום ולעשות.     

 

תודה רבה, אריאל שגיא, כפר חרוב

מופיע בעלון:
תגובות לדף