דוד שטנר ומלחמת ששת הימים

דוד שטנר ומלחמת ששת הימים

הייתי אז מפקד מחלקה, מילואימניק צעיר בגדוד 92 של חטיבה 3 ("אלכסנדרוני" ההיסטורית). המ"פ שלי היה פיני שיבולי ממזרע, המג"ד היה רן בר גיורא ("הבן של ברגילבסקי מעין חרוד"). אתי בגדוד היו יונה גפן, דן לב, ערי גיל, יוסף בן שמעון, ויובל גוריון המנוח. יודעי העברית שבינינו קראו לחטיבת חי"ר זו "חטיבה עילית", שכן רבים מחייליה היו מנצרת עילית, עפולה עילית ויוקנעם עילית.

לאחר שמיצינו את ההכנות למערכה בימים ארוכים וחמים ומלאי יתושים, כשהתרוצצנו והתאמנו בגבעות חוקוק שליד הכנרת, הגדוד שלנו קיבל משימה לבלום בכל הכוח אפשרות שהסורים ינסו להיכנס למשאבות המוביל הארצי בטבחה ויפוצצו אותן. הגדוד נערך ליד המושב הצעיר אלמגור. הגבעה "שלי" הייתה גבעת "זומזום", שחלשה על הכניסה לאלמגור ועל סביבותיה. כך חפרנו לנו בהתמדה מדכאה באדמתה הבזלתית שסלעיה לעגו לנו ולחפירותינו. ובכל זאת: כשהסורים הפגיזו אותנו די קרוב ואף פגעו  בגבעה זו, העמדות שלנו עמדו במבחן. בשבת 10.6.1967 חצינו ברגל את הירדן, וכבשנו מוצב סורי ליד הכפר משפע. הגדוד כבש גם את "בית הבק" ומקומות נוספים. מאוחר יותר עלינו למרכז הרמה. שם יחד עם קצין נוסף בפלוגה, דוד ילין מיגור, קיבלנו כניעה של תושבי כפר באמצע הרמה, שמבחר מתושביו יצאו מולנו, שני קיבוצניקים עם "עוזי" וחגור, והם הניפו בדים לבנים והתמסרו ברצון מופגן לכובשים החדשים. כשחזרנו מהמשימה נודע לי כי יויו רם נהרג. מאוחר יותר נודע לנו על נפילתו של עמי גורן.

בתום המלחמה חזרתי לגבע. לא הכרתי את חדרי הקטן, שכולו כוסה במרבדים, וילונות חדשים וגם בארון הבגדים היו פתאום בגדים לא שלי. הסתבר כי שולמית רצין עליה השלום, חשבה שגם היא צריכה לעשות משהו במלחמה, פלשה בתנופה לחדרי, שפשפה ומרקה וניקתה כאילו שיש מסדר. בנוסף היא העיפה מהחדר את כל הבגדים שהיו לי עוד במזוודת העץ שלי, אותה הבאתי לגבע בתחילת כתה ח'. שולמית הלבישה אותי כעת מבלי לשאול אותי שאלות מיותרות (כי בעיניה בין כה לא הבנתי בלבוש) בבגדים "סטייל גורדוניה", כיאה לניצחון הגדול במלחמה.


מופיע בעלון:
תגובות לדף