מיומנו של זאב קליין

זאב קליין היה מגוייס במילואים ושירת בחזית הדרום  אנו מביאים קטעים מיומנו אותו כתב בזמן הקרבות ולאחריהם 

28/5/67

חצות. שמי נוגה גבוהים ונקיים. רבבות כוכבים מרצדים. עולמות רחוקים וקרים.

חצות. ברגע זה מלאו לי 30 שנה. האם אעביר את היום? האם אזכה לחיות את שנתי ה- 31?  ....לפני 5 שעות כינסנו המפקד והוא גבוה וחיור ומבוגר מתמיד.

בקול חגיגי והחלטי אמר: עם שחר זה יתחיל. כוחותינו יפרצו בצירים...

לרגע השלך הס עמדנו קפואים. נמלים קרות החלו עולות ברגלי...הדם אזל מפני...מחשבות התרוצצו בראשי כשהן רודפות זו את זו...

הנה קו  הגבול, הוא כבר לא נראה בשטח. הטור נמשך ונמשך זורם הלאה הלאה רומס תחת גלגליו גבול זה ומכסהו באבק. הרושם אדיר. עצמה כזו עוד לא נראתה. אלפי כלי רכב נעים בטורים ארוכים ונבלעים בתוך האובך, במרחבי המדבר העצומים.

התקדמנו מעל הכח. בתוך המכוניות נראו נקודות זעירות. אלה אנשים. הם הולכים לחזית לקו האש. הם מרגישים. הם פוחדים. הם חיים. הם רוצים מאד לחיות. ואני רואה אותם רק כבליטות זעירות... את משימתנו לא בצענו. נאלצנו לחזור, הייתה פעילות מיגים באזור.

ירד הערב. לילה. למחרוזת הניצחונות נוספים שמות מוכרים נוספים. אל עריש בידנו. אום כתף נפלה. בגזרה הירדנית והסורית השתלטנו על המצב...אנו גאים על היותנו ישראלים...

13.6.

בעיית השבויים  לא נותנת לי מנוח. במלחמה צריך להרוג זה נורא. אבל אין כנראה ברירה. אם לא נהרוג ניהרג. אין פה הרבה מקום למחשבה אין גם זמן למחשבה.

אבל השבויים, הם באים אלינו לעשרות. יש המקבלים אותם בנשק שלוף בקללה אכזרית במכה ולמכלאה. יש הנותנים לשבויים אפילו סיגריה בדרך למכלאה. אנושי ויפה.אך יש המתעללים ממש בשבויים...

עוד לא שמעתי על חייל הנענש על יחס אכזרי או הריגת חייל מצרי חסר נשק הבא להתמסר. האם יוכלו אותם רוצחים לחזור למסגרת החיים הנורמאלית? לאהוב את נשיהם וילדיהם...למרבה הזוועה התשובה היא כן.

אדם מוצא לו הצדקה למעשהו גיבוי או התעלמות מגבוה...

ברור אם מי מאיתנו ייפול לידי המצרים גורלו יהיה מר פי 77 אך האם זו הצדקה? ...האם הפתרון לכך הוא הסרת כל רסן, התפרעות, השתוללות

זה בשום אופן לא יוכל להיות הפתרון.כל הימים האחרונים הלכתי עם הרגשה לא טובה בלב.

פגשתיו שוב בנחל אחרי הקרבות. היינו מחוץ לעיירה באזור היו מונחות עשרות גוויות של חיילם מצרים. נדמה היה לי שהבחור מזועזע אך הוא אמר לי בפשטות הרגתי רק 6 מהם. לא הצלחתי יותר. ועם זאת התקרבו אלינו   2 כלבים מזוהמים שהסתובבו בין הפגרים. חשבתי שהבחור ירביץ בהם צרור , אך הוא פתח את מימייתו ( המים היו בצמצום) שפך את המים לכלי נתן לכלבים ועוד השגיח שהכלב החזק לא יקפח את חלקו של החלש.

זוהי מלחמה. ואני רוצה בכל ליבי שזו תהיה האחרונה.

מופיע בעלון:
תגובות לדף