נעמי גורן ז"ל - לזכרה

בית גבע אבל על פטירתה

של נעמי גורן ז"ל

ומשתתף באבל המשפחה

 

נעמי (וייס) גורן נולדה בשנת 1940 בשכונת נווה שאנן שבחיפה להורים יוצאי גרמניה.

בשנות ה-50 במסגרת התנועה "מן העיר אל הכפר" עברה המשפחה לקיבוץ מצובה שבגליל המערבי. נעמי השתלבה מיד בחיי חברת הנוער והקיבוץ, ועד מהרה הפכה לנערה פעילה

ומעורבת מאד  שעל פיה יישק דבר.

ההורים שהתקשו להשתלב בקיבוץ ואורחותיו, עברו לגור בנהריה אבל נעמי "נשבתה" בקסם

הקיבוצי ונשארה במצובה.

בראשית שנות ה-60 גוייסה לתנועה בתפקיד רכזת שנת שרות ושם הכירה את אלי גורן. הקשר נוצר, ובשנת 62 נשאו והקימו משפחה. נולדו ילדיהם עמית נילי וסיגל וברבות השנים נולדו גם 5 נכדים.

משנת 1962 ועד היום נעמי חברה בקבוצת גבע – 55 שנה. חברות המלווה במסירות לרעיון, לעבודה, לחברויות שנוצרו עם השנים.

נעמי עבדה שנים רבות בחינוך בבתי הילדים ויחד עם אמירה רון חברתה הקרובה ליוותה את ילדי כתה א' עד הגיעם לכיתות ט'. זוהי התמדה!

אחרי שנות חינוך ובתי ילדים, עבדה נעמי בשקדיה, בכלבו ובבקרה והכל תוך הקפדה יתרה על דיוק ומסירות עד יומה האחרון.

במשימות "חוץ גבעיות" מלאה בין היתר בעקבות מלחמת יום כיפור תפקיד של נהגת אוטובוס מטעם המועצה האיזורית במסגרת שרותה במל"ח (משק לשעת חרום") של האיזור(והיתה מקור לגאווה פמיניסטית של הבנות שהשתאו למראה האומץ לאחוז בהגה האוטובוס.) התפקיד נוצר עם גיוס הנהגים הקבועים למלחמה ונדרשו מתנדבים ומתנדבות לתפקיד.

נעמי עסקה רבות בפעילויות שמחוץ ליום העבודה הרגיל. היתה מרכזת ועדת בריאות , ועדת תרבות,בביתם אירחו נעמי ואלי ילדי חוץ, נח"לאים, מתנדבים. תמיד המה הבית מ"ילדים מאומצים".

זמן מה הנחתה נעמי הופעות של הגבעטרון ועם כל המטלות ההתנדבויות ומלוי התפקידים למיניהם ידעה גם ליהנות מ"מנעמי החיים"לטייל, לבקר במוזיאונים,לשבת עם חברות בבתי קפה לטייל בשבילי הארץ ובשבילי חו"ל, נעמי השרתה בטחון על סביבותיה בטיולים עם חבריה וילדיה לא איבדה לעולם את חוש ההתמצאות המופלא שלה  ויכולת לבסמוך עליה בעינים עצומות.

וכל מעשיה תוך נתינה ומסירות טוטאלית . לחברותיה הקרובות לנה ואמירה ולאלה במעגלים הרחוקים יותר.גם עם "ילדיה המאומצים" – מתנדבים, ילדי חוץ ונח"לאים. קשרי חברות ויחסים עמוקים והדוקים שנשמרו במשך עשרות שנים עד יומה האחרון.

וכל השפע הזה מלווה בחוש הומור מתפרץ שלא קלקל את היושרה ה"ייקית" ה"סרגלית" שלה כל ימי חייה.

נעמי עזבה אותנו בחטף והשאירה את ילדיה חברותיה ואוהביה כואבים ונדהמים.

***************

נעמי יקרה

איזו סמיכות גורל מזמנים החיים, רק לפני פחות מחדשיים נפרדה זהרה אחותי מהאמא המאמצת שלה ברכה אבני והנה גם אני נפרדת ממך.

נפגשנו לקראת סוף התיכון כשהגעתי לעבוד בבית הילדים שעליו את היית אחראית. וכשנודע לך שאני לא הולכת למשפחה מאמצת אלא נשארת לבד בבית הילדים, את ואלי פתחתם לי את ביתכם ולבכם  בלי לחשוב פעמיים.

הרגשתי מיד בת-בית בזכותהחום האנושי שקרן ממך, הרגישות ויכולת ההקשבה, הרוגע שבך וכמובן חוש ההומור המיוחד שלך.

לא אשכח שכשהייתי צריכה ללמוד לבגרות את ואלי הצעתם את ביתכם ודאגתם לי לפינה חמה ושקטה.היית בשבילי האמא שהיתה חסרה לי, הרגשתי בנוח להתיעץ איתך ולשתף אותך בכל דבר.

וכשנולדה הבת הראשונה שלנו, התייצבת אצלנו (מבלי שביקשנו) כדי לעזור ולהדריך באמבטיה הראשונה ובגזיזת הצפורניים ועוד.

לפני כשלושה שבועות, הרגשתי צורך להתקשר.שוחחנו ארוכות על הילדים והנכדים (כשאת כמובן לא שוכחת אף אחד.)

שאלתי לשלומך ונשמע היה שהכל בסדר.

ואפילו את לא מוותרת על השחיה כל בוקר בסחנה, כך סיפרת.

לא עבר שבוע והעולם התהפך. אלי התקשר ובישר את הבשורה הקשה והבלתי נתפשת על מחלתך.

לא ידעתי שזו תהיה שיחתנו האחרונה ושזו בעצם הפרידה מנעמי שכל כך הערכתי ואהבתי.

זיכרך הטוב והיקר ישאר בליבי וילווה אותי ואת משפחתי. נוחי בשלום

דורית (היתה "בת מאומצת" אצל נעמי ואלי)

מופיע בעלון:
תגובות לדף