זכרונות מהסולם12 - דנדי

 

זיכרונות מהסולם

 

השבוע הלך לעולמו יוסף קראוס (יוסקה קראנו לו)

ב-1943  אמצע מלחמת העולם השנייה הגיעו לארץ ילדי טהרן. הם הגיעו לאחר מסע ארוך ותלאות רבות, וחולקו בין הקיבוצים המושבים ומי שהיה מוכן לקלוט.

לגבע הגיעו כעשרה נערים ונערות, הם נקלטו מיד בחברת הילדים ובכיתות, במחזור ה' היו הרוב וגם במחזור ו' ביניהם אחותו של יוסקה, לאה.

 

מחזור ה' יוסקה קראוס בשורה הראשונה שני משמאל

כרגיל אחרי העבודה אני עולה בסולם לגג ב-ס. היום נרשמתי בתור לרכיבת אופניים, כך שמהגג אני יכול לראות מתי יסיים הילד שלפני את תורו, וכבר יורד ומתחיל ברכיבה, את התור ניהל יוסף קראוס, הוא גם היה ראש "ועדת אופניים" וגם תחזק  את האופניים, הוא ידע לעשות משלוש פנימיות מפוצצות פנימית אחת טובה.

כל הילדים המתחילים ברכיבה רכבו רק על רחבת בית הספר, עד שעברת טסט אצל יוסקה, ואז יכולת לרכוב עד הכביש הראשי.

מי זוכר עדיין את  "ראשי השולחנות", אני מתאר לי שלכל אחד מאתנו ישנה עדיין שריטה קטנה או גדולה מהימים ההם.

כאלה שלא אוכלים עד היום גבינה לבנה . או סלק וחצילים ואפילו עוף מכובס.

לא היה ראש שולחן כמו יוסקה, הוא לא ויתר על שום דבר, הייתי אחד מהחניכים שלו, בתקופה ההיא הוא היה סיוט בשבילי, בשנה שלאחריה עברתי לשולחן אחר והוקל לי .

השנים עברו מחזור ה" גמר את ב-ס ויוסקה התקבל לחברות בגבע והחל לעבוד בענף הפלחה, תוך זמן קצר היה לאחד העובדים המרכזיים, כמה שמחתי שהתאפשר לי להיות בן זוגו לעבודה במכבש החבילות.

מלחמת העולם הסתימה, והוריו של יוסקה  שניצלו מהתופת עלו לארץ ,אבא שלו היה סנדלר והתמקם ביפו.

יוסקה כמו בן טוב עזב את הקיבוץ ובמשך כמה שנים עבד עם אביו בסנדלריה, בביקוריו  המעטים אמר שהכול  בסדר.

בסוף שנות השישים  פתחה בקרה חנות בתל-אביב, אחיק שמחוני שהיה המנהל, הציע ליוסקה שייקח על עצמו את ניהול החנות, לזה הוא לא יכול היה לסרב . יוסקה למד את נושא השיווק , ועשה זאת בהצלחה רבה עד צאתו לפנסיה.

יוסקה  קראוס היה דמות מיוחדת, בשבילי הוא היה כעין מורה דרך.

דנדי

 

מופיע בעלון:
תגובות לדף