קיפוח בקבוץ פנסיה בראש / אילן גילאון

פנסיה בראש

קיפוח בקיבוץ

התרופה - חקיקה,    המרשם – המלצות ועדת גילאון

ועדת גילאון לענין הפנסיה בקיבוצים (המתחדשים) פעלה לאורך מספר חודשים וקיימה ישיבות בהשתתפות צדדים ממלכתיים (משרד האוצר - אגף הביטוח ושוק ההון, רשות המיסים - ביטוח לאומי, רשם האגודות) וצדדים קיבוציים (התנועה הקיבוצית, פנסיה בראש, ההסתדרות החלוצה).

המלצות הוועדה נסמכות על דו"ח הוועדה הציבורית לענין הקיבוצים (ועדת בן-רפאל), על תקנות קיימות, ולא מעט על יחסי השותפות העמוקים שאפיינו את הקיבוץ ועל זכויות החברים המשתמעות מ"המהות הקיבוצית".

 

על תפקידה החיוני של "הממלכה" בנושא זה קבעה כבר ועדת בן-רפאל, באריכות מסוימת, דברים נחרצים (ובלתי מחמיאים) -

"רשת הביטחון הנקבעת על ידי הקיבוץ עצמו אינה עמידה בפני החלטות למיניהן... ועלולה לקפח חלקי אוכלוסייה שונים... בקיבוצים מסוימים חשופות האוכלוסיות החלשות להחלטות שרירותיות של 'גורמים חזקים'. אפשרויות אלו מחייבות למנוע מכל קיבוץ לקבוע בעצמו את טיבה של רשת הביטחון...

חשיבות הנושא בכללותו מחייבת קביעת מנגנונים שיבטיחו את מימושה של הערבות ההדדית ויישומה, וימנעו פגיעה בחברי הקיבוץ הוותיקים, תוך עירוב גורם חיצוני לקיבוץ בקביעת המנגנונים האמורים".  

["גורם חיצוני לקיבוץ": המדינה, בחקיקה מחייבת].

 

הממשלה אימצה את המסקנות ובינואר 2006 נכנסו לתוקף תקנות מתאימות.

"תקנת הסיווג" מגדירה סוג חדש של אגודה שיתופית, "קיבוץ מתחדש". זו תקנת-המסגרת ("היִיסוד") של הקיבוץ שהופרט ובה נקבעו מהותו, "גבולות הגזרה" שלו ועקרונות התנהלותו הפנימית, בדגש על הגדרת הפרמטרים להקצאת תקציבים ושאר זכויות כספיות וקנייניות. כך קובעת התקנה את כלל השוויון הבסיסי בנושא תקציבי החברים באגודה -

"חלוקת תקציבים לחבריה בהתאם למידת תרומתם, לתפקידיהם או לוותקם בקיבוץ".

התקנה קובעת, למעשה:  "התקציבים דיפרנציאליים, סרגל המדידה - אחיד".

בפועל, ה"תפקיד" (משרה) הוא הפרמטר הנמדד היחידי. תרומתו רבת השנים של החבר הוותיק בבניין "כל מה שעומד" בקיבוץ היא ללא כל בטוי בתקציבו. על פי פרשנות הקיבוצים, מגוּבָּה ע"י הרגולטור (רשם האגודות), אין החבר הוותיק זכאי אלא לתקציב מינימום שהוגדר ב"תקנת הערבות". מינימום זה צמוד לשכר הממוצע במשק, כלומר מנותק לגמרי מבצועי הקונצרן הכלכלי הקיבוצי שבו יש לחבר "מניית זהב" (רעיונית...). אם הוא מקבל מעט יותר מהמינימום – וזה נדיר – הרי זה בבחינת מעשה חסד.


כך סיכם זאת דו"ח ועדת גילאון –

1.     ביטול מרכיב היסוד של הותק הופך את הפנסיה מזכות צבורה אשר נגזרת משנות עבודתו של החבר ל"קצבת סעד" אחידה;

2.     ניתוק גובה הגמלה הפנסיונית מרמת החיים בקיבוץאשר מהווה את "קרן הפנסיה" של החבר, והצמדתה למדד שרירותי (השכר הממוצע במשק) ;

3.     השארת גובה הגמלה הפנסיונית המחייבת מכוח התקנות על רף נמוך אשר אינו מאפשר קיום בכבוד, ואינו משקף את התמורה האמיתית, ההוגנת והמתחייבת לתרומתם של החברים הוותיקים ביצירת המשק הקיבוצי לאורך השנים.

מכאן עובר הדו"ח לעקרונות עליהם נסמכת ההמלצה -

1.     "ההסדר בו זכותו הצבורה של אדם לפנסיה בגין שנות עבודה, נקבעת בהחלטת אסיפה של חברי האגודה בה הוא חבר, מעלה קשיים חריפים".  

2.     "יש למסד מנגנון אשר יסדיר בצורה נאותה והוגנת את זכותם של החברים בגיל הפרישה לגמלת פנסיה, תוך הכרה בתרומתם ומתן ביטוי לה ושמירה על כבוד האדם שלהם, ללא תלות בהחלטות האסיפה".

3.     "הזכות לפנסיה הינה זכות צבורה של החברים הוותיקים בגין שנות עבודתם במשך היותם חברים בקיבוץ."  "פנסיה זו זכות שהחבר רכש בשנות עבודתו והיא מגיעה לו" (ולוולה שור, מזכיר התנועה הקיבוצית).

4.     "הקיבוץ הוא הפנסיה של החבר".

 

מכל האמור נגזרת נוסחת הפנסיה ההוגנת (מסמך מנומק ע"י  פרופ' איתן ששינסקי)-

סכום הגמלה = השכר הממוצע בקיבוץ, כפול 2%, כפול שנות הוותק

הנוסחה מבטאת, ומקבעת, את שני היסודות האלמנטריים של זכויות החבר:

א'. שותפותו ב"קונצרן" הכלכלי הקיבוצי; 

ב'. הוותק כיחידת המנִייה של גובה הזכות.

לצד הנוסחה הראשית נרשמו המלצות "תמך" כגון קדימות הפנסיה ביחס לשימושים אחרים, מענה ראוי לשאירי חבר, הסדרי הגנה מפני נשייה (ולרבות ע"י הקיבוץ עצמו!).

הוועדה מכירה ב"צורך הדוחק והחיוני בהסדרה מידית של הנושאים לאור הפגיעה הקשה בכבוד האדם של חברות וחברי הקיבוץ הוותיקים" וקוראת, לפיכך, "לאמץ הסדר מידי בחקיקת משנה" גם בנושאים הראויים, בעצם, לחקיקה ראשית.

ותיקי הקיבוצים המופרטים, "מגזר" עתיר זכויות אך מקופח בביתו, מבקשים את תמיכתך ב"שדרוג" ההמלצות לחקיקה.

בהדגשה: כפי שהובהר היטב גם בפני הוועדה, המאבק הוא על הוגנות פנימית במסגרת השותפות הקיבוצית. אין שום דרישה, ולא ציפייה, לקבלת סיוע כספי כלשהו מאת "הממלכה". הציפייה היחידה היא להפעלת רגולציה/חקיקה הולמת כנדרש בכל תאגיד משפטי. 

מופיע בעלון:
תגובות לדף