על זדון ושגגה - רותי לב ק.

על זדון ושגגה

ב 22 בנובמבר, יום שלישי אחה"צ, קיבלנו טלפון מצוקה מחברים

"בזכרון יעקב משתוללת שריפה, שני בתים מאיתנו. קראו לנו לאסוף את הילדות

(בנות 4 ו 3), ופינו אותנו לים. לא הספקנו לקחת דבר. קר כאן".

"מיידית אתם מגיעים הנה, לגבע. אנחנו כבר נדאג לכל השאר" – נענו.

המשפחה שוכנה בחדר אורחים. ההורים ובנותיהם חשו מוּגָנִים.

אילן כיוון את חברנו לחנות ברחבת האספלט של בית גוריון.

05:00 בבוקר יום המחרת, חברנו השכים לעמל יומו.

בהגיעו אל רכבו, נדהם למראה עיניו – פנסי הרכב האחוריים מנופצים. עגמת נפש וכעס. 

ב 4 בנובמבר 1995, לפני 21 שנה, ראה"מ יצחק רבין, הייטיב לבטא סלידתו מאלימות

"אלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה הישראלית.

יש לגנות אותה, להוקיע אותה, לבודד אותה. זו לא דרכנו!"

*

הרחבה אינה מקום חנייה.

ה"מלחמה" על חנייה מוסדרת ברחבי הגבעה – מוּבֶנֶת. שׂוּמָּה עליה להיות לגיטימית!

החברה שלנו חרתה על דיגלה אפס סובלנות לאלימות! אלימות – אינה ערך בחיינו!

אין ספק: היד זדונית אשר חיבלה ברכוש –

לא רעדה בשעת המעשה המכוער והנפשע!

ולידיעת הפושע/ת: הוגשה תלונה במשטרה.

אנו תקווה ואמונה, כי יפורסם שמו/ה ברבים, וכי י/תבוא על עונשו!

אילן ורותי לב

מופיע בעלון:
תגובות לדף