גדי ארצי ז"ל- לזכרו

 

בית גבע אבל על מותו של חברנו

גדי ארצי ז"ל

ומשתתף  בצער המשפחה

**************

גדי ארצי ז"ל

י"ט באב תרצ"ח  16.8.1938 - כ"ג בחשוון תשע"ז  24.11.2016

אוגוסט 1938. בית חולים עפולה.

בן זקונים נולד לאולגה לבית גרינהוּט ולאברהם לבית וייס. גדי. אח למורדי.

לאחר שעלו ארצה מאוסטריה, נענה אברהם וייס לקריאת בן-גוריון 'עִבְרי בְּארץ ישראל', ואימץ את שם בן-דודו ארצי, וכך – ''שניים במחיר אחד'' – גם שִימֵר את הקשר המשפחתי.

אותה עת, מורדי, שֵרַת בצבא הבריטי, ולא היה פנוי לעניינים מעין אלה. כך נשאר מורדי בשם המשפחה המקורי, וייס. 

הורי אולגה, סבא גְרִינְהוּט וסבתא אַנְטוֹנְיָה, עלו ארצה בעקבות בִּתָּם, והצטרפו לגבע. סביב דמותו של סבא גרינהוט התפתח פולקלור ססגוני. בעל חוש הומור מיוחד, נוח עם הבריות, וחביב על כולם. באוסטריה, היה בעל אולפן הסרטה, וזכה להתחכך עם ידוענים כמרלין דיטריך ואחרים. קשריו הגיעו עד הקיסר פרנץ יוזף, אשר העניק לו במתנה זוג פמוטים. אלה, 'כיכבו' כל השנים, על השידה בבית מורדי וחנה וייס.

הפרוטות המצויות תדיר בכיסו של סבא גרינהוט, שימחו לבב גדי הילד, אשר נהג להזמין את חברו גדעון הלוי. יחד, היו חוצים את הואדי אל הצרכניה בכפר יחזקאל, ובפרוטות הללו, קונים שוקולד. מצרך נדיר, אותה תקופה.

גדי היה בן מחזור ח'. הוא חווה ילדות שמחה, עליזה ופעלתנית. טיולים רבי מעללים עם דניאל רז, משחקי כדורגל, מעשי קונדס למיניהם ועבודה. אושר גדול היה עבורו, לאחוז בהגה הטרקטור, מגיל צעיר, והרבה בזכות מורדי, אחיו הבוגר, מוּשָׂא להערצה.

בִּנעוריו, שוּבָּץ בַּפלחה, ואף חָבַר אל הפָלַחים המבוגרים, אשר נסעו לעַבֵּד את שדות הפלחה המרוחקים, בדרום הארץ.

גדי היה מראשוני גבע, שהתגייסו לצנחנים. 1956 היתה שנה קשה מבחינה בטחונית: התקפות מסתננים על ישובי הגבול, אשר גררו "פעולות תגמול" צה"ליות. תעלת סואץ נחסמה לְמעבר כְּלֵי שַיִט ישראלים. פורצת מלחמת קָדֵש-סיני. על הצנחנים הוטלה המשימה, לצנוח אל מְעֵבר לקווי האוייב, תחת פיקוד רפאל איתן. צניחה קרבית ראשונה של גדי - במעבר המיתלה. גדי נפגע בגבו. מהר מאד שב ליחידה, אשר החזיקה את דרום חצי האי סיני, שמרה על האיים סנפיר וטיראן, והֵגֵנָה על תנועה חפשית של כלי השיט לאילת. על כל אלה, זכתה היחידה, גדי ביניהם, בְּעיטור צניחה קרבית.

השֵרוּת בצנחנים הביא את גדי לפעילות מבצעית באזור ירושלים.

אחד הישובים בו שהה, היה קיבוץ רמת רחל, שם הכיר את רבקהל'ה שׁקְלַרוּק.

שלוש שנים לאחר מכן, קשרו חייהם זה בזו. גדי מָסוּר ונאמן באופן טוטאלי.

וכך שרו במסיבת נישואיהם, במילותיו של גדעון הלוי

שמע נא גדי, איש הפלחה,

אל תהיה כל כך גלמוד.

ל D 6 אותך נשלחה,

ותקבל כאן ג'יפ צמוד.

גרישא, בניק ואליוקים,

אז ייצאו מן הכלים.

גם אתה חשוב כמוהם,

גם לך יש גלגלים!

 

גדי עבד בפלחה ואחר כך במדגה. להנאתו, שילב את תחביב הזֶמֶר, כזַמָר בגבעטרון, משך ארבע שנים. הפרישה מהגבעטרון היתה לטובת מחוייבותו לעבודה.

גדי עבד שנים רבות בקואופרטיב בית-שאן-חרוד. חרש את הארץ, לאורכה ולרוחבה.

בהמשך, חביב עליו היה תפקיד סידור העבודה בקואופרטיב. 

חוויה מכוננת בחייו היתה לידת הבנים, אופיר וגיל. מכאן ואילך משתנים סדרי בראשית: ראש וראשון לַכּל – הבנים! מרכז חייו. את הירח מוריד עבורם! אין מכשול שאינו מדלג קָלִילוֹת מעליו. כל קושי הוא פְּחוּת ערך - אל מול צָרְכֵּי וּרְצונות בניו. 

שבּת, בה הבנים נשארים בצבא – מביאה את גדי ורבקהל'ה להתייצב כחיילים, עם השניצלים והשטרודלים, גם אם צריך לחפש משך לילה תמים אחר המחנה של גיל, ולמוצאו אֵי שם בִּשלולית ענקית בשטח.   

המשפחה הקטנה מתרחבת:

גיל וצילה מביאים לעולם את ים, חן ופז. לאופיר ושירי נולדים תום, עומר ואוֹרי.

כל אחד מהם עולם ומלואו, וכולם ממלאים את ליבו של סבא גדי אושר ואהבה.

 

עשר שנים, שימש גדי בתפקיד נהג חינוך. לוקח מורות ותלמידים אל בתי החינוך. וכשהמחוגים עומדים על השעה והדקה הייעודות – מי שבא – ברוך בואו,

והמאחרים – ימצאו לעצמם סידור אחר. ייקה וקפדן, כבר אמרנו?....

הגיל ו''התרגיל'' עושים את שלהם. איש לא ינצח את הזמן! ההגה ננטש, לטובת 'בקרה'.

גדי שָׂמַח לקום מדי בוקר לעמל יומו, לָחוּש פרודוקטיבי, חיוני וּפעיל. ובעיקר, שהתקבל במאור פנים על ידי להב, מנהל מחלקת ההשקייה.

למַעֵט עבודה, גדי לא השקיע במימוש עצמי. בני ביתו היו בראש מעייניו!

גם את הטיול האחרון לרוסיה - ולמרות בריאותו הרופפת - עשה למען רבקהל'ה, ובלבד שתהיה מאושרת!

ואפילו בימיו האחרונים! התאמץ 'להחזיק פאסון', שהבנים –חלילה - לא ידאגו לו. הוא כבר יסתדר!

גדי הלך לעולמו, והוא בן שבעים ושמונה.

יהי זכרו ברוך.

********

אבא שלי , אב ילדי האהובים, סבא גדי , גדי שלי.

בגיל 16 וחצי לימדת אותי לראשונה בחיי מהי אהבה ללא תנאי. ונשביתי בקסמיך.

זה שינה את כל תדמיתי בחיי. ההרגשה שאני שווה בגלל מה שיש בי ובגלל מה שאין בי. היית בעצמך נער צעיר טרם מלאו לך 19 שנים אבל ידעת להעניק לי חום ובית שחסרתי.

בשקט שלך בצניעות שלך , אבל במסירות ללא גבול.

כשנולדו הילדים התגלית כאב מאומן , מיומן , כאב מימים ימימה. חשבת כל כך נכון כל כך ברגש. הבנת את הצרכים של הבנים שלנו בכל שלב מכילם ונותן להם אותם ברגש ובחכמה. לפעמים בנית טיול טבע שלם סביב מקל  שמצאת בדרך שסביבו צמחה חווית טיול שלמה.   על יד הפינה הסודית שיצרנו לנו  בגלבוע ,  מין מערה על שפת המצוק והנוף של העמק , אנחנו נעצרים ומראים לנכדים בעברנו על ידה.

 בקלות רבה המרת את תפקיד האב לתפקיד סב. הקשר שלך עם הנכדים היה מיוחד לך ורק לך. אפיין את רכותך ,  אפיין את דאגתך את מסירותך. כך קשרת את חייך בחייהם. אמרנו שלקית במחלת ים. כי עד כדי כך חיית את חייו של ים נכדך הבכור.

ואני האישה המפונקת שלך.כל יום ערכת לי את סדר היום מתי עבודה , מהן תוכניות הטלויזיה שאני אוהבת לצפות בהן – בדווח יומי הרצאות שידעת שאני מתעניינת בהן. בדיקה יום יומית של העיתון – ודווח.

בטיול לרוסיה כשכבר חולשת הגוף נתנה את אותותיה לא ותרת על ריצה בכוחות אחרונים למלא את צרכי הלוגיסטיקה שלנו , ובלבד שאני אוכל להתפנות לראות ולקלוט וללמוד ולהנות מדברים שידעת שהם כל כך חשובים לי. אמרת לי , יצאתי לטיול כדי לעזור לך להנות ממנו. כל ימינו חשבת שזה יעודך ולא הרפית , לא הרפית , לדאוג ועוד לדאוג שאוכל לממש את כל רצונותי.  שילדינו יוכלו לממש את צרכיהם , שהנכדים יהיו מאושרים.

היית מורה נהדר , אבא שלי , אבא שלנו ואני אעשה  ככל יכולתי למלא את כל הדברים הגדולים והקטנים כפי שאהבת.

אוהבת אותך לעולמי עולמים בכל נפשי.

יום יום אשמור אותך קרוב אלי. לעולם לא אפרד ממך.

רבקה

 

מופיע בעלון:
תגובות לדף