זכרונות מהסולם 7 - דנדי

זיכרונות מהסולם

והפעם על הפרים הרפתנים ומה שביניהם

והיה גם הצד הצפוני של הרפת, שם שכנו פרי ההרבעה, בהתחלה היה מבנה לפר וחצר ובא חיכה הפר לרגע האמת.  הפרה ה"דורשת" נקשרה לעמדה, הפר כבר עמד מוכן ליד השער.

שלושה רפתנים עם קלשונים עמדו מוכנים והרביעי פתח את השער ונשאר מאחוריו  עד סוף האירוע.

את הפר כמובן לא היה צריך לכוון, הפרה התכווצה מעט, הפר ירד הסתכל מסביב הבחין בקלשונים השלופים, וחזר לחצר שלו, השער נסגר מיד, הפר העיף מבט אחרון על הפרה, לי נראה שהוא ידע אם לא היום, אז ודאי מחר תגיע עוד אחת.

מאחר ואני כותב מעיניו של ילד ברור שהצד הזה היה ממש מרתק.

הזרעה מלכותית עוד לא הייתה בשימוש, אבל נחשון מרכז הרפת כבר דיבר על היתרונות של השיטה.

דבר ראשון בנו עמדת הרבעה חדשה שתהיה טובה גם לעתיד, יחד עם יואב נחשון היינו באים לצפות באירועים, כשיואב מסביר לנו את הפרטים החסרים.

כשבגרתי שמעתי שעל מנת לקדם את התהליך שלחו את מרים ברץ הרפתנית המפורסמת מדגניה אל ארה"ב על מנת ללמוד את הנושא.

ומשחזרה התאספו החברים בחדר האוכל כמקובל בימים ההם לשמע רשמים, מרים ברץ כהרגלה  לא חסכה דברי שבח על היתרונות של השיטה החדשה.     וכמו תמיד קם אחד הנוכחים ושואל אותה: "תגידי את מתכוננת להכניס את השיטה החדשה גם לביתכם?" "לא" היא ענתה , "אנחנו אוהבים את זה באופן טבעי."

הכל היה אז טבעי ,לפרים בנו רפת מיוחדת, הכל נבנה מחומרים חזקים שיוכלו לעמוד בלחצים של הפר "נסיך" שהיה גאוות הרפת בגבע, משקלו סיפרו לנו כ-600700 ק"ג. בדרך כלל התנהג נסיך בשקט ואפשר לרפתנים להיכנס ולבצע עבודות תחזוקה וניקיון , אך הדבר דרש משנה זהירות.

לנו הילדים הייתה עמדה טובה על מנת לצפות במחזה וללמוד את הנושא ממקור ראשון.

אבל היה מתח, גם הרפתנים הוותיקים היו מרוכזים בעניין,ולא נחה דעתם עד שחזר הפר  לתאו והשער נסגר.

 

מדי פעם היו מגיעים קבוצות של תיירים לראות הפלא הזה שנקרא קיבוץ,בדרך כלל בקרו בבית הילדים הקיבוצי וגם לרפת הגיעו .

ממש עם הגיעם לרפת התרחש אותו אירוע בין הפר לפרה ,הכל הסתיים בהצלחה ואז שואלת אחת התיירות, "סליחה אדוני אני רוצה לשאול", "כן" ענה הרפתן "הפר היא שואלת הוא עושה את זה כל יום?" "בוודאי" הוא עונה, בעלה מתעורר מיד, "מה כל יום עם אותה פרה? "

אבל היה גם מקרים שבנס  לא נגמרו באסון.

נחשון הרפתן הוותיק היה נכנס לחצר של הפר נסיך ללא פחד ואף היה מלטף אותו ,וזכה להערצה מהצופים מסביב על אומץ ליבו. והנה זה קרה ,נחשון נכנס כהרגלו לחצר הפר, מה קרה לא ברור אותו יום היה הפר במצב רוח גרוע, הוא ראה את נחשון מתקרב הוריד  ראשו והחל לדהור למולו, נחשון הבין מה קורה, פנה לאחור ובקפיצת ראש עבר בין הצינורות של הגדר וניצל.

המקרה השני נגמר אחרת לגמרי, חנן לב אביהם של עוזי, דני, אהרוני ואילן שהיה רפתן יוצא מהכלל, חולב זריז ביד וגם במכונות החליבה הנידות, חנן עבד לבד ברפת ד בתוספת עזרה של  נער  שלש שעות אחרי הצהריים.  ברפת היו כ-25 פרות ובערב חיכו למוביל החלב ארבעה כדים מלאים.

זכיתי לעבוד אתו שלושה חודשים.

מסיבות לא ברורות , ולמרות ניסיונו  הרב נכנס חנן לחצר הפר ,אבל כאן לא היה הפי אנד, הפר הרים אותו בקרניו בין רגליו והעיף אותו באוויר. הרפתנים מסביב קפצו עם הקלשונים לתוך החצר גרשו את הפר לתא ונעלו את הדלת.

הפציעה הייתה קשה, והחצר הייתה כמרקחה, מפה לאוזן שאלו האם שרה תסתפק בשני בנים. עבר זמן והתחלנו לראות את החברות של שרה מתלחששות (שהילדים לא יבינו) ובסוף ראינו ששרה ב"מצב".

תוך זמן קצר לאחר מכן עברו להזרעה מלאכותית , והפר נעלם על המשאית של סוחר הבקר.

צבי לנדאו שהיה רפתן, קיבל מכונית חדשה ויכול היה לשלב את אהבתו למכוניות ולרפת.

ונהיה המזריע בגבע ובאזור.

עד הנה מסיפורי הרפת

דנדי

 

נחשון אליהו (משמאל) והקליינטורה של ה"נסיך"

מופיע בעלון:
תגובות לדף