פתח לנו שער - דליה זבולון

פתח לנו שער

לפני כשנה הוקרנה כתבה בטלוויזיה על  הכפרים המזדקנים בסין. בכתבה צולם כפר שכל צעיריו עזבו ונדדו לערים הגדולות ובכפר נותרו הזקנים בלבד. אחת הזקנות מצאה פתרון יצירתי מופלא ויצרה בובות בגדלים שונים אותן מיקמה ברחבי הכפר – על ספסל בגן הציבורי, בשדות, בתחנת הרכבת , כדי שלא תחוש בדידות קשה. המראה היה מדהים וקשה.

כן – זה בסין הרחוקה ואנחנו לא שם אבל...התמונה הדמוגרפית שלנו לא מראה על שינוי מגמה מספק. טוב עשתה וועדת קליטה וזיווה מרכזת הוועדה,  בהצביעם על נושא זה כמרכזי וחשוב לגבע, ופעלה לחזק ולעדכן את הקליטה.

תהליך זה הוא שילוב של פניות ורצונות של בני גבע לבוא  ביחד עם ההבנה שלנו שקליטתם היא צורך אמיתי.

יש קולות אחרים בגבע ביחס לנושא זה, כאשר הגורם העיקרי לטוענים נגד הוא הגורם הכלכלי. מחשבים כמה "עולה" לקלוט, האם "נרוויח או נפסיד" ובוחנים זאת דרך החור שבגרוש. בעניין זה (ואינני מבטלת אותו לגמרי) יש לזכור שההשקעה בהון אנושי היא משתלמת ביותר, מדובר באנשים צעירים, בני גבע, ברובם בעלי מקצוע, אחרי שלמדו כבר ושנים רבות של עבודה ותרומה לפניהם.

להזכירנו – הקיבוץ מראשיתו ראה בשיבת בניו הביתה תנאי הכרחי לקיומו (עזיבה נתפסה כדבר קשה) והגשמה בו הייתה אחד מערכיו החשובים.

נכון – היום הכול השתנה (חוץ מ...) והסיבות והנימוקים לחזרה מגוונים אך אין בכך משהו פסול.

לצערי את פתרון שכונת הבנים פסלו בגבע וכך גם את האפשרות לתושבות.

לכן עלינו לקלוט את בנינו הרוצים לבוא,  כחברים.

אחד הפתרונות הטובים לחיזוק ישובים בפריפרייה הוא " לעבוד חזק" על חזרת בני היישוב אליו (זו גישתם של סוציולוגים מוכרים בארץ), אחרת היישוב ישקע.

גם אנחנו פריפרייה.

לאור כל אלה  כל חבר יכול לצאת קצת מ "אזור הנוחות" שלו, להסתכל על התמונה הגבעית בכללה, בנקודת הסתכלות ומבט שונה קצת מכפי שרגיל, לצאת מדפוס המחשבה הקבוע שלו ובקיצור – להתחדש.

שנה טובה, דליה זבולון

מופיע בעלון:
תגובות לדף